בקצב הקפוארה

נכנסים לקצב

כפי שהוזכר הקפואירה מתבססת על מוזיקה תנועה וריקוד המזכיר את הז`אנר האפריקאי בתיבול תנועות אקרובטיות מרהיבות עם המון אנרגיות, שמחה וכבוד.
שלא כמו באומנויות לחימה אחרות, הקפואירה כיום היא אומנות לחימה מהבודדות שלא מבוססות על שום מגע פיזי אלא על סימון מכות. ניתן לראות המון כבוד ופרגון ב"רואדה" (מעגל לחימה).
אם ממש בא להוציא אנרגיות תמיד אפשר להביא כמה בלונים גדולים מאורכים כאלה ולהתאמן עליהם.
התנועה הבסיסית המוכרת בקפואירה היא ה"ג`ינגה" (Ginga) שפירושה להתנודד.
מתוך תנועת הבסיס משלבים מגוון בעיטות ישרות, בעיטות עגולות, התחמקויות ותרגילים אקרובטים.

ובתוך מכלול אפשרויות התנועה ישנם 3 סוגי משחקים עיקריים בקפוארה:
"סמבה די רואדה" – מעגל ובתוכו גבר ואישה ש"נלחמים" בריקוד היכול להתפרש כפלרטוט וחיזור.
וכמו כן מעגל זה יכול להכיל קרב גברים. כמובן שקרבות אלו ללא מגע ומדובר בסימון מכות בלבד.
"מקוללה" – משחק שמשולב בשני מקלות קצרים לכל אחד, ופה מותר ליצור מגע בין המקלות בכל פורמט והרכב אפשרי.
"ג`ונגו" – משחק פחות פופולארי המשלב ריקוד קפואירה בשתי שורות מקבילות ולא במעגל.

למה ללמוד קפואירה?

האמת שיש תמיד את האופציה ללכת ללמוד קורס יבוא יצוא אבל אם הגעתם עד לפסקה זו כנראה שמשהו בריקוד הקפואירה מסקרן אתכם, ויש הרבה סיבות טובות.
מלבד הקצב והאנרגיה אפשר בהחלט להגדיר את זה כספורט מעולה שמעצב ומחטב גברים ונשים כאחד.
שיפור משמעותי בגמישות והכושר הגופני, אקרובאטיקה מהנה ותנועה סוחפת.
ילדים ונוער יכולים להתמכר בקלות לקצב הברזילאי ולתנועות הארוכות, חלק מלימוד הקפואירה מלווה בהכרות עם כלי נגינה שונים, תופים וכלי מיתר. וכל "רואדה" מלווה במעין ג`אם מוזיקלי ושיתוף פעולה חברתי בין כל המשתתפים.