היפ הופ

למעשה היפ הופ הוא סגנון מוזיקלי, בתוך כל העולם הקסום הזה שנקרא מוזיקה שחורה.
המוזיקה השחורה מתאפיינת בבסים כבדים וקצב די מהיר או קבוע שמכריח את הגוף להיכנס למצב של תזוזה ולהתחיל לפזז ברחבת הריקודים, כמובן שאם בנוסף לקצב הסוחף ישנה זמרת או זמר ששר סול או
עושה ראפ ומרקידה היפ הופ זה רק יכול להוסיף.

מוזיקת ההיפ הופ התפתחה בניו יורק במהלך שנות ה 70 ע"י אוכלוסיית שחומי העור האמריקאים האפריקאים שחוו מציאות מאוד קשה חרף אפליה ודיכוי ממסדי .
דרך ההיפ הופ, הצליחו להעביר את המסרים החברתיים ולקרוא לשוויון זכיות . ידוע שהמוזיקה היא חוצה גבולות, מכאן שעם התפתחות הקצב והמלודיות כך גם חלחלו המסרים לשוויון.

האמת היא שבתקופה של שנות ה 60 וה70 בברונקס ארהב, החלה התופעה לתפוס תנופה.
בשנים הללו ההשכלה לא הייתה מצויה לאוכלוסיית האפריקאים האמריקאים . כפועל יוצא מכך
גם תחום המוזיקה נשאר די בסיסי. בעבר בהיפ הופ היו עושים סקראצים על תקליטים ועד היום כל דיגיי
שמכבד את עצמו מסתובב עם ערכת סקראצ בשביל הגרוב.

אז איך רוקדים היפ הופ?
מסתבר שעל מנת לרקוד היפ הופ כמו שצריך. יש צורך בכמה אלמנטים חשובים וכעת אמנה את כולם:
1. יכולת רתמית - באנגלית ריתם זה קצב, כאשר נשמעת מוזיקת ההיפ הופ מחולקת כמו כל מוזקה לתיבות , לפי ספירת הבסים ניתן להיכנס לקצב ולהבין אותו כשאני מבין את הקצב , אני למעשה בונה מפה של השיר שתסמן לי לפי ספירת הקצב מתי לעשות את הצעד הבא שלי. כמובן שהיכולת הנ"ל ניתנת ללמידה.
2. יכולת פיזית- נכון יש כאלה שיש להם טאץ מולד ופשוט נולדו לרקוד, רק לראות אותם זזים היפ הופ זה כמו ללכת להופעה. אבל עכשיו בואו ונהיה מציאותיים , אם לא נעשה כושר , מתיחות ונפעיל את כל השרירים בצורה רציפה , שום צעד שנעשה לא יראה חלק . המיומנות הפיזית הזאת נקראת אימונים. בהיפ הופ ככל שתאמן את הגוף לגמישות ולקפיצות כל המעברים שלך יראו טוב יותר על הרחבה. מיותר לציין ששיפור סיבולת לב הריאה חיוני לכל אדם מבחינה בריאותית.
3. אומץ ותעוזה – גם אם מסתתר בך טופק קטן או פאף דדי מענטז בפנים, אם תתבייש להראות את עצמך איש לא ידע על זה ויתרה מכך לא תוכל אף פעם להשתפר מביקורות. ולכן המרכיב הכי חשוב בכל הנוסחה שנראת היפ הופ הוא אומץ .