ובאמת חפצתי מכל / אביבית משה

ובאמת חפצתי מכל.../ אביבית משה

במקום שבו חיי נכנסו לעומס עצום הבנתי לפתע משהו מהותי: אני נדרשת לאמת! ללא פחד! ללא בלבול, ללא הסברים. כך פשוט לחיות ממקום של אמת!
הבנתי לפתע שאני בקלות מתבלבלת בין ביקורת לאמת, שמעולם בעצם לא למדתי לדבר אמת שבאה ממקום של אהבה. אך למדתי בשפע לירות חיצים ולהעביר ביקורת. ממש לא הבנתי למה כל האנשים סביבי כולל בני ביתי הפכו לאויביי וכילו את שארית כוחותיי.
אז מהי אמת ברחבה של אהבה? מהי אמת מחבקת, מראה דרך, ברורה ויוצרת?
לפניכם סיפור לדוגמא:
דנה הינה רעייה ואם שבחרה לה דרך משלה. עזבה עבודה קבועה והחלה לעסוק ביצירה אומנותית, ללכת לירידים ולקיים חוגי בית מתוך כוונה למכור את מוצריה ולהתרחב. השכירה מקום עם שותפה והרגישה שהיא יוצאת באומץ לברוא לה חיים כפי שתמיד חפצה! היא הייתה בטוחה שרק נדרש רצון טוב ועשייה והיקום כולו יעמוד לרשותה. בהתחלה זה נראה כאילו זה אכן עומד להתממש, אבל אז החלו להיווצר חסימות בחייה, שלא אפשרו זרימה חופשית... בביתה היא לא קיבלה תמיכה, מטלות הבית נפלו עליה ביתר שאת, נראה כאילו כולם כועסים עליה, אין יוזמה אין רצון, כולם מדוכדכים, עמוסים ולא מרוצים. היא הייתה המומה, הרי היא עושה זאת למען עצמה ולמען משפחתה היקרה, שהינה חלק בלתי נפרד ממנה ומאושרה.
בסטודיו השותפה שלה החלה לבוא אליה בדרישות שהזמן לא מספיק לה והיא צריכה כל זמן פנוי שיש ברשותה לתת לה. מה שהחל להכניס אותה לצמצום ולחצים.
ליד הגן של בתה הקטנה, מישהי בחוסר זהירות פגעה ברכבה ובחרה לומר שזו לא אשמתה.
שכנה חמודה שהייתה באה בקביעות מס' פעמים בשבוע לשחק עם ביתה, בחרה לפתע בשכנה אחרת והתעלמה מבתה, תוך שהיא מפיצה האשמות שקריות שלא היו ולא נבראו.
כל מפגש שלה עם אנשים עורר תחושה פנימית לא נוחה, עומס ודכדוך. נעלמה בה חדוות היצירה, והיא ישבה בסטודיו ללא עשייה ממשית, כששותפתה לוקחת עוד ועוד מזמנה. בבית הייתה מחזיקה בקושי רב עד שעות הערב המוקדמות, וכל רצונה היה לישון ולברוח.
מה בעצם קרה כאן?
-בני ביתה לא תמכו ולא אהבו את רצונה בשינוי.
-שותפתה צמצמה אותה מאד והטרידה את מנוחתה.
-פגעו ברכבה ולא הודו באשמה.
-בתה נפגעה לאחר שאירחו באהבה רבה שכנה,שהפיצה שקרים.
המשותף לכל אלה הוא דפוס של קורבנות, ושל חוסר יכולת לדבר אמת ולהעמיד דברים על דיוקם ובמקומם!!
דנה קיימה בתוכה דפוס האומר: האמת כואבת ופוגעת ואני אדם טוב. כך שאל לי לפגוע באחרים, עדיף שאספוג בתוכי את העומס.
אך הם האמת באמת פוגעת? ואם כן אולי זו לא אמת ממקום של אהבה אלא ביקורת?
אמת ממקום של אהבה באה כדי לעשות סדר. לומר לעצמי שאיני קורבן ואף האחר אינו קורבן בידי. אין צורך לקחת את העומס של האחר עלי, יש רק להבהיר את המקום.
ולכן האמת מתוך הביקורת אומרת : אף אחד בבית הזה לא עוזר לי!! אף אחד לא מקשיב לי!! לוקחים ממני את כל מרחב המחייה שלי! - אף אחד בעצם לא בסדר! האמת ממקום של אהבה אומרת: אני רוצה שינוי, בואו ניצור יחד דרך לשינוי, כדי שאוכל לקיים באהבה את הרצון שלי. – אין כאן אשמה כלפי איש! רק פניה לשיתוף פעולה מתוך רצון ליצור שינוי:
"האם יש לכם רעיונות?"
"מה דעתכם"?
"כיצד אתם רואים את הדברים?"
"בואו נבדוק את האפשרויות"...

וכך יוצרים מתוך האמת עשייה מבורכת. נפתחת תקשורת והזדמנות מחודשת, תוך לקיחת האחריות המוטלת עלי בלבד ולא אחריות כוללת שמעוררת תשישות ועומס.
החיים נפתחים, אני מקיימת את עצמי דרך המרכז שלי, ללא אשמה, ללא עומס, ללא קושי. הולכת בדרכי באהבה וחופש כי הרי באמת חפצתי מכל...

*תרגיל: אני מאד ממליצה לעשות רשימה של יחסים מעיקים שגורמים לכם תחושה של עומס ואי צדק וכמו במאמר לרשום ליד כל אחד: מהי האמת ממקום הביקורת ומהי האמת ממקום של אהבה. מתוך הרשימה לצאת לדרך ולפעול.
וכך ללמוד להלך באמת שלכם בשמחה ואהבה.