יש להתייחס ללימוד השפה המוסיקלית כפי שמתייחסים לכל שפה אחרת.
ראשית לחוות אותה על ידי האזנה אקטיבית ברובד החושים במקום זו הפסיבית. החוויה חייבת להקדים את הידע. רק היא מעודדת ומעוררת חיבור למוסיקה שנושא פרי בנגינה.
.
בעולם הזה הפכנו לכה אובססיביים לכל מה שנוגע לשכל, למדידתו ביחידות, לשיפור דרכי החשיבה, עד כי השארנו לדעוך את כל מה ששייך מחוצה לנושאים אלה. בתחום המוסיקה, למרות ה"מפצים המרעישים" בצורת שיטות לימוד אחדות, הנורמות הכלליות שמטרתן הייתה פיתוח היצירתיות, וספיגת המוסיקה בצורה טבעית מתוך עשייה ולימוד, שעורי המוסיקה המונהגים בבתי ספר או בשעורי הנגינה הפרטיים מלמדות שכמעט דבר לא השתנה. התלמידים ממשיכים ללמוד מוסיקה/נגינה בצורה רובוטית במקום חווייתית.
הבה נתבונן בדרך הטבעית בה לומדים שפת אם, זאת, מתוך אמונתי והתייחסותי המקצועית שמוסיקה היא סוג של שפה אותה יש ללמוד כיצד לרכוש. לומדים עברית, אנגלית מוסיקה, צרפתית, C++......
כאשר נולדים, לא לומדים לדבר את השפה על ידי קריאה. אנחנו לומדים לדבר את שפת האם על ידי הקשבה. אנחנו מקשיבים להורים וכך לומדים לדבר ולבטא את השפה במבטא הנכון ובעושר המילים שהמוח מסוגל להבין או לתת משמעות לסביבה הטבעית של התינוק או הזאטוט. אני חוזרת ומדגישה עובדה זו, כל שפה לומדים ראשית כל על ידי הקשבה; שנית, על ידי דיבור; אחרי כן בלבד לומדים לקרוא ורק אחר כך לומדים לכתוב.
כאשר מגיעים לגיל של לימוד בבתי הספר, מאחורי הילד עומדות שנים של אימון בשפת האם. שנים של הקשבה חווייתית ודיבור ורק אז ניתן ללמד את הילד קרוא וכתוב. ולא להיפך. איננו לומדים שפה מבלי לעבור את התהליך הקוגניטיבי (חשיבתי) על פי הסדר המוזכר לעיל: הקשבה, דיבור,קריאה כתיבה. גם שישנם ילדים שמתחילים לקרוא בגיל מאוד מוקדם זה אומר שהם עברו מהר יותר את 2 התהליכים המקדימים את הקריאה. איש לא נולד כקורא את השפה או דובר אותה בהיותו בן יום, שבוע או שנה.
כך גם לגבי קריאת התווים. לאלץ אנשים לנגן מוסיקה על ידי לימוד תווים טרם למדו להקשיב לה, מהווה גישה אבסורדית ומכשילה בו זמנית. לא פלא שרבים מתייאשים די מהר מלימוד הנגינה ובכך מונעים מעצמם יקום מלא וטעון עושר המתפרש לכל כיווני החיים. על הערך המוסף של לימוד נגינה כבסיס להתפתחות חשיבתית בכלל, מתמטית ומרחבית בפרט, מוטורית ויצירתית, נכתבו מחקרים והספריות למיניהן מלאות בחומר זה.
לו היינו עושים את התהליך ההפוך הזה לילדינו הם לעולם לא היו מסוגלים לרכוש שום שפה. לא היו מסוגלים לעבור את שלבי הלימוד בבית ספר נורמטיבי. אני תמהה מדוע עושים זאת בלימוד השפה המוסיקלית?
אני ממליצה להתאזר בסבלנות לגבי השלבים הראשוניים של לימוד הנגינה ולהתמקד בחוויה המוסיקלית ולא בהישגיות בוסר.
בצעדים הראשוניים וכשלב מכין ללימוד נגינה, רצוי להקשיב ליצירות, ולנגינה של אחרים. גם זאת באופן מכוון וחוויתי. הקשב למוסיקה ולא רק כרקע לעבודה בה אתה עסוק או לומד. תלמידים רבים נוהגים לעשות שעורי בית עם המוסיקה. למרות שגם לעובדה זו יש את האפקטיביות שלה, כל מי שמתכוון להתחיל ללמוד נגינה אין האזנה פסיבית משרתת את המטרה. אתה לא לומד שפה זרה בזה שאתה שם CD של דובר אנגלית. צרפתית או ספרדית, בעוד הינך עסוק בהכנת שעורים באלגברה. ואינך עסוק בכתיבת מיזם בעבודה בעוד התקליטור ממשיך לדקלם שקספיר.
גם לגבי שפת המוסיקה יש להקשיב לה במלוא הריכוז.
אינני מתכוונת לשבת ולנתח אותה. זאת ניתן לעשות בשלבים מאוד מאוחרים כאשר שולטים בשפה. בדיוק כפי שקים עיתוי לניתוח יצירה ספרותית. בשלבים המוקדמים של חינוך מוסיקלי , הקשב! הקשבה אקטיבית. תן למוסיקה לזרום לתוך הגוף, לתוך התאים בעודך מרוכז בצלילים עצמם, בכלים, בגוונים, במקצבים. לא מומלץ לברוח עם המחשבה למקום אחר. במקום המילים של השיר חבר מילים משלך. נסה לחוות את המילים כצלילים לאו דווקא במשמעות רגשית. אם בא לך לשנות את המנגינה. עשה זאת. אם בא לך להוסיף צלילים או מקצב מלווה, עשה זאת. הייה מעורה ומעורב בחומר הצלילי.
אם אתה מעוניין לנגן על כלי כלשהו, האזן להמוני קטעים בביצועים השונים של אותו כלי. אל תשכח המטרה היחידה היא החוויה המוסיקלית. בדיוק כפי שילד חווה את השפה. תתנועע, צור תנועות משלך. אילו חושים היא מעוררת בך, אילו צבעים היא גורמת לך לראות, אילו צורות מדרבנת אותך לצייר או לבנות. נסה לחוש את המרחב של הצורות האלה. בקיצור כל דבר שהמוסיקה גורמת לך לעשות עם החושים והדמיון שלך, עשה!
לאחר שתוכל לספוג צלילים כפי שהגוף סופג חמצן, עם כל החושים אז עבור לשלב הבא. נסה לנגן מה ששמעת. אם מגינה מתנגנת לך בראש או באוזן נגן וחזור עליה עד שאתה יודע לנגן אותה ללא כל היסוס גם אם מעירים אותך באמצע הלילה. אתה זכית בחוויה ייחודית ובלעדית. הרווחת אנרגיה יצירתית על ידי ספיגת הרטטים של הצלילים. אתה הופך להיות בעצמך כלי מוסיקלי ממנו תרצה להפיק מוסיקה. האמן לי שזוהי הצלחה ענקית. זהו שלב של פריצת דרך ליקום המוסיקה. זוהי התחלה של מסע מופלא.
המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים ומההתפתחות האישית שלנו. ללא כל קשר לבחירת המקצוע שאדם מתכוון לעסוק בו. לכן ממליצה בחום לפתוח את הדלת המוצעת ללא שיפוט עצמי או מבט לאחור. ללא ציפיות גרנדיוזיות מעצמך. האלתור המוסיקלי הפשוט שאתה יוצר, הוא לימוד של שפה. להתייחס בכבוד ואהבה להשקעה הזעומה ביותר. זוהי הזדמנות ליצור עולם פרטי משלך. לגלות מרחבים אישיים מוסתרים אפילו מעצמך.
וכשאנחנו מאושרים יותר, אנחנו טובים יותר בכל דבר שעושים. ובכך מסתכמת תרומתנו לסובבים אותנו.
את התגובות אבקש לשלוח ל:
kol-or@live.comתודה
דנה דויד קוגן
מלחינה
ומורה לפסנתר
מלמדת מתוך אמונה שלימוד נגינה צריך לבוא מפנימיותו של התלמיד בלבד.
היא מכוונת ומדרבנת לפיתוח הכושר היצירתי כיסוד ללימוד השפה המוסיקלית
לצד לימוד נגינת פסנתר באופן שיטתי ומדורג.
היא משתמשת באמצעים של תוכנות מוסיקליות ממוחשבות, מקלדות אלקטרוניות, ידע וניסיון רב.
מכוונת לכל הגילאים, הרמות והסגנונות .MPI –MY PIANO & I תוכנית הלימוד
INSPIRATION, היא תוכנית במיוחד למבוגרים, באמצעותה לומדים אלתורים בסגנון הניו-אייג' דרך האינטרנט.
.