ריקוד סטפס

סטפס מאז ועד היום
כשהחלה הטלוויזיה לשדר ,לאנשים לא הספיק רק לשמוע הם רצו גם לראות התפטרו כל מקישי הסטפס ברדיו והרקדנים חזרו לבמה אך הפעם עבדו יותר קשה והרף נהיה קשה יותר כי נוסף לריקוד הסטפס גם אלמנטשל ריקוד עם כל הגוף.
אך איזה מוזר זה.. מדובר בריקוד, ואיך יכול להיות שהוא החל רק עם הזזת הרגליים ולא אוטומטית עם כל הגוף?בכדי לגלות זאת נצטרך להבין

מאיפה התחיל הסטפס
מדובר במסורת עתיקה שמקורה מאירלנד.
הסטפס היה הריקוד העממי שבו השתמשו עם כפות הרגליים,בעקב ובכרית הרגל.
הרקדנים נעלו נעליי עור שהיה מודבק לעקב ולכרית חתיכות ברזל ,וכך כאשר הרקדן רוקע רקיעה חלשה או חזקה עם העקב או הכרית של הנעל נשמע צליל נקישה
וכך הריקוד מורכב מרקיעות במקצבים שונים.
בריקוד העממי המפורסם של אירלנד הרקדנים מזיזים רק את הרגליים עם ידיים צמודות לגוף מכיוון שעל פי הנצרות באותה התקופה היה אסור לרקוד.וכשרקדו עם ידיים צמודות זה לא היה נקרא לרקוד וכך הרקדנים מצאו למעשה פירצה בחוק.
את הסטפס האירי רקדו בקבוצות בדרך כלל עם קפיצות ודילוגים.

בתקופה יותר מאוחרת כאשר הייתה הגירה גדולה מאירלנד לאמריקה ריקוד הסטפס החל להתפרסם ולהתפתח למה שמוכר לנו כיום-סטפס אמריקאי.
הריקוד האמריקאי הרבה יותר מסובך מהסטפס האירי המקורי. הוא מורכב מצעדים מסובכים והרקדן צריך הרבה יותר מקצועות מריקוד עממי. בריקוד האמריקאי משתמשים גם בידיים לקצב כגון מחיאות כף, כך שהרקדן זקוק לקורדינציה גבוהה.
ועוד הבדל חשוב הוא שבסטפס האמריקאי רוקדים לכל מיני סוגים שונים של מוזיקה כמו שיירי מחזות זמר,מיוזיקל ובמיוחד גא`ז.
ואילו הסטפס האירי המקורי מלווה במנגינות איריות עממיות.