הריקות של אומנויות לחימה הוא המלא האמיתי

לעומת זאת, בעולם העתיק, לתוכו נולדו אומנויות לחימה מסוגים שונים, הכול היה ברור יותר: ה"ריק" וה"אין" הם חלק בלתי נפרד מהחלקים השלמים והמלאים, כאשר המצב האולטימטיבי הוא שלאף אחד מהשניים אין חשיבות גבוהה יותר ממשנהו.
אומנויות לחימה רבות נשענות על תפיסה זו, אבל למעשה מי שהיתה ראשונה להגדיר כללים ברורים בנושא היא דווקא אחת מהשיטות החדשות יחסית של אומנויות הלחימה האסיאתיות- הקראטה, שכבר בשמה אנו נחשפים לרעיון הריק.
"קרא"- ריקה, ומשמעות השם כולו היא יד ריקה או האיש הריק.
הכוונה היא לאדם הנמצא במצב של ריקות, במובנה החיובי. לא ריק מתוכן, אלא מי שפינה בגופו ובנפשו מקום לתוכן, רוח או חומר חדשים. על פי שיטת אומנויות הלחימה הקלאסיות, אדם צריך לשאוף לריקון בכדי שיוכל להכיל בתוכו כמה שיותר חלקים אשר יובילו אותו לשלמות.
אומנויות לחימה מדברות על כמה יישומים לרעיון:
• ריקות הראש- בכל רגע מחדש, כאילו היה האדם חסר ידע ופנוי ללמוד כל הזמן.
• ריקות התודעה- בעיקר במצב של חירום כדי שהתודעה לא תפגע באינסטינקטים הבריאים.
• ריקות הנפש- מכל כוונת זדון ומתחושות כעס עצמי או סביבתי.
• ריקות הגוף- הקיבה, הריאות ושלפוחית השתן, יש לאכול לשובע ולשתות לרווייה אך לא להגזים ולהעמיס על הגוף, כמו כן יש להתרוקן בכל רגע אפשרי, בכדי להכשיר ולשמר את הגוף להתמודדות מול כל קושי מזדמן.
המאמינים הבודהיסטים אף הרחיבו את התפיסה של אומנויות לחימה אחרות והוסיפו את השחרור מביקורתיות, משום שלטעמם רק כך נוכל לאפשר לחוץ לפלוש לתוכנו- כאשר התודעה תהיה נקייה ותוכל לקבל את המציאות כפי שהיא.
בודהיסטים, כמו גם אנשי אומנויות לחימה אחרות, מאמינים שמי שמצליח לתרגל ריקות אמיתית, יוכל במותו להכיל שלמות אמיתית ועל כן להיות במצב של מוות מבלי שגופו יירקב.