מים מרזים

תפקידי המים בגוף
המיםשאנו שותים דרושים לכמה תפקודים פיזיולוגיים בגופנו:

1. הם משמשים כממיסים של המזון בתהליך חילוף החומרים –תהליך המייצר את האנרגיה בגוף מהמזון אותו אנו אוכלים.

2. הם נושאים את חומרי המזון המובלים אל התאים.

3. הם נושאים את חומרי הפסולת אל מחוץ לתאים ולגוף.

4. הם מסייעים לווסת את הטמפרטורה בגוף.

5. הם מגדילים את נפח הדם ובכך עוזרים לדילולו ולשיפור זרימתו.

מאזן המים בגוף
מאזן המים בגוף הוא היחס בין כמות המים שהאדם מכניס לתוכו, לעומת כמות המים המופרשת מגופו. אדם ממוצע, בתנאי אקלים נורמליים, צריך לספק לגופו כמות של כ-2.5 ליטר מים ביום.


החמצן (O - Oxygen) – מהווה כ-65% מיסודות הגוף. הוא משתתף בעיקר בתהליך הנשימה התאית, ביצירת אנרגיה וביצירת המים.

הרכב המים

הפחמן (C - Carbon) – מהווה כ-18% מיסודות הגוף. הפחמן הוא אבן הבניין למולקולות הפחמימות והשומנים.

החנקן (N - Nitrogen) – מהווה כ-10% מיסודות הגוף. החנקן הוא שלד מולקולות החלבונים.

המימן (H - Hydrogen) – מהווה כ-3% מיסודות הגוף. הוא מרכיב בעיקר את מולקולות המים וקובע את רמת החומציות בגוף (pH). כשריכוז המימן בגוף גבוה, החומציות גבוהה יותר.

אטומים בודדים אלו יוצרים בגוף האדם תרכובות. צירוף של מספר אטומים (יסודות) נקרא "תרכובת" או "מולקולה". התרכובות הבונות את גופנו הן פחמימות, שומנים וחלבונים (המהווים את אבות המזון) וכן מים. נושא אבות המזון יורחב בהמשך הספר. כרגע, נתרכז במרכיב הגדול ביותר בגוף האדם – המים.

כאמור, המים מהווים את המרכיב הגדול ביותר בגוף האדם. על-פי ה-TBW(Total Body Water– כמות המים בגוף) הם מהווים כ-60% ממשקל גופו של גבר וכ-50% ממשקל גופה של אישה. המים בגופנו מתפלגים למים תוך-תאיים ICW(Intra Cellular Water) ולמים חוץ-תאייםECW(Extra Cellular Water). ההתפלגות תלויה בהפרש הריכוזים שבין נתרן לאשלגן.

המים התוך-תאיים(ICW) מהווים 55% מכלל המים. הם נמצאים בריכוז גבוה בתאים בעלי פעילות מטבולית גבוהה (פעילות המייצרת אנרגיה), כגון תאי השריר ותאי שלפוחית השתן. בתאים אלו המים מהווים כ-73% ממשקל התא. כמו כן, המיםהתוך-תאיים נמצאים בריכוז נמוך בתאים בעלי פעילות מטבולית נמוכה, כגון תאי עור ותאי שלד וכן ברקמות עדינות העוטפות איברים ושרירים.

לדוגמה, בקרב ספורטאים, מסת שרירי השלד גדולה יותר ולכן אחוז ה-ICWאצלם גבוה יותר. לעומת זאת, בקרב אנשים עם עודף משקל, מסת רקמת השומן גדולה יותר ולכן אחוז ה-ICWאצלם יהיה נמוך יותר.

המים החוץ-תאיים(ECW) מהווים 45% מכלל המים בגוף. לסוג זה של מים שייכים רוב נוזלי הפלסמה.

גוף האדם צורך מים מהמקורות הבאים:

1. שתייה. הנוזלים שהאדם שותה במשך היום, מהווים את כמות הנוזלים העיקרית הנכנסת לגוף.

2. מזון. רוב המזונות, בעיקר פירות וירקות, מכילים מים.

3. תהליך חמצון אבותהמזון. זהו תהליך הפקת האנרגיה מהמזון אותו אנו אוכלים ואשר ממנו נוצרות מולקולות של מים ו-2CO.


גוף האדם מאבד מים באופנים הבאים:

1. דרך תהליך ההזעהשל העור – כלומר, דרך תהליך של אידוי, המתרחש גם בתנאים רגילים של טמפרטורה ולחות, כאשר אין אנו חשים בו. תהליך ההזעה שאנו כן מודעים אליו, תורם לצינון הגוף. כמות המים המופרשת בתהליך זה, תלויה ברמת הפעילות הגופנית שלנו ובמזג האוויר.

2. דרך תהליך הנשיפה– כאשר אנו נושפים אוויר, אנו מפרישים בה בעת גם כמות מסוימת של מים. כמות המים המופרשת בתהליך הנשיפה תלויה ברמת הפעילות הגופנית שלנו ובמזג האוויר.

3. דרך השתן – כמות המים הגדולה ביותר היוצאת מגופנו, היא באמצעות השתן.

4. דרך הצואה – הפרשות מערכת העיכול תורמות גם הן לאיבוד של מים. הכמות הקטנה, יחסית, שמופרשת בצואה, מעידה על כושר ספיגה גבוה של המעי הגס. במצבים של שלשול או הקאות, עולה כמות המים אותה אנו מאבדים.

מאזן הנוזלים באדם ממוצע בתנאי מזג אוויר ממוצעים
הכנסה יומית (בממוצע)
הוצאה יומית (בממוצע)

נוזלים – 1,250 מ"ל
הזעה ואידוי – 600 מ"ל

מזון "יבש" – 900 מ"ל
אוויר נשיפה – 400 מ"ל

מי-חמצון – 350 מ"ל
צואה – 100 מ"ל

שתן – 1,400 מ"ל

סה"כ: 2,500 מ"ל
סה"כ: 2,500 מ"ל


משק המים של גופנו הוא כמות המים הנשארת בגוף, לעומת זו המופרשת ממנו – מה שמתבצע על-ידי הכליות ובהשפעה הורמונלית.

הכליות מסננות את הדם ומחזירות את רוב המים והחומרים המומסים בהן, כגון ויטמינים או מינרלים, למערכת הדם. המים והמומסים שאינם מוחזרים, מהווים את השתן. זהו מחזור פנימי סגור של הגוף, במטרה לשמור על המים.

תהליך ויסות משק המים בגוף הוא הורמונלי, כלומר בלוטת יותרת המוח(ההיפופיזה)מפרישה את ההורמון ADH(Anti Diuretic Hormone), שבהשפעתו גדלה כמות המים הנספגת בחזרה בכליות ומשם לדם.

במצב של מחסור במים, ישנה עלייה ברמת המוצקים בדם – מה שאומר שהדם נעשה סמיך יותר, כיוון שיש בו ריכוז גבוה יותר של חומרים מומסים לעומת מים. עלייה זו גורמת לעלייה בלחץ האוסמוטי(הפרש ריכוזים בין שני נוזלים), הגורמת לגירוי של קבוצת תאים בבלוטת ההיפותלמוסשבמוח. קבוצה זו של תאים הנקראים אוסמורצפטורים(קולטי שינויים בלחץ אוסמוטי), שולחת אותות לאונה האחורית של בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), המגבירה את הפרשת ה-ADH.

בשעת מחסור במים, הגוף מסוגל להגביל את כמות המים האובדת דרך הכליות (עד למינימום של 450 מ"ל, לצורך הפרשת השתנן והמלחים), אך אינו מסוגל להגביל את הכמות המופרשת דרך העור ובאמצעות תהליך הנשיפה. לכן, כאשר קיים מחסור חמור של מים – כשכמות השתן אינה מספקת להפרשת השתנן והמלחים וכמות הזיעה יורדת, אין מנגנון שיווסת את טמפרטורת הגוף ואז קיימת סכנת התייבשות.

התסמינים הנובעים מחוסר מים:
¨ תשישות

¨ סחרחורות

¨ כאבי בטן

¨ עלייה בטמפרטורת הגוף

¨ לחץ באזור הלב
¨ רגזנות

¨ עייפות שרירים

¨ עור אדום

¨ דופק מהיר

¨ כאבי ראש


חלק מתופעות אלו, הן תוצאה ישירה של התייבשות תאי עצב ושריר.

כמות המים המומלצת:
הגישה הנפוצה ביותר לגבי כמות המים המומלצת היא, שיש לשתות בין 8 ל-12 כוסות בתנאי מזג אוויר ממוצעים בארץ וללא פעילות גופנית מאומצת.

זמן השתייה – מעבר לשתייה בעת שאתם חשים צמא, רצוי לשתות לאורך כל היום גם כפעולה מודעת, כדי לספק לגוף את מלוא כמות הנוזלים היומית המומלצת. לעתים, מנגנון הצמא משתבש (בעיקר לאחר שנרכשו הרגלי שתייה לא נכונים) ונדמה לאדם שהוא חש רעב, כשלמעשה הגוף מאותת על חוסר בנוזלים. אם אתם נתקפים בתחושת רעב בשעות הלילה, מוטב שתנסו לשתות תחילה, כדי להעביר תחושה זו שייתכן שמקורה בצמא.

מבחינת השתייה בזמן הארוחה, כאן הדעות חלוקות. יש הטוענים שניתן לשתות בזמן הארוחה ויש הטוענים שאין לשתות בזמן הארוחה כלל, בטענה כי הנוזלים ידללו את האנזימים הפועלים על עיכול המזון וכתוצאה מכך ייפגע תהליך העיכול.

הערה חשובה: משקה המכיל קפאין גורם להפרשה גדולה של שתן וכתוצאה מכך, לאיבוד נוזלים וחומרים חיוניים אחרים.

http://byoga.6x.to