גישה של פתיחות - מרשם לנגינת אלתורים

יחד עם לימוד טכניקה ומעט תיאוריה בסיסית, אני מאמינה שאתה יכול גם להתחיל ללמוד לאלתר. אתה גדל ביכולת היצירתיות שלך ביחס למסוגלות "לעמוד בצד" ולאפשר למוסיקה להשתלט עליך.

מניסיוני, אין שחור ולבן בנושא. אין כל חשיבות לגיל, גם שישנה סברה שהילדים פתוחים יותר לתת דרור ליצירתיות מאשר לאדם מבוגר. ובכן, פגשתי התנגדות נמרצת בילדים כמו במבגרים וגם בפתיחות ושחרור בגישה אצל מבוגרים וילדים כאחד.
לא ארחיב כאן על תכונות, אופי ותקיעות רגשית – אשאיר את הנושא למוסמכים ממני.

במאמר “חוסר הטבעיות הטמון בעיתוי לימוד קריאת התווים “ ציינתי את החשיבות לכבד את השלבים הטבעיים כדי ללמוד לקרוא תווים. בהיותנו מכבדים עקרונות של התפתחות ובשלות מיומנויות, גם נטפח את היכולת להשתחרר מדעות קדומות ונאפשר רכישת מיומנויות הנדרשות ללימוד נגינה או עיסוק במוסיקה.
אם מגיל צעיר מאוד נאפשר להאזין למוסיקה באופן חוויתי, הילד יהפוך למעין "ספוג" של מוסיקה ובשלב שהוא עצמו ירגיש בצורך ליצור יוכל להשתמש בחוויה המוסיקלית אותה ספג.
גם בגיל מבוגר יותר, אם האדם יאזין למוסיקה ויתחבר חווייתית מתוך מודעות לחוויה עצמה (לא במחשבה וניתוח של החומר), יתעשר ברטט, בגוונים, בצלילים בקיצור במהותו של החומר המוסיקלי שבלתי ניתן למגע,אחיזה בפיזי; עושר של מצלול כזה, גדל ומתרחב, שוקע לעומקו של כל תא בגוף ובזיכרון ובזמן של הבשלה ניתן לפתוח פתח לאוצר זה ולאפשר לו לצאת ממצולות הישות העצמית ולהתבטא. ניתן לצייר, לשיר, לרקוד, וגם לאלתר בנגינה.
ישנם אנשים שמאזינים למוסיקה כמעין הרפיה או מדיטציה.

בשלב זה שלאחר האזנה מרובה למוסיקה בה בוחרם, מפתחים שפה פנימית בין התאים שספגו את רטט הצלילים לבין הישות הפנימית שלנו. אם מאפשרים לשפה זאת לצוף, במקום לכלוא אותה במאסר, מבלי לאלץ אותה לדבר אלינו, היא תביא פירות ממעמקי האוקיינוס הטמון כמעט בכולנו.

כאשר אתה נמצא במצב תודעתי זה, של“let it go” , דברים מופלאים מתרחשים. לעומת זאת, כאשר אתה מנסה ליצור מתוך דחף מכוון,מתוכנן, אתה מעלה את המחסומים של עצמך לעצמך. מדוע? היות ואתה בא ממחשבה ולא מאינטואיציה, אותו רובד עמוק שמחבר אותנו למי שאנחנו באמת – המהות שלנו.
המפתח לעקוף מצב זה הוא לא לעשות דבר, לצאת מהחדר ולחזור בשלב מאוחר יותר או ביום אחר. האמן לי, אתה יכול להמשיך לשבת ולנסות לנגן "משהו", ש"יצא משהו" מתחת לידיים, אבל כמעט בוודאות דבר "לא יצא" ברגע שמאלצים תהליך שאמור להיות טבעי.

על כן, תחזור לנגינה ולאלתור ברגע שתהיה במצב של קליטה (דרך אגב אותו תהליך חייב להיעשות גם באימון סדיר במסגרת של שיעורי נגינה). בעת אלתור בכל סגנון ובמיוחד בסגנון ניו-אייג', עליך להיות במצב של קליטה. אתה קולט את מה שרכשת, כמו משדר, ואז כל מה שאתה עושה זה לשדר את אשר רכשת. נסה לאלתר כאשר אתה מעוצבן, רותח, עייף או דואג על משהוא. קרוב לוודאי שלא תהיה מסוגל לעשות כלום, אבל אם כבר, תשובתי תהיה שקרוב לוודאי שגם לא תהיה מרוצה מהתוצאה.
כל אמנות ובפרט מוסיקה, מופיעה כאשר אתה ספוג במדיום של אותה אמנות ברגע מסוים. להיות אחד עם רגע היצירה עצמה.

לסיכום, עצתי היא:
א – לספוג כמה שאפשר יותר מוסיקה שמוצאת חן בעינך.
ב – היה זהיר כיצד אתה מתייחס לחומר הזה על מנת לספוג אותו כחומר ביד היוצר – אתה. החוויה עדיפה על הקליטה בשכל.
ג – תן לצלילים לשטוף אותך, תהיה מקלט בדומה לרדיו.
ד – כאשר אתה יושב לאלתר הפוך להיות משדר. תן לאוצר הצלילים לעלות, בדומה לגלי האתר.
ה – אל תחסום, אל תשפוט, אל תחשוב. השאר פתוח.
ו – תהיה אחד עם מה שעולה, אחד עם אותה דקה או שתיים של אלתור.


דנה הינה מלחינה ומורה לפסנתר בעלת ניסיון הוראה מעל 25 שנה. היא מעודדת יצירה עצמית ומשלבת בהוראת הנגינה. ניתן לשלוח שאלות או להירשם לקורסים שלה.

Kol-or@live.com
www/newagemusiclub.com
sparkingsounds.com