קפוארה, אומנות לחימה ולא מהמזרח הרחוק

אפשר לומר שכמעט כל השיטות הללו אכן יצאו מאסיה וכבשו את העולם כולו, למעט שיטה אחת בולטת ואופנתית- הקפוארה. אפילו משמיעת צליל שמה תוכלו לזהות ישר את מקור מוצאה. הלא היא האחת והיחידה- ברזיל.
עם זאת, ככל הנראה מי שאחראי להמצאתה הינם דווקא אורחים אפריקנים, שהובאו למדינה הדרום אמריקאית על ידי הכובשים הפורטוגלים כדי לשרת שם כעבדים. מאמציהם של המשרתים האומללים לטפח יכולת הגנה עצמית ואולי למרוד ביום מן הימים, הולידו את אחת מאומנויות הלחימה הריקודית והיפות ביותר, הקפוארה.
העבדות בברזיל, שהחלה עם ימי הכיבוש הפורטוגלי, בוטלה רק לקראת סוף המאה ה-19. אז התפזרו העבדים שיצאו לחופשי בכל רחבי הרפובליקה הגדולה ביותר בדרום אמריקה ויחד איתם נדדה לכל פינה גם שיטת ההתגוננות שהמציאו, העונה לשם קפוארה, שיטה שלכדה מעריצים רבים.
על מקור השם הדעות נותרו חלוקות, והן מעלות אפשרויות מגוונות ורבות, החל משמות פרטיים של אנשים ועד כינוי לתרנגולות או לכנופיית רחוב. כך או כך, מה שוודאי לומר הוא ששיטת הקפוארה הומצאה במאה ה-16 ומאז היו לה יחסים של "חתול ועכבר" עם השלטון והחוק המקומיים. המשטרה רדפה תמידית אחר מאמצי השיטה, שהשתמשו בה לרוב בדרכים אלימות ובלתי חוקיות, והם מצידם המשיכו לטפח את אומנות הלחימה במחתרת ובהתכנסויות אקראיות ברחוב.
עד 1920 נאסרה פעילות הקפוארה בברזיל כיוון שהייתה נפוצה בעיקר בקרב חבורות רחוב, חסרי עבודה ופושעים קטנים. הללו נהגו להתאמן באומנות לחימה זו לקראת מאבקים עם כנופיות אחרות או עם המשטרה, אך בכדי להסוות את הפעילות השתמשו במוסיקה ובתנועות ריקוד שליוו את המאמצים הגופניים הכבירים שהשקיעו בכך.
כעשור אחר כך, בזכות שורת מורים שהעבירו את אומנות הלחימה קפוארה מהרחוב אל הקונצנזוס, קיבלה שיטת הקפוארה מעמד רשמי של ספורט לאומי, ומשם פריצתה למדינות רבות ברחבי העולם הייתה קצרה וצפויה.