גוף נפש בראיה הוליסטית

גוף נפש בראיה הוליסטית
מתוך ספרו של זיו מאיר: "גוף נפש והפרעות אכילה"

רפואות המזרח השונות, מזה שנים רבות יודעות לתאר ולספר על הקשרים הקיימים בין הגוף לנפש, כאשר המערב המשופע בטכנולוגיות חדשות, הממריא כל שני וחמישי לכוכבים הרחוקים בכלי טיס וחלליות משוכללות, לא הבין עד לא מזמן, כיצד הדבר יתכן. כאילו המערב מצוי על פלנטה שונה לחלוטין מבני המזרח הפרימיטיבים, בעוד בני המערב המשופעים בטכנולוגיות העתיד, פרימיטיבים ביחס לבני המזרח, המשופעים בידע בסיסי וקיומי.
נוכחות האנרגיה הקוסמית, או אנרגיית בראשית והשפעתה על הגוף ובריאות האדם, הייתה ידועה בהודו במאה השישית לפני הספירה, שם כונתה אנרגיה זאת פארנה אשר היוותה את האנרגיה הבסיסית לחיים. ההודים שלטו בה באמצעות טכניקת נשימות ותרגילים, שמטרתן הייתה לשמור על חיים בריאים ולהאריך ימים. היפנים כינו זאת קי. ואילו בתרבות הסינית, אין הפרדה כלל בין חומר לאנרגיה, אצלם אנרגיית צ'י היא יסוד העולם. לא קיים מאומה בעולם שאין בו צ'י. בצ'י קיימים שני כוחות קוטביים, היין והיאנג כאשר האיזון בניהם מאפשר בריאות פיסית ונפשית. חוסר איזון במערכת זאת גורם למחלות פיסיות ונפשיות. על כן תפקידו של הרופא הסיני, לזהות את חוסר האיזון בין היין והיאנג ולהביא לאיזון בניהם, תוך ידיעה כי איזון זה יאפשר לגוף להתגבר על כל חסימה המהווה לאורך זמן סימפטום.
ממצאים ארכיאולוגים מהמאה הראשונה לספירה מלמדים כי בני האדם נעזרו בשיטות ריפוי שהיום אנו מלמדים לדוגמא כרפלקסולוגיה, שיאצו, עיסוי ועוד.
כמו כן, הרפואות העתיקות ביותר, ידעו להגיד "נפש בריאה בגוף בריא", כלומר גם הן ידעו להפריד ולקשר את הנפש מהגוף הפיסי, בעודם מציינות עובדה כי נפש בריאה תשכון בגוף בריא, ומאידך ניתן להסיק, כי לא יכולה לשכון נפש בריאה בגוף לא בריא.
אם כן, הכיצד ידעו זאת רפואות העבר הפרימיטיביות כל כך, בזמן שאנו החכמים ומשופעי הידע כיום, לא יודעים זאת, ואו מחפשים פתרונות סימפטומתים. כל מי שלמד "רייקי" (שיטת ריפוי באמצעות אנרגיות) שמע בוודאי את סיפור הרייקי – האגדה, בה תלמידיו של מחדש הרייקי, "דר' מיקאוו אוסוי" שהיה מרצה לרפואה באוניברסיטה ביפן ולימד רפואה, במאה התשע עשרה, יום אחד תלמידיו שאלו אותו, הכיצד בעבר על פי הכתוב, "יישו" היה מרפא אנשים חולים בעזרת כפות ידיו בלבד ללא שום תרופות, בעוד שאנו כיום, כמעט אלפיים שנה לאחר מכן לא יודעים? שאלה זאת היכתה באוסוי וגרמה לא להארה, עד כדי שעזב הכל והלך לחפש את התשובה לכך - הוא "הרייקי" כיום...
כך באותה התקופה במאה התשע עשרה, חקרו ווק הלמונט ומיסמר את התופעות הקשורות לאנרגיה אוניברסלית, לטענתם חפצים ובעלי חיים עטופים בזרם אטמוספרי היכול להיות מוקרן למרחקים, על כן הוא יכול להשפיע על גופים אחרים. לעומתם החוקרים קלרק מאקסוול ומייקל פרדי, תיארו את האנרגיה ככוח הנוצר בין מטען חיובי לשלילי כמו שדה. וילהלם וון רייכנבך חקר שנים רבות שדה אנרגיה אותו כינה הכוח האודי, הוא מצא שהקטבים המגנטיים אינם נושאים רק קוטביות מגנטית, אלא גם קוטביות הקשורה בשדה בו הם נמצאים. כן מצא כי גם בחפצים כגון: אבנים, קיימת אותה קוטביות מגנטית על אף שהם אינם מגנטיים. כן גילה כי קיימת אף משיכה בין קטבים דומים. מכאן הובן מדוע קיימת משיכה וקשר בין הקטבים של האדם לבין האבנים והקריסטלים, שהרי האדם הבא מן האדמה מייצר קוטביות דומה...
כך בראשית המאה העשרים הבחין ד"ר ויליאם קוטנרק כי סביב לגוף האדם קיימת שכבת אור אותה כינה בשם "אורה" (הילה). בכך ממצאיו איששו את הכתוב בקבלה היהודית בדבר ההילות העוטפות את האדם. בהמשך פותחה על ידו ובו זמנית, גם על ידי מדען גרמני פטר מנדל, שיטה לניתוח האנרגיות הנפלטות, לפיהן ניתן לאבחן את מצבו הנפשי והפיסי של אותו אדם. המחקרים השונים המשיכו עד אשר בשנת 1982 ד"ר הייקו לסיק, שהיה מנהל המכון של פרופסור וילהלם רייך בברלין ואשר היה אחראי על תוכנית מחקר שמטרתה לבדוק את השימוש במכשיר המקרין אנרגיה אותו פיתח, שכונה האקומולטור האנרגטי. במחקר השתתפו רופאים, מדענים, פרופסורים שונים פיזיקאים וכל המדענים המכובדים, הם חקרו את השפעת הקרינה על גופם, התוצאות היו חד משמעיות, אלו שסבלו קודם לכן מכאבים חריפים, הכאבים פחתו באופן חד משמעי. כך החל ד"ר לסיק לטפל באנשים הסובלים ממחלות ממאירות, הוא השתמש באקולטור האנרגטי וקיבל תוצאות שלא ניתן להסבירן על פי הרפואה הקונבנציונלית. עד כאן הכל נראה שפיר, אם כן מה הבעיה, האקולטור האנרגטי מסוגל לרפא גם מחלות סופניות אז מה אם כן מעקב את הרפואה?
הרפואה המודרנית יודעת לספר כי מחלות רבות הן גנטיות, דהיינו אם להורייך יש ואולי אף להורים שלהם היה, גם סיכוייך רבים לחלות בכך. אכן, לא מחייב במאת האחוזים שיהיה לך אולם הסבירות היא גבוהה ביותר. אם כן, מה, מתי, איך ולמה תסבלו ממחלה גנטית זאת? על כך אין תשובה לרפואה הקונבנציונלית. ולמה אין לה תשובה? האם הדבר נעוץ באמת בחוסר הידע וההבנה הבסיסית בדבר הקשר הקיים בין הגוף והנפש? או שמא משום חוסר הרצון לצאת באופן ישיר ומופגן כנגד עצמה.
תארו לעצמכם שאתם סובלים מכאב ראש, אתם באים לרופא המשפחה שלכם, הוא שומע אתכם ושולח אתכם לפסיכולוג, מדוע? מאחר והבעיה קשורה למתחים ודאגות בה אתם שרויים, ברגע שתירגעו על ספת הפסיכולוג, כאב הראש שלכם יחלוף, למחרת יש לכם כאב גב תחתון, שוב אתם באים לרופא הפעם לאורטופד, הוא שולח אתכם שוב לפסיכולוג, מדוע? מאחר וכאב הגב התחתון שלכם קשור לדאגות כלכליות. ברגע שתירגעו על ספת הפסיכולוג ותפסיקו לדאוג (חוץ מהדאגה כיצד לשלם בסוף הטיפול לפסיכולוג) כאב הגב שלכם יחלוף. במהלך השבוע קיבלתם בשורה מרה, אתם חשים כיב קיבה, הפעם הלכתם לרופא גסטרונום, אולם הוא שולח אתכם שוב לפסיכולוג, מדוע? כי הכיב קיבה שלכם נוצר מבשורה מרה ששמעתם אותה קשה לכם לעכל, הפסיכולוג ישתדל לסייע לכם לעכל את הבשורה המרה וכך תיפטרו מכיב הקיבה שלכם.
כלומר, בסופו של דבר, הרופא המומחה אליו נשלחתם על ידי רופא המשפחה יהפוך למעיין תחנת מודיעין, הוא פשוט ישלח את החולים לפסיכולוגים השונים.
מאידך, ניתן לראות כי כל הבעיות הפיסיולוגיות מהן אנו סובלים ראשיתן בנפש, באופן בה אנו מקבלים את הדברים. כלומר הבשורה שקיבלנו תלויה בפרשנות שלנו לדוגמא: נניח שהבשורה הייתה כי הדוד של משפחה מסוימת נפטר מתאונת דרכים.
את הבשורה קיבלה המשפחה עליה נמנים ארבעה אנשים זוג הורים ושתי ילדים. האימא שהאח שלה נפטר סובלת מאוד מצער, היא מאוד אהבה את אחיה, היא לא יודעת מה תעשה ואיך תמשיך לחיות וחושבת לעצמה אילולי שתי הילדים שלי הייתי מעדיפה למות. מוות זה מהווה כלפיה מכה קשה, היו לה עוד הרבה תוכניות עם האח, הוא גם הבטיח לה כי יסייע לה ביחסים עם בעלה שעלו על שרטון לאחרונה...
היא מקבלת את המכה באופן כה קשה, עד שהיא נכנסת לדיכאון ומסרבת ימים שלמים לצאת מהמיטה, כאשר שואלים אותה מדוע אינה יוצאת מהמיטה? היא משיבה כי פשוט אין לה אנרגיה, אין לה כוח, הרגליים שלה חלשות, היא פשוט לא מסוגלת ללכת יותר ממספר צעדים, כגון מהמיטה לשירותים וחוזר חלילה. האם לפתע הגוף שלה כל כך השתנה כתוצאה מחוסר וויטמינים ומינרלים? או שמא היא עשתה עבודה כל כך מאומצת שאין לה יותר אנרגיה בגוף? או שמא היא סתם רוצה לקחת קצת חופש ומספרת סיפורים לסובבים אותה כאילו אין לה כוח, או שאולי באמת היא חשה כי אין לה כוח פיסי?
מטיפולים שונים שאני עושה למטופלים הסובלים מדיכאון קליני, אני יכול להעיד כי אכן הם אינם עושים הצגות, אלא הם חשים באמת ובתמים כי אין להם כוח, כי אנרגיית החיים חולפת לידם אך אינה ממלאת אותם. בבדיקה פיסיולוגית גופם לא השתנה בתחילה, רמת החומרים השונים בגופם לא השתנתה, אולם הם חשים כאילו הכל השתבש בגופם. עובדה אשר תתרחש במשך הזמן, במידה ויישארו במצב הנפשי בו הם שרויים...
בעלה לעומת זאת קיבל את הבשורה בדבר מות האח של אישתו גם כן, אולם אין הוא מבין מדוע ליבו עולץ, פתאום הוא חש בטוב, הוא חש כאילו זכה בלוטו, נכון הוא הכיר את האח, אמנם לא היו בניהם לאחרונה יחסים טובים, אך הוא מעולם לא חשב או פילל למותו, אולם משום מה, בכל זאת, מששמע את הבשורה, חש כאילו יש לו יותר אוויר, כאילו הוא נושם יותר טוב, כאילו מועקה כלשהי יצאה ממנו. הוא כבר פתאום נזכר כי כבר שנים רבות לא הלך לחדר הכושר, לא עשה פעילות גופנית, הוא חש מלא אנרגיה ומתכנן כבר מחר ללכת ולהירשם לאחת הפעילויות הללו.
הוא אפילו מוצא את עצמו מכין כוס קפה לאישתו הבוכיה והמופתעת ומגיש לה למיטה, שהרי כבר שנים רבות שהוא לא טרח להכין דבר מה לאישתו.
ילדיו קיבלו אף הם את הבשורה, הם כבר בני העשרה שלהם, הבן קיבל זאת בצער, הוא הלך לנחם את אימו הבוכייה, הוא יושב לידה ודואג לה, הבת בתחילה מצטרפת אליו, אולם לאחר מספר דקות, היא שואלת את האב מה הוא חושב על כך, האב מגיב בצער אך מוסיף, כי זו דרכו של העולם, בסוף כולנו מתים ושב לעיסוקיו. הבת מקבלת בינתיים שיחת טלפון מחברתה, היא מספרת לחברתה על כך, כאשר תוך כדי שיחה החברה מזכירה לה את המסיבה הקרובה אליה הן מוזמנות, הן ממשיכות לרכל קצת על הבנים האחרונים שפגשו ועוד.
כלומר העובדה נותרה בעינה הדוד נפטר אך כל אחד קיבל את הבשורה באופן שונה, כאשר כל אחד מגיב אחרת, האם לאורך זמן במידה ותמשיך ותסרב להתנחם עשויה לשקוע במרה שחורה ודיכאון עד כדי מצב בו הגוף הפיסי יתחיל להגיב בהתאם למצבה הנפשי. הבן המנחם את האם יצא נשכר מכל העניין, מאחר והוא משחק את התפקיד של האדם החזק בניהם, האמור לתת דוגמא לאימו הבוכיה, וכך הוא ייתן דוגמא לאימו ויחזק את האגו שלו. הבת תתקרב יותר לאביה, שהרי אימה נמצאת במצב דיכאוני, היא אינה יכולה לתפקד וכך תחזק את הקשר עם האב, המצוי במצב טוב יותר אפילו מהעבר. והאב כמובן מרגיש מצוין, ירדה לו מועקה מהלב, עתה הוא מרגיש מחוזק...
כך אנו רואים כי כל אחד מפרש או מרגיש אחרת, דבר המשפיע עליו באופן פיסי שונה. כלומר ברור לנו כי התחושות שלנו גורמות לנו לתחושות פיסיולוגיות שונות בגוף הפיסי, על אף שהדבר הוא רק נפשי.
נניח לרגע שהאימא הייתה לומדת "קבלה" והייתה יודעת ומאמינה כי כאשר האדם נפטר הדבר מלמד מספר דברים:
1. הוא לא מת, רק הגוף שלו מת אבל הוא כנשמה נשאר לחיות כנשמה.
2. הוא חי ורואה אותה, הוא אף לא רוצה שהיא תתאבל עליו כל כך הרבה, זאת מפני שכל עוד היא מתאבלת עליו, אין הוא יכול להמשיך לממד הבא, והוא תקוע בממד הזה מבלי יכולת להתקדם.
3. מאחר ואם הוא מת, הדבר מלמד על כך שהוא סיים את התיקון שלו בחיים הללו, על כן משימתו הסתיימה והוא עולה מעלה לעולמות עליונים.
4. מי שסיים את תיקונו ועולה, הוא נמצא במצב של שלווה ומנוחה וטוב לו למעלה.
5. הוא סיים עם כל הדאגות והטרדות בעולם הזה, אין לו יותר בעיות של פרנסה, כלכלה, מסים, הוא נמצא עכשיו בחופשה ארוכה ללא כל התחייבויות...
אילו האימא הייתה רואה זאת בעיניים אלו, הרי שמלבד ההיבט האנוכי של עצמה, (למה הוא עזב אותי ברגעיי הקשים?). היא לא הייתה מרגישה כל כך רע, ובאם היא באמת ובתמים אהבה את אחיה, הרי שהייתה צריכה לשמוח במותו המלמד על עלייתו "בדרגה", על סיום תיקונו. כך לא הייתה נכנסת לדיכאון, ויכלה אולי לחוש עליצות כפי שבעלה חש מהעניין.
קוראים יקרים, ככול שהדבר ישמע לכם תמוהה, אני טרם ירדתי מהפסים, דוגמא זאת מבוססת אכן על ההיבט הקבלי בתורתנו הקדושה, והינה לצורך הדגמה בלבד. עלי רק לציין עוד ולהזכיר, כי אדם הנוטל את חייו במו ידיו, נותר לחכות בעמק הבכא, (מקום לא טוב, ולא נעים) עד שמגיע יומו הרגיל בו היה עליו למות. ועליו לשוב ולחזור על התיקון שלשמו בא, כולל התיקון החדש של נטילת חייו. (הרחבה לכך ראו בספרי: "המדריך לגלגול נשמות על פי הקבלה") כלומר לא כדאי לעשות קיצורי דרך...
הפיסיולוגי, חוסר אנרגיה, חוסר כוח ויכולת לקום מהמיטה...
עד עתה ראינו כי קיים קשר בין ההיבט הנפשי במקרה זה האובדן של אדם יקר, להיבט מכל מקום, כאשר בדובר בהיבט נפשי, כוונתי כי הנפש כאן היא הצד הלא פיסי, אלה מוגדרת כנשמה, כאשר הנשמה מחולקת לשלושה קטגוריות (על פי קבלת האר"י לחמש קטגוריות) נר"ן, נפש רוח ונשמה. אולם קודם שארחיב נושא זה נבחן את מהות הקשר, כיצד המחשבות פועלות על הגוף, למה והיכן?