לרקוד את החלום-החלום, הדמיון ומה שבינהם...

פעם שמעתי סיפור על אשה שחלמה חלום שהיא מספרת סיפורים ואז היא הרגישה שמישהו מלטף את כף רגלה בעידוד . היא הביטה למטה וראתה שהיא עומדת על כתפיה של אשה זקנה, שייצבה את כפות רגליה ונשאה אליה את פניה בחיוך.
האשה אמרה לה " לא, לא, בואי ועמדי את על כתפי, מפני שאת זקנה ואני צעירה."
"לא, לא, עמדה על שלה הזקנה, "ככה צריך להיות."
ואז ראתה האשה שהיא ניצבת על רגליה של אשה זקנה הרבה יותר ממנה, שעמדה על כתפי אשה עטויית גלימות, שעמדה על כתפי אשה עטויית גלימות, שעמדה על כתפי נשמה אחרת, שעמדה על כתפי...

זוהי המסורת של הסיפורים וזו גם היתה המסורת לאורך הרבה דורות של סיפור החלומות, מסורת שעברה בתוך משפחות, שבטים וקהילות.
ברצוני להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר לחלום את מקום הכבוד שהיה לו בחברות הקדומות.
בחברות אלו הבינו בצורה אינטואיטיבית את חשיבותו של החלום לחיי הנפש של הפרט, כמו גם לחיי הנפש של הקהילה.
הם הבינו, שהחלום נובע ממעיין הנפש האישי, כמו גם ממעיין הנפש הקולקטיבית שהיא מעבר לזמן ולמקום.
החלום חי בתוכנו מראשית האנושות ומכיל בתוכו שכבות על שכבות, דורות על דורות של סמלים דימויים ומשמעויות, פרי יצירתה של נפש האדם, נפש הקהילה, החברה, המסורת שבתוכה נוצר לאורך הדורות.
חלום תנועה ודמיון, תנועה דמיון וחלום, או אולי, דמיון תנועה וחלום.
כבר במשחק מילים זה,בשינוי סדר המילים עולה המהות, מבצבץ חוט השני השזור ביניהן.
הקשר הבלתי ניתן להפרדה של 3 מושגים אלו שהם שונים לכאורה אך במהותם הם דומים ומשלימים זה את זה.
ניתן לומר שהחלום הוא הדמיון בפעולה בזמן שינה והדמיון זה עולם החלום הזורם דרכנו במצב של ערות.
לשניהם יש תכונה משותפת אחת: הכח להפוך תכנים לא מודעים לדימויים שהם ברי תפיסה ע"י התודעה.
והרי זו תמצית עבודת ההתפתחות: להעלות תכנים מהלא מודע למודע כדי שנוכל להתייחס אליהם, כדי שנהיה בקשר איתם ומתוך קשר זה הם יהיו בבעלותנו ולא אנחנו בבעלותם, כאן טמון המפתח לשינוי.
כשאני כותבת על מודעות אני לא מתכוונת רק למודעות המחשבתית- הקוגניטיבית, אלא מודעות במובן הרחב של המילה, מודעות בכל המישורים: גופני,רגשי, מחשבתי ורוחני.
מודעות שעוברת דרך כל החושים.
החושים הם תופעה פיסית, מקורם בגוף.
הגוף, לצד המורכבות האדירה שבו, הוא פרימיטיבי ולא מתוחכם בדרך עיבוד הנתונים שלו ולכן הוא הראשון להגיב למה שקורה בנפש בחלקים המודעים והלא מודעים שלה כאחד.כשהדמיון בפעולה במצב של ערות או במצב של חלימה הגוף והחושים מעורבים בתהליך.
מחקרים על המוח מלמדים, שכשאנחנו מדמיינים פעילות מסוימת אנחנו מעוררים את המעגלים האלקטרוניים במוח אשר גורמים לגוף כולו להגיב להדמייה אפילו אם אנחנו בתנוחה, ללא תזוזה. ככל שאנחנו יורדים ליותר פרטים בהדמיה כך החוויה היא יותר טוטלית.
לדוגמה: אם בעודנו יושבים על כסא, אנחנו מדמיינים את עצמנו מטפסים על עץ, פעילות כימית מתחילה להתרחש בגוף, ככל שנדמיין יותר פרטים לגבי הדרך בה אנחנו מטפסים על העץ כך הפעילות הזאת תהיה יותר אינטנסיבית. אז תארו לעצמכם את עוצמת החוויה המתרחשת אם נתרגם את ההדמייה לתנועה- אז הפעילות המוחית תהיה עוד יותר אינטנסיבית, אינטגרטיבית ויעילה. לכן, מנסיוני האישי הן עם חלומותי והן עם חלומות של אחרים, הדרך המשמעותית לפיענוח החלום ולהבנה עמוקה שלו היא ע"י עיבוד החלום מתוך תשומת לב לערוצים הגופניים - חושיים ותנועתיים.

בסדנאות "החלום כאמנות" העיבוד יעשה מתוך שפת החלום: שפת הסמלים, הדמויים והחושים שהיא גם שפת האמנות.
למה הכוונה?
אנחנו נעלה את דימויי החלום, נחווה אותם במצב של ערות, נכנס לסוג של התייחסות או מעורבות איתם דרך כל הערוצים החושיים והאמנותיים: נשחק איתם, נצייר אותם, נספר נמחיז וננוע אותם.כל אלה הן דרכים נוספות של נתינת צורה, המחשה קונקרטית של חווית החלום.
העיבוד משמעותו להפיח חיים בחלום במצב של ערות, לא למהר אל הפרוש הראציונלי, אלא לחיות את החלום מחדש בשפתו.
בחוויית הדימויים דרך החושים במצב של ערות נמצא המפתח למשמעות החלום.

"לעתים הידיים יודעות איך לפתור חידה אשר האינטלקט ניסה לפתור ללא הצלחה."
ק.ג.יונג


קרני ישי
פסיכותרפיסטית בתנועה M.A
מורה ומדריכה בתכנית ההכשרה לטיפול בתנועה במכללת דוד ילין.
התמחות:
בעיבוד חלומות ככח מניע להתפתחות ושינוי.
מנחת סדנאות "החלום כאמנות" ו"תנועה אותנטית" במסגרות עבודה וקהילה.
קליניקה פרטית.