זה לא אישי! מבט אחר על יחסים.

מאת: אילת לבנון


מוכרת לכם התחושה שאתם עומדים מול מישהו, זה יכול להיות בן הזוג שלכם, הילד שלכם, חבר שלכם, הבוס שלכם ואתם פשוט לא מבינים אותו?
לא מבינים אותו, לא מבינים את ההתנהגות שלו, לא יודעים איך אתם אמורים להגיב, להרגיש, לא יודעים מה לעשות כדי שיהיה אחרת?
מרגישים חסרי אונים, מפחדים, מתוסכלים.
מוכר לכם?

אחת התחושות הנעלות ביותר, המספקות ביותר היא - יש פיצוח!! הבנתי!!
משהו שלא היה ברור, נפתר כמו חידה. קסם.
אסימון גדול יורד ואני מבינה.
אני מבינה מה מפעיל אותו, מה מקפיץ אותו, מה עובד ומה לא עובד ביחסים שלנו, למה הוא זקוק.
אני מבינה וזה עושה הבדל.

אם חושבים על זה, המלה יחסים בהכרח מייצרת קשר בין שניים או יותר.
זה יכול להיות אני עם עצמי או אני עם אחר וכמו במתמטיקה, כשיש משתנה אחד המשוואה פשוטה יותר ממשוואה עם שני משתנים.
כשיש שני משתנים זה אני ועוד מישהו. מישהו אחר, שונה לגמרי ממני, עם עבר אחר, התבוננות אחרת על החיים, תחושות אחרות, עולם ערכים אחר, שאלות אחרות , רצונות אחרים ואפילו שפה אחרת.
נדמה שאנו מדברים באותה השפה אך לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו להביע את עצמו.

הרי כל בני האדם נולדים טהורים, טובים.
כל אחד עובר מסלול חיים ייחודי רק לו וגדל להיות מי שהוא.
אנו תוצר של חוויות החיים שעברנו, של הדרך בה התבוננו באותן חוויות ופרשנו אותן.
גם היום, כשמישהו עומד מולנו ואומר לנו דבר נורא מרגיז, אנו הרבה פעמים בטוחים שהוא רוצה להכאיב, לפגוע. אנו לוקחים את מה שהוא אומר באופן מאוד אישי כשבעצם - ואת זה אנו שוכחים - שום דבר לא אישי!!!

נשמע מוזר, נכון?
איך יכול להיות שכשבן הזוג שלנו צועק עלינו - זה לא אישי?
איך יכול להיות כשאבא שלנו מתרחק מאיתנו - זה לא אישי?
איך זה יכול להיות שכשהילד שלנו מרביץ - זה לא אישי?

שירה (שם בדוי), מתאמנת שלי, סיפרה לי השבוע בהתרגשות, איזו תחושת שחרור נפלאה היא מרגישה.
אביה התקשר אליה השבוע ואיחל לה מזל טוב ליום ההולדת שלה. זו הייתה אחת השנים היחידות שאביה זכר להתקשר.
הוריה התגרשו עוד כשהייתה קטנה ואביה התחתן והקים משפחה שנייה. שנים רבות היא חיה בתחושה שלא אכפת לו ממנה. היא הייתה בטוחה שלילדיו האחרים, מנישואיו השניים, הוא כן מתקשר ודואג.
השבוע, ממש במקרה, התברר לה שלא כך הדבר. האבא שהיא הייתה בטוחה שהוא מתנכר רק לה, לא מרים טלפון לאף אחד מילדיו. פשוט משהו אצלו חסום, לא קורה. וזה משהו שכלל לא קשור אליה.
אנחת הרווחה שלה כשסיפרה לי על כך אמרה הכול:
זה לא אישי!!!
הוא פשוט לא מסוגל.
זה שלו.
הוא אדם סגור ומכונס שלא יודע אחרת.

והרי כל הרגל וכל דפוס, נוצר כי למדנו שזו הדרך הטובה ביותר, הנכונה ביותר והמתגמלת ביותר עבורנו.
עבור האבא של שירה, בעקבות ניסיון חייו, בין אם זה הגיוני או לא, יחסים קרובים הם סכנה ולכן עדיף לשמור מרחק בטוח. זה שלו. הוא מתרחק כשבעצם מאחורי ההתנהגות הוא אומר ולא אומר: אני מפחד.
היום שירה מבינה את זה. היא מסוגלת לראות את הקושי של אביה, להיות אמפטית אליו ולקיים עמו יחסים טובים יותר.

אם נבחן סיטואציות רבות אחרות שעולות בדעתנו, נגלה שיש דרכים רבות לפרש ולהסביר אותן.

כשגלעד (שם בדוי), מתאמן שלי, סיפר לי שבנו הקטן נוהג להרביץ לילדים בגן ומתקשה לשלוט בתגובותיו, ניסינו להבין לעומק את המצב ושאלנו - למה ילד מרביץ? מה הסיבה?
יכול להיות שהוא פשוט בריון? ככה סתם?
יכול להיות שהוא ראה בבית את הוריו מגיבים בדרך אלימה - מילולית או פיזית?
יכול להיות שהוא מחפש תשומת לב ולא יודע לבקש אותה בדרך אחרת?
יכול להיות שזו הדרך שלו לאותת שקשה לו מפני שהוא פשוט לא יודע איך לומר זאת?

כשתינוק נולד, אחת הדרכים העיקריות שלו לתקשר עם העולם, להביע מחאות ולבקש בקשות היא באמצעות הבכי. זו השפה שלו וזה מובן וברור לכולנו.
כולנו, ילדים ומבוגרים, מפתחים במהלך השנים שפה משלנו.

יש ילדים שמרביצים כי הם פשוט לא יודעים לבטא במלים את מה שהם מרגישים.
הם מרגישים שהידיים שלהם הן היחידות שיכולות לדבר.
הן מדברות בשבילם אבל כל כך מטעות.
לעתים נדמה שהקטנים הללו חזקים אבל הם בעצם כל כך קטנים בפנים. חלשים .
אם רק היינו יודעים כמה הילדים מרגישים פחד, תסכול, חוסר אונים כשהם מרביצים...
זו השפה שלהם, שפה שהם סיגלו לעצמם ופעמים רבות אנחנו לא מבינים אותה .
וגם אם אנו מבינים, אנחנו לא תמיד מוכנים לקבל אותה.
אנו מנסים לחנך, להסביר ולשנות בכל מיני דרכים - אבל זה לא תמיד עובד.

שאלתי את גלעד: מה הבן שלך מנסה לומר לך או לגננת כשהוא מרביץ? הרי ניסית לחנך, להטיף אך ללא הועיל.
כשהילד שלנו מרביץ או מתנהג בדרך שמתנגשת עם עולם הערכים שלנו, אנו מרגישים תסכול וכעס. באותם הרגעים אנו מרוכזים בעצמנו וחשים אי נוחות, מבוכה, חוסר אונים.
קשה לנו לזכור באותם רגעים שהמכות הן הדרך שלו לומר משהו שהוא לא מצליח או לא יודע לומר בדרך אחרת.

עלינו כהורים לשאול את עצמנו, במקום מה באות המכות?
כדי להבין זאת עלינו להיכנס לנעליו של הילד, להתחבר אליו, לראות ולהבין איך הוא רואה את העולם:
מה הוא מרגיש? מה חשוב לו שלא בא לידי ביטוי? מה מניע אותו להרביץ? מה הסרט שלו? איזה מלים היו יכולות להחליף את המכות? איך אנו יכולים לעזור לו?
בואו נתבונן בילד מכיוון אחר, באור אחר, בצבע אחר, בואו נתפוס מרחק ונשנה את עוצמת החוויה שלנו ביחס לסיטואציה.

בואו נלמד לתקשר עם הסובבים אותנו בדרך אפקטיבית יותר. נשנה נתון כלשהו במשוואה ובהכרח נקבל תוצאה שונה. מאחר והחיים הם לא מתמטיקה, עלינו להתאמן למצוא את הדרך שמתאימה לנו, רק לנו.
לא אתן כאן מרשמים של "עשה ואל תעשה" ביחסים עם הקרובים לנו מפני שאני, שכל כך מאמינה בגדולתם של אנשים, מאמינה שיש בכוחו של כל אדם למצוא את הדרך הייחודית שלו להתמודד עם האתגרים שלפניו.

באותה הדרך נתמודד עם תגובות של אנשים שונים בחיינו: בן הזוג שנעלב מאד וצועק עלינו, הבוס שלא מוכן לבוא לקראתנו, חבר שפגע בנו ועשה משהו שבעינינו נראה מאוד לא חברי וכו'..
לא תמיד זה פשוט, במיוחד כשמדובר באנשים שקרובים וחשובים לנו. דווקא במערכות יחסים אלו אנו נוטים יותר להיפגע ולקחת ללב. כאן נדרשת מצידנו החלטה אמיצה לצאת לרגע מהסיטואציה, לחפש את האמפטיה בתוכנו ולבדוק איך הצד השני רואה את הדברים. מה הוא רוצה לומר לנו ולא מצליח, מה הצעקות או ההתנהגות שלו אומרות לנו, מה הקושי שלו, מה יש מאחורי אותה התנהגות מעליבה.

בכל סיטואציה נזכור, ששום דבר לא אישי, שכל אחד בא עם מטען חייו אל תוך הסיטואציה ומגיב בדרך שבה רגיל להגיב, מתוך עולמו הוא ולאו דווקא מתוך רצון להרע לנו ולפגוע בנו.
אנחנו לא מרכז העולם. לעתים קשה לקבל זאת אבל יש דברים שלא קשורים בנו.
זה משחרר. זה מאפשר לנו לקחת אוויר ולעצור לרגע.
לשקול את התגובה שלנו מחדש.
להיכנס לרגע אחד לתוך נעליו של האחר ולראות את העולם בדרך שלו, גם אם היא לא הגיונית ולא מקובלת עלינו.
ומתוך אותה הבנה חדשה שנוצרת, נוצר מרחב חדש לגמרי של אפשרויות עבורנו.

אימון אישי (קואצ'ינג) הוא תהליך מדהים שמאפשר לנו לעצור את האוטומט, לבחון את החיים שלנו בפרספקטיבה אחרת, חדשה, וליצור שינוי בחיינו. אני, שבחרתי לעסוק באימון, מתרגשת כל פעם מחדש מהזכות הגדולה שלי להיות שם וללוות אנשים יקרים ביצירת טרנספורמציה ביחסים בין אישיים.

לחיי יחסים טובים יותר!!!
קרובים.
מעצימים.
יחסים שנרגיש בהם טוב.
אנו וזולתנו.







אילת לבנון, M.A , מאמנת אישית

מתמחה באימון קריירה, אימון לשיפור מערכות יחסים, הורות וזוגיות.


09-796772 052-4877621
levanon10@bezeqint.net










כל target='_blank'>www.coach4u.co.il









כל הזכויות שמורות לאילת לבנון.
אין להעתיק, לשכפל, להפיץ או לעשות כל שימוש במאמר ללא אשור מפורש ובכתב מאילת לבנון.