שיעור מודעות שמיני - נשמה ואהבה

שלום חברים יקרים.
השיעור הזה נדבר על הדברים שאין להם ממש הסבר. אנסה להסביר מה היא הנשמה שלנו ומה זאת אהבה. חשוב לי להדגיש שכל מה שנכתב כאן זו דעתי ואמונתי בלבד ואף אחד לא חייב לקבל אותה.

לפני הכל אני רוצה להסביר מה ההבדל בין העבודה שאנחנו עושים כאן לעומת פסיכולוגיה רגילה.
ההבדל העיקרי נובע מתוך זה שמודעות עצמית מתעסקת בנוסף על כל נושא תת המודע גם על הנשמה. ושבפסיכולוגיה מערבית לא נוגעים בנושא הזה. ועכשיו אתם תבינו איך האמונה בנשמה משנה לחלוטין את היכולת שלנו לשחרר פחדים.

מהי נשמה?
נשמה היא האנרגיה שקיימת בנו. היא החיבור שלנו אחד לשני מעבר לגוף- האינטואיציה, המצפון וכל מה שמנחה אותנו בחיים מעבר להשרדות בסיסית. אני אישית לא מחפש הגדרה מסוימת לנשמה, אני גם לא יכול לדעת מה זה בדיוק, אני לא יודע מה המקור שלה ולאן היא ממשיכה שגופי מת. אני רק יודע שכשאני עוצם עיניים ומשקיט את המחשבות – יש בתוכי משהו נוסף, אנרגטי. אני לא מדבר כאן על משהו דתי, אלה על עובדות. אך זה משהו שמאמינים בו רק אחרי שחווים את זה באופן אישי. אי אפשר ללמד זאת.

איך אפשר לדעת שנשמה קיימת?
פשוט מאוד- שפשו ידיים אחד בשני למשך חצי דקה ואז תרחיקו אותם לאט לאט אחת מהשניה. מה אתם מרגישים?
מרגישים משיכה בין הידיים, כאילו הם הפכו למגנטים. מרגישים גם חום.
אלה הוכחות שיש בנו אנרגיה, ולאנרגיה הזאת אני קורא נשמה.
עוד דרך לראות זה על ידי קירוב אצבע למרכז העין השלישית שזה בין הגבות שלנו. קחו אדם נוסף, בקשו ממנו לעצום עיניים וקרבו את האצבע שלכם לעין השלישית שלו. תישארו במרחק של סנטימטר ותראו מה שניכם מרגישים- אחר כך תחליפו.
העין השלישית היא המקום הכי רגיש לאנרגיה בגוף ולכן מרגישים עקצוץ גם באצבע וגם במצח בלי לגעת בכלל.

בסופו של דבר, כל אחד בחיים שלו חווה חוויות שאין להם הסבר הגיוני וחומרי. וכל אחד יכול לבחור האם לנסות ללמוד עליהם ולהבין אותם או לברוח מהם ולהכחיש אותם.
לי קרו לא מעט חוויות כאלה שאחריהם ידעתי חד משמעית שיש לי נשמה. חוויות כמו סיאנס אמיתי, יציאת הנשמה מהגוף, זיכרון ממשי מגלגול קודם, ידיעת העתיד, תקשורים, ראיית ישויות ועוד...
כל הדברים האלה קרו לי במהלך שנתיים שבהם נפתחתי לעולם הפנימי שלי וזו היתה הבחירה שלי ללכת ולהעמיק את הידע שלי לגבי העולם הזה. באותו אופן גם יכלתי לבחור להכחיש ולשכוח.
צריך לזכור שהמוח שלנו מאוד מתוחכם. ואם אנחנו חווים חוויה שהיא פשוט לא הגיונית לחלוטין למציאות שלנו ואנחנו לא יכולים להכיל אותה, המוח שלנו פשוט ימחק אותה אוטומטית.
ויש אנשים שאולי חוו חוויות אדירות אבל לא יודעים זאת כי המוח שלהם הדחיק זאת מהעוצמה שלהם כדי להגן על אותו אדם מאיבוד שפיות.

הפחד הגדול ביותר שקשור באמונה בנשמה זה הפחד שמהות החיים שלנו הרבה יותר עמוקה ממה שאנחנו יודעים. הפחד שלנו כבני אדם להודות במשהו שאנחנו לא יכולים להרגיש בכל החושים שלנו.
מעבר לזה, לאנשים מבוגרים שחיו את כל חייהם כחסרי אמונה לחלוטין בנשמה, זה יכול להיות בשבילם משבר רציני להאמין בנשמה. כי אדם כזה בנה את כל חייו על האמונה שהוא צריך לחיות בשביל החומר ובשביל הישרדות. הוא חיי את כל חייו בצרות אופקים. והדבר האחרון שהוא ירצה זה להודות שכל החיים שלו הוא חיי מפחד ואולי אפילו חיי בפספוס גדול. כי כשאנחנו חיים מתוך הנשמה אנחנו חיים בזרימה וספונטאניות. אנחנו מנסים לא לפעול מתוך דפוסים של פחד, ולכן התנהגות כזאת נתפסת כמאיימת על אנשים שכל החיים שלהם מושתתים על קביעות ושגרה- לעבוד 30 שנה בשביל פנסיה. מבחינתם הדבר החשוב בחיים זה שהם יהיו צפויים. ההפך מזה זה איום אדיר לאדם כזה, שהוא יעשה הכל כדי להוכיח לעצמו שאין נשמה ואפילו שהאנשים שמאמינים בה הם טועים. ולכן חשוב לזכור שכל אחד ודרכו שלו ואי אפשר ללמד אדם כלום אם הוא לא בוחר זאת. ויותר מזה, אדם שיחווה חוויה שסותרת אמונה בסיסית בחייו – מוחו פשוט ימחק אותה והוא לא יזכור זאת.

תאוריית האיזון:
כל אחד מאיתנו נולד באיזון של גוף ונשמה. הגוף מקבל מגע, חום, אוכל וכל מה שקשור בהישרדות, והנשמה נותנת אהבה ומחוברת לאנרגיות שמסביבה – המצב האידיאלי- זרימה מקבלה לנתינה אין סופית.
במשך הגדילה שלנו אנחנו מתחילים להתמודד עם העולם הלא כל כך אוהב ללא תנאי. כל תנאי שאנחנו לומדים לקבל על עצמינו הוא כמו קליפה של בצל (קוד או פחד) שאנחנו עוטים מסביב לגרעין הטהור שלנו שהוא הנשמה והגוף בהרמוניה.
עם השנים הבצל הזה גדל ומתעצם והגרעין הפנימי שלנו נעלם ואורו נחלש. וככל שהגרעין שלנו נעלם בתוך בצל הפחדים כך האיזון שלנו מופר- איננו נותנים אהבה ולא מקבלים חיים- אוכל, מגע וכו'- אנחנו יוצאים מההרמוניה.
הכל מתחיל לקפוא ובמקום לחיות חיים של זרימה מוחלטת של אהבה אחד לשני ללא תנאי, אנחנו הופכים להיות רובוטים שמשועבדים לבצל שיצרנו בעצמינו.
(וזה בסדר- כי בשביל זה אנחנו כאן בעולם הזה- להתמודד עם הבצל. אם לא היה בצל היינו נשארים מלאכים ולא בני אדם).

בתוך הבצל הזה נמצא הגרעין שלנו- הנשמה והגוף באיזון. הדבר שגרם לנו ליצור שכבות של בצל זה הפחד הראשוני שלנו- פחד המוות. (כפי שכתבתי בשיעור על הפחדים) פחדנו למות מחוסר חיים, ולכן יצרנו לעצמנו הגנות ותנאים כדי שנוכל לחיות בצורה סבירה. ולכן השכבה האחרונה של הבצל משקפת את אותו פחד ראשוני- פחד המוות.
לגרעין עצמו- הנשמה, יש כוח משיכה פנימה אל תוך האור. היא יוצרת לנו כל הזמן משיכה פנימית לתוך עצמינו אך למשיכה הזאת מתנגדת הדחייה המאוד חזקה של פחד המוות. תדמינו בצל ענק, או כוכב ענקי, שכל פני השטח שלו נראים לנו כמו תופת וגיהינום. ולאותו כוכב יש כוח משיכה מאוד חזק פנימה, אך אין לנו מושג מה יש בפנים... ואנחנו – האני המודע, מסתובבים סביב הכוכב הזה סיבוב אחרי סיבוב כמו הירח סביב כדור הארץ. ואנחנו תקועים – רוצים להיכנס פנימה אבל מפחדים מהתופת שחרוטה על הכוכב- אותה תופת זה האשליה של הפחד מוות שהמוח שלנו משדר לנו.
אז מה עושים במצב הזה? רוב האנשים פשוט נשארים שם- מסתובבים לנצח תקועים מהפחדים שלהם. מצד אחד מפחדים להיכנס פנימה ולא מבינים בכלל את הטעם לעשות זאת ומצד שני לא מסוגלים לעזוב מכוח המשיכה שיש לנשמה שלנו עלינו ומכוח ההרגל להסתובב. וכך כל החיים שלהם חוזרים שוב ושוב במעגליות.

אז מה לפי דעתכם צריך לעשות כדי לצאת מהמצב הזה?
צריך להכיר את מה שמושך אותנו פנימה. את הנשמה שלנו. ברגע שאנחנו מתחילים להתחבר לנשמה ולהכיר אותה אנחנו מתחילים להבין מה יש בתוך אותו כוכב מפחיד, ואז אנחנו יכולים לבחור מתוך ידיעה- האם אנחנו רוצים ללמוד ולהתחבר לאותו כוח משיכה? או לא.
אם אנחנו בוחרים שכן אז אנחנו מתחילים להתחבר לאנרגיה של הנשמה ואנחנו מתחברים גם לאהבה שיש בנו ואז אנחנו מתחילים להיות "רוחניים". ומה שקורה זה שאנחנו נותנים אהבה מתוך הנשמה אך עדיין מפחדים מהכוכב הגדול הזה ולכן לא מסוגלים לקבל חיים פנימה. כי המהות שלנו עדיין סגורה- וזה מה שיוצר את התופעה הנפוצה של אנשים רוחניים אך ללא כסף או זוגיות.

לפעמים אנשים חווים חוויות מאוד מעוררות- כמו מוות קליני, או חוויה רוחנית מאוד חזקה שגורמות להם לעשות שינוי קיצוני בחיים- כי הם הבינו שהמוות הוא לא סוף ואז כל תפיסת העולם שלהם משתנה. אך תהליך זה לפעמים יכול מאוד לבלבל אדם, כי הוא לא בחר בלהכיר את הנשמה – הוא נזרק לזה. ואז השינוי הקיצוני יכול להיות טראומטי.

בנוסף ישנו שלב מאוד מעניין שקורה במעבר בין ההכרה שהמוות הוא לא סוף- שלב המשיחיות. כמעט כל האנשים שחווים את האין סוף והאהבה הגדולה הזאת עוברים שלב שבו הם מאמינים שהם המשיח. זה שלב נורמאלי כי בשלב הזה אנחנו מתחברים לנשמה שלנו ואנחנו מכירים בזה שאנחנו חלק מאלוהים, שאנחנו בוראים את המציאות ואנחנו יכולים לעשות הכל. ואז אנחנו מאמינים שאנחנו היחידים שיודעים זאת ושהמטרה שלנו היא לגאול את העולם.
וחשוב לזכור שהרוב עוברים זאת, אבל צריך לזכור שזה רק שלב שלנו לעכל את הכוח האין סופי שלנו כנשמות בגוף אנושי- כמלאכים אנושיים. אך ישנם אנשים שנתקעים בשלב הזה ולפעמים מאבדים את השפיות...

השלב הבא בתהליך הוא שאותו אדם רוחני לומד מהי הנשמה שלו. הוא לומד מה מהות החיים, הוא לומד שיש גילגולים קודמים, ישויות ועוד. ובכך בעצם הוא לומד את הדבר הכי חשוב- שמוות זה לא סוף! שאלו כל אדם שלא מאמין בנשמה מה קורה כשהוא מת- מה הוא יגיד? אין כלום, חושך מוחלט, אני נעלם... ואלה מחשבות מאוד מפחידות.
אך כשאנחנו יודעים שמוות הוא רק שלב בחיים האין סופיים שלנו אנחנו מבינים שאין מה לפחד מהמוות.
המוות הוא לא מפחיד- ואז זה מחזיר אותנו לכוכב או הבצל שלנו- ומה הוא משדר לנו ? פחד מוות. אבל עכשיו אנחנו כבר מבינים ויודעים שאין מה לפחד מהמוות ולכן אנחנו יכולים לחדור לתוך הכוכב ולקלף את השכבות שלו ולהגיע חזרה לאיזון. ואז אותו אדם "רוחני" מתחיל בתהליך של קרקוע וחומריות – הוא חוזר לכוכב החומרי ומתחיל להתמודד איתו. ובכך אנחנו משלימים את השיעור הכי חשוב של החיים שלנו- אנחנו מכירים בנשמה שלנו ורק איתה אנחנו יכולים להתגבר על הפחד האנושי הכי חזק- פחד מהמוות.
אחרי השלב הזה אנחנו מתחילים להתקרקע ולהתחיל ליישם את כל הידע החדש שלנו על החיים שלנו בלבד – ואלה החיים החומריים האנושיים שלנו. וזה אחד הקשיים הכי גדולים של אנשים רוחניים- להתקרקע. בגלל שהם מפחדים מהעוצמה שלהם - שאם הם ייקחו את העוצמה הזאת לחומר הם יאבדו שליטה ויפגעו באנשים מסביבם ובעצמם. – אך זה לא נכון, כי ככל שאנחנו יותר גדלים ולומדים אנחנו יודעים להכיל ולשלוט בכל מה שיש בנו- ובעיקר בעצמנו.

אדם שאין בו אמונה, לא משנה כמה שנים הוא ילך לפסיכולוג, הוא לא יוכל להתגבר על הפחד מוות שלו, כי מה שיעלה לו בראש זה – חושך, כלום, אני הופך לעפר... אז למה שהוא ינסה בכלל להיכנס לזה? הוא יעדיף להמשיך לחיות בסיבובים נצחיים מאשר להתקרב למוות.

בלי אמונה רוחנית אדם לא יכול להגיע למהות האמיתית שלו ולאיזון.

מתוך כל הדברים האלה אנחנו מבינים שחשוב מאוד להתחיל להכיר את מי שאנחנו בפנים, והדרך הקלה לעשות זאת היא מדיטציה.
מדיטציה היא אימון גופני להשקיט את המחשבות. כשאנחנו עושים מדיטציה ונכנסים למצב עמוק שבו אין הרבה מחשבות אנחנו מתחברים לאנרגיה שלנו ופותחים את עצמינו לקבל חוויות ומסרים מהאנרגיה של היקום. ככל שנתאמן בזה יותר נוכל לשלוט יותר במחשבות שלנו וכך גם להיות מודעים אליהם ולמה שמניע אותנו ביום יום.
בתקופה שבה קרו לי כל החוויות האלה עשיתי מדיטציה כמעט כל יום וזה שינה אותי מקצה לקצה. זה פתח אותי להכיר את עצמי ולפתח יכולות נוספות פשוט על ידי שקט פנימי.
בסוף השיעור אני אסביר איך עושים מדיטציה.

בשביל להאמין בנשמה צריך להיות מוכנים לשחרר שליטה. כיוון שלחיות לפי הלב זה לחיות מתוך אינטואיציה וזרימה, זה אומר שאנחנו סומכים על הרגש שלנו ולא פועלים מתוך פחד. ובשביל לעשות זאת אנחנו לא יכולים להיות בשליטה- כי אין לנו אפשרות לשלוט, כי אפשר לדעת מה יקרה אף פעם. גם כשאנחנו בשליטה אנחנו לא בשליטה! אך אם נבחר בזה במודע החיים שלנו יהיו הרבה יותר קלים.
לכן אמצו לכם את המחייבה הזאת- אני סומך על היקום!. הדבר הנפלא ביותר זה פשוט לדמיין אותנו עוצמים עיניים ונופלים אחורה ופשוט עפים! כשאנחנו בזרימה ובאמונה בעצמנו אנחנו פשוט לא יכולים להיפגע – כי אין לנו סבל בחיים, כל דבר הוא שיעור וחוויה.

כאשר אנחנו מכירים ומודעים לנשמה שלנו אנחנו לומדים ליצור איתה את המציאות ביום יום שלנו, אנחנו לומדים לחדד את הקול הפנימי שלנו ולהקשיב לנשמה שלנו כשצריך ולפעול לפי זה וכך חיים בזרימה וחופש ללא גבול.

אהבה.
אהבה לפי האמונה שלי היא כלי תקשורת בין הנשמות בעולם. כשאנחנו אוהבים אנחנו חולקים את האנרגיה שלנו בין נשמות נוספות. הנשמה היא כמו גנראטור של אהבה, וכשאנחנו אוהבים ומעבירים אהבה אנחנו יוצרים זרמים ומרגישים אותם ויכולים להטעין אחרים באהבה ובאנרגיה.
כל שיטות הריפוי האנרגטיות הם פשוט העברת אהבה מתוכנו למי שיש פחות וכך אנחנו מטעינים אותו באנרגיה. לפעמים אנחנו משתמשים גם בעצמנו כצינור שמעביר מהיקום אנרגיה לאחרים.
אהבה היא חיבור ללא תנאי בינינו – בני האדם והכוח שמניע אותנו לאיזון פנימי – לאהוב את עצמינו.

אהבה היא הביטוי האנרגטי של כוח המשיכה שלנו לנשמה.

ההבדל בין אהבה להתאהבות:
אהבה היא ללא תנאי. כשאנחנו אוהבים אנחנו אוהבים הכל וכל אחד. האהבה שלי לזוגתי לא שונה מהאהבה שלי לידיד טוב או למשפחה שלי- כי אהבה זו אנרגיה- או שיש או שאין. אך כיוון שלכל אדם ויצור חי יש אנרגיה בתוכו- האהבה היא לכולם, כי היא כוח המשיכה ביני לכל אנרגיה אחרת.

ולעומת זאת, התאהבות היא פסיכולוגית בלבד.
לפי דעתי, אין קשר בין התאהבות לאהבה. התאהבות באה מהאגו לעומת אהבה שבאה מהלב, מהנשמה.

אהבה היא אהבה ללא תנאי, והתאהבות היא "אהבה" עם תנאי, או שמשלימה את התנאי שקיים בנו לאהבה.

התאהבות היא סוג של הערצה לתכונות שיש באדם שאנחנו רוצים שיהיו בנו. וזו הערצה לאדם שגורם לנו להרגיש מילוי של התנאים שהצבנו לעצמינו לאהבה.
אם יש בי פחד שאני לא טוב מספיק, אני אתאהב באדם שמרגיש טוב עם עצמו ואני רוצה להיות איתו כי אני רוצה להיות כמוהו. או שאני אתאהב באדם שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי למרות שהפחד קיים בי ואז בעצם אני תמיד אבחן אותו כמה הוא אוהב אותי ואחפש תמיד להוכיח לעצמי שאני לא טוב מספיק למרות שהוא איתי...
בהתאהבות תמיד יש פחד מלא להיות ביחד, כי היחסים בנויים על הערצה של משהו שאין בי, והפחד הוא שאם נפרד אותו דבר יעלם לי, או שזה הוכחה לפחד שקיים בי – שאני לא מספיק טוב למשל.

באהבה אין פחד מפרידה כי יודעים שהאהבה תמיד קיימת. זוגיות שבאה מאהבה נקייה זו זוגיות שהבסיס שלה הוא עזרה הדדית בדרך לאיזון. שכל אחד מהצדדים בעל יכולות שונות שתורמות להתפתחות ההדדית. אפשר לתאר זאת שכל אחד הוא חצי סולם. לבד קשה מאוד, אבל ביחד הטיפוס הרבה יותר קל.

חשוב לזכור שכשאנחנו מתאהבים במישהו זה שיעור מאוד חשוב בשבילנו, כי שם אנחנו יכולים לזהות מה אנחנו לא אוהבים בעצמנו, או מה אנחנו מאמינים שחסר בנו שגורם לנו להתאהב באחר. ומתוך זה לעשות עבודה בזוגיות ולשחרר את הפחדים האלה ולהישאר רק עם האהבה ללא תנאי.

כשאנחנו מאוהבים אנחנו יכולים ללמוד הרבה על עצמינו. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא על ידי דמיון.
אם יש לכם אדם שאתם מאוהבים בו- גם אם אתם איתו וגם אם לא, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
- מה יקרה אם אני לא יהיה איתו?
- מה הייתי רוצה להרגיש עם בן זוג האידיאלי?
- איזו מחשבה מונעת ממני להרגיש את התכונה הזאת אצלי עכשיו?
- איך אני ארגיש בלי המחשבה הזאת?
- האם היא באמת נכונה? או שאני יכול לשחרר אותה.



זכרו שכל אדם או חפץ שאנחנו מאוהבים בו הוא בעצם סמל לתכונה שאנחנו היינו רוצים בנו.
אם אדם מסוים מסמל לכם תכונה של חופש למשל, תנסו להכניס את התכונה הזאת לחייכם בלי גורמים חיצוניים.
אם אדם מסוים יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי כי הוא יפה ואני ארגיש טוב להסתובב איתו בברים, אז שאלו את עצמכם – איך אני אגרום לעצמי להרגיש טוב עם עצמי בלי אדם אחר, ומה מונע ממני להרגיש זאת עכשיו?
התאהבות זו תלות שמביאה רק סבל, כי תמיד יהיה איום שאותה "תכונה" תעלם מחיינו, אם היא לא שלנו באמת אנחנו תמיד נפחד לאבד אותה.
אז מצאו מה התכונות שאתם רוצים בחייכם ותתחילו לגלות אותם. ומאוד חשוב לזכור- שכל תכונה שאנחנו היינו רוצים בחיים היא תכונה שקיימת בנו- כי לא היינו יודעים מהו דבר אם הוא לא היה קיים בנו! אז כל דבר שאנחנו רוצים אנחנו יכולים ואמורים להשיג, כי כל דבר כזה נמצא כבר בתוכנו רק מחוסה מאחורי הפחדים והאמונות השקריות שלנו.

תרגילים

מדיטציות:
מדיטציה זה דבר מאוד פשוט.
המטרה של המדיטציה זה להרדים את הגוף ולהישאר עם הנשמה והמודע שלנו ערים. לעומת היפנוזה שבה המטרה היא להרדים את הנשמה והמודע ולהישאר עם הגוף.
המדיטציה הבסיסית:
שבו נוח במקום שאווירה רגועה- אפשר להדליק נרות, קטורה, מוזיקה נעימה, או לשבת במקום בטבע.
עצמו עיניים והתחילו לנשום עמוק כעשר נשימות.
עם כל נשימה תדמינו שאתם מכניסים אור לבן ונקי לתוך הראות ומוציאים לחץ ופחד החוצה.
וכך כל נשימה אנחנו מדמיינים שאנחנו משתחררים יותר ויותר.
ואחרי זה פשוט ממשיכים לנשום עמוק למשך רבע שעה לפחות, שהמטרה היא כמה שיותר להתמקד בנשימה ופחות במחשבות.
בהתחלה זה לא קל, כי כל הזמן עולות מחשבות, אך תנסו לתת למחשבות לחלוף, לא להיתקע בהם, לא להזין אותם. תנו להם לחלוף כמו עננים. וכך עם הזמן השמיים יהיו יותר ויותר נקיים מעננים והשלווה תתפשט. זכרו שזה סוג של אימון, ככל שנתאמן יותר נוכל להשקיט את המחשבות ולגלות את השלווה שבנו. וכמו בכל אימון ההתחלה היא לא קלה ואחרי זמן קצר רואים תוצאות.

מדיטציות נוספות:
ישנם הרבה מסעות שאפשר לעשות במדיטציות. כל אחד יכול להמציא לו מסע משלו.
אחד המסעות שאני אוהב זה מסע להיכל הפנימי שלנו. וזה הולך כך:
תתחילו במדיטציה רגילה ותרגישו את כל הגוף רפוי. תדמינו את עצמכם במקום דמיוני מרגיע ושליו.
בדמיון תתחילו לטייל וראו מולכם שביל. לכו עליו ותדמינו באופק מקדש יפיפיה, הגיעו אליו והכנסו.
בתוך המקדש כנסו להיכל גדול שבמרכזו יש כיסא מפואר. שבו על הכיסא ותנו לדמויות שבהיכל לדבר איתכם.

זו דוגמא למדיטציה שבא אנחנו יכולים להתחבר עם ישויות נוספות. כל מה שקורה במדיטציה הוא נכון.
אפשר לצאת לכל מסע שתרצו. וזכרו שהדמיון הוא הכלי של הנשמה לקחת אותנו לעולמות לא חומריים.

מעבר לזה, אתם יכולים ללכת למדיטציות מונחות שייקחו אתכם למסעות מופלאים עם הנחייה של מורה.


מחייבות:

-אני סומך ומאמין בנשמה שלי ובעצמי.
-אני משחרר שליטה על חיי.
-חיי זורמים ומלאי הפתעות טובות.
-אני אוהב ומקבל את עצמי.
-אני מושלם כפי שאני.
-אני מלא אור ואהבה ללא תנאי.
-נשמתי גדלה ומתעצמת בכל יום בכל צורה


אתם מוזמנים ליצור איתי קשר גם לגבי מסעות בדמיון מודרך ומדיטציות.

באהבה ללא תנאי, אור ושפע!
אריאל גלילי