קראטה – שיטה צעירה הנשענת על המסורת

בעיקר מבלבלות אותנו התלבושות הדומות של ג`ודו ושל קראטה, חליפות לבנות הקשורות בחגורות צבעוניות המעידות על התקדמותו ומעמדו של המתאמן. דמיון נוסף בין אומנויות הלחימה, הוא ששתיהן הומצאו ביפן בעת החדשה, אולם קראטה החלה את דרכה בתחילת המאה העשרים כאומנות הלחימה הצעירה ביותר.
קראטה הפך לשיעור חובה בבתי הספר ביפן כבר בשנת 1901, ומשם הפופולאריות וההפצה של השיטה הלכו והעמיקו. אבל ההתחלה של תופעת הקראטה כאומנות לחימה חדשה ואהודה החלה להתגבש כבר מאות שנים אחורה, כאשר סינים עברו להתגורר באזור איי אוקינאווה והכירו לתושבים המקומיים שיטות לחימה סיניות עתיקות שהיו בשימוש בימים ההם.
בשלב מסויים אסר השליט על האיכרים האוקינאווים להשתמש בכלי נשק קרים כחמים וכתגובה הם החלו לשכלל את אומנויות הלחימה שהכירו, ומצאו שימוש גם בכלים החקלאיים שעברו הסבה והפכו לאמצעי הגנה, זהו ידידיי, מה שלימים הפך לבסיס שיטת הקראטה. בהמשך החמיר מעמדם מול השלטון, והמצב החדש נעשה קשה אף יותר משום שנאסר עליהם גם השימוש באומנויות הלחימה השונות. מאותו רגע אימוני קראטה נעשו אך ורק במחתרת.
בני אצולה, שהתחנכו ולמדו בסין הגדולה המשיכו להביא עימם משם פרקים שלמים של תורות לחימה שונות ומגוונות שהצטרפו לאומנות הקראטה המקומית וקידמו אותה לקראת הרעיון השלם המוכר בעולם כיום.
שנת 1868 הביאה איתה שינוי דרמטי ליפן ולאומנויות הלחימה בהן גם הקראטה. בשנה זו עלה לשלטון הקיסר מוצוהיטו, הוא עשה צעד "חריג" ביחס לאותם הימים, וביטל למעשה את שיטת הפאודליזם שהיתה נהוגה עד אז ואסרה על קיום אימוני קראטה. תרבות אומנויות הלחימה תפסה תאוצה עצומה מחדש, מעמדם של המאמנים נסק, ובני המעמד גבוה אימצו את התורות בחום. במקביל סופחו ליפן איי אוקינאווה ואיתם הבסיס האיתן של שיטות ההגנה המצליחות, וכן חלה התקרבות גדולה אל ארצות המערב ולתרבותן, דבר שסייע רבות בהפצת תורת הקראטה ואומנויות לחימה נוספות לכל עבר.