גוף נפש והפרעות אכילה

מתוך ספרו של זיו מאיר: "גוף נפש והפרעות אכילה"

הפרעות האכילה הן הפרעות שבחיי היומיום אנו לא מודעים אליהם כלל, דהיינו, אנו רואים נשים רזות הנחשבות בסלנג כחתיכות, או נתקלים בדוגמניות בהזדמנויות שונות כגון: בבריכה, בפרסומות מאירות עיניים, באירועים נוצצים שאנו לעיתים אולי מקנאים בהן, היינו רוצים להיות שם, ואולי אף להידמות אליהן, אולם אנו לא מודעים כלל למחיר אותו הן משלמות. לנו כמביטים מהצד, נראה הדבר יפה נוצץ מאיר עיניים, אולם עד שלא התחלתי לטפל בנשים, בנערות, הסובלות מהפרעות אכילה לא הייתי מודע לכך כלל, כפי שרבים מהקוראים אינם מודעים.
הפרעת האכילה היא מחלה שניתן לכנותה כמחלה בת העידן החדש, כלומר בימים עברו התפיסה של אישה יפה הייתה אישה בעלת מבנה גוף מלא, בעלת קימורים, ירכיים מלאות, חזה שופע, ישבן עגלגל וכו'. כלומר אישה הייתה אמורה להיראות נשית בעלת איברים שופעים ומלאים.
הדבר ניכר מאוד בכל הפסלים העתיקים בהן גוף האישה היה מודל ואידיאל ליופי, אל לנו לשכוח כי עוד בשנות השבעים עדיין פארה פוסט, אליזבט טיילור מרלין מונרו ואחרות, היו סמל הסקס והמין, כאשר כולן היו בעלות איברים שופעים. הן היוו מודל לחיקוי של כלל החברה, משום כך עד אז טרם התפרצה "המגיפה" של הפרעות האכילה.
אמנם גם קודם לכן היו נשים וגברים בעלי הפרעות אכילה, לדוגמא עוד בשחר ההיסטוריה חברי כתות דתיות שונות, נהגו להסתגף ולצום ימים רבים, זאת נעשה כהענשה עצמית, לצורך מחילה וכפרה על עוונות שונים. כמו כן גם בתורתנו הקדושה קיים המנהג של לצום ולהסתגף כסגולה למחילה וכפרה, יום הכיפורים, תשעה באב, תענית חלום וכו', אף הן צומות לצורך כך. כלומר גם התורות השונות מטיפות לכך מצד אחד, ומלמדות אותנו כי זאת הדרך להענשה עצמית שבעקבותיה זוכים בפרס. הפרס יכול להינתן בכמה צורות, הראשון שבהם הוא המחילה, כל עוונותיכם יכופרו כנגד צום זה או אחר, מאידך הפרס יכול להיות הירידה במשקל כפי שקורה לכול הצמים, פרס נוסף יכול להינתן על ידי הרגשת המחילה והכפרה, תוך כדי הצורך בהענשה עצמית והסתרת אירועים שונים כולל הירידה במשקל, הנתפסת כחיובית.
צום נוסף יכול לשמש לצורך קבלה "הארה פנימית". בתרבויות מזרחיות שונות הצום משמש לצורך הארה, מאסטרים בשיטות לחימה שונות נוהגים לצום לצורך הארה, ריכוז גבוהה, ניקיון וטיהור הגוף, צלילות המחשבה ועוד.
מכל מקום, בעשורים האחרונים, המודה והמודלים לחיקוי השתנו וככול שהאישה שדופה ורזה יותר, היא מתאימה יותר להיות (דוגמנית) קולב מהלך. הדוגמניות כיום נדרשות לעמוד בקריטריונים חמורים ביותר על מנת לשמש כדוגמנית, היא אינה יכולה להרשות לעצמה ירכיים מלאות או טוסיק עגלגל, או קימורים בגופה המלמדים על עודפים, אלא הכל אמור להיות רזה ללא שומן כלל. וכך נוצר הצורך בלהוריד משקל. כאשר התפיסה היא "כל המרבה הרי זה משובח". מעולם לא שמעתי מדוגמנית שבאה אלי לטיפול בגין הפרעת האנורקסיה ובולמיה ממנה היא סובלת, כי הסוכנות בה היא עובדת מעודדת אותה להעלות איזה שתי ק"ג, תמיד אני שומע כי הן נדרשות ומקבלות עידוד בגין הורדה של ק"ג או שתיים ממשקלן.
כך קורה כי חברה המובילה לרזון, גורמת לחבריה שואה והרס עצמי, לעיתים עד למוות. תרבות המדיה היא גורם דיי מרכזי בהטמעת התרבות הקלוקלת והמזיקה, הסוחפת עשרות אלפי צעירות מידי שנה להתחיל לחוות חיי גיהינום, תחת הכותרת של להיות יפה.
חלק מאותן צעירות הרואות בהן מודל חיקוי, נשאבות למעגל זה ואינן מצליחות לצאת ממנו ולעיתים אף משלמות על כך בחייהן. אלו שלא משלמות על כך בחייהן, משלמות על כך בהרס עצמי, בחוסר יכולת ליהנות מהחיים, הופכות את נושא האכילה וההקאה לנושא המרכזי בחייהן, כאילו אין שום דבר בחיים מעבר לכך, כאשר הן מוזמנות למקום כלשהו בו אמורים לאכול כגון אירוע משפחתי, הן נכנסות לחרדה, לחשבונות פנימיים, מה יהיה איך אוכל שלא לאכול, אם אוכל דבר מה כיצד אמצע הזדמנות לחמוק לצורך הקאה מבלי שישימו לב אליי. כידוע שכאשר אדם מבצע דבר אותו בכוונתו להסתיר, הוא חש בכל מבט תמים המופנה כלפיו, כאילו המסתכל יודע בדיוק מה הוא עשה, כך הבולמיות נכנסות לסוג של פרנויה וחוסר הערכה עצמית, הן הופכות לנשים אגואיסטיות שאינן דוברות אמת, כמו הנרקומן העסוק מרבית שעות היום ב- או להיות מסומם, או איך להשיג את המנה הבאה. כך גם האנורקסיות והבולמיות, העוסקות כל העת בהרס ושנאה עצמית, הגורם לחוסר ערך לחיים וראיה מעוותת לחלוטין.
אמנם אינני מעצב אופנה, או שופט בתחרויות יופי, אולם אין לי ספק כי המודה של רזון, ולהיראות כמו קולב מהלך ללא כל נשיות פיסית כפי שהבורא חנן אותן, אין בכך יופי כלל. אולם עד שהמודה לא תשתנה, לדוגמניות מלאות יותר ונשיות, יעלה כל העת מספרן של הסובלות מהפרעות אכילה.
כיום המחקר מלמד כי קיימות בישראל למעלה ממאה וחמישים אלף נשים רשומות הסובלות מהפרעות אכילה. והטענה היא כי כ-80% מהנשים סובלות מהפרעות אכילה. בל ניטעה, הפרעת אכילה היא אינה וירוס, אלה היא מוגדרת כהפרעה נפשית, מחלה נפשית, אותה החולה מייצרת בעצמה בדרך כלל בשל הצורך להיראות "יפה".
נשאלת השאלה, האם כל החולות בה הן סתם נערות שרוצות להשיל מספר ק"ג ממשקלם? התשובה לכך כמובן היא לא. נערה הזקוקה להשיל מספר ק"ג ממשקלה, יכולה להשילם כאשר הדבר לעיתים עשוי להיות חיובי. אולם, היא לא תהפוך פתאום לבעלת הפרעת אכילה הנחשבת לנוירוטית או פסיכוטית. מרבית הנשים, נערות, אינן כאלו, על אף שהשילו לא פעם מספר ק"ג ממשקלן.
כלומר, קיים מנגנון מסוים ההופך לעיתים דיאטה סתמית למחלת האנורקסיה, אשר לאחר מכן בשל הצורך הפיסי והפיתוי למזון, לעיתים מתפתחת גם לבולמיה.
לאור האמור לעיל, ולנוכח כמות ואופן התפשטות ה"מגיפה", בחרתי להתמקד בנושא זה, ובקשר בינו לבין הגופנפש על פי ניסיוני והצלחותיי בקליניקה בה אני מטפל.
בשל מורכבות החלק הראשון של הספר, על הקורא לקרוא בפעם הראשונה את הספר ללא התעמקות יתר בפרטים, מאחר ונושאים מסוימים מוסברים תוך כדי קריאת הפרק שלאחריו, על כן על הקורא לקרוא פעם ראשונה את כל הספר ולאחר מכן לקרוא פעם שנייה והדברים יהיו ברורים. קריאה מהנה.