תולדות הציור הדקורטיבי

תולדות הציור הדקורטיבי

המושג ציור דקורטיבי (Decorative painting) מקיף מגוון רחב של סגנונות, שיטות, טכניקות ציור ושפע טקסטורות ואפקטים המשמשים לצורכי דקורציה, קישוט ועיטור רהיטים וחפצים שימושיים. כל אלה ניתן ליישם על משטחים וחומרים רבים כגון: עץ, פח, קירות, טקסטיל, טרה-קוטה ועוד ועוד.
לטכניקות הציור הדקורטיבי היסטוריה עשירה שמקורה בארצות שונות אשר הושפעו ברבות השנים מ מספר רב של תרבויות.

בישראל יש המכנים את הציור הדקורטיבי בשמות כמו: "ציור כפרי", "ציור על עץ" או "ציור פולקלור" (Folk art painting), ככל הנראה משום שזה התחיל כציור על עץ, אך כאמור המונח המדויק הוא: (Decorative Painting)- כלומר: ציור דקורטיבי – וזאת מכיוון שניתן לביצוע על חומרים ומשטחים שונים.


אומנות הציור הכפרי- החלה בכפרים הנידחים באירופה של המאה ה-17 אצל איכרים עניים, עקב הצורך לקשט ולעטר רהיטים מבלי להוציא כסף רב על איכות וגילוף העץ. הציור שימש כתעסוקה למשפחות האיכרים בימות החורף הקשים והמושלגים, עת נאלצו להפסיק את עבודות השדה.
תחילה עשו זאת כדי להעלים פגמים וליקויים בריהוט קיים שעבר במשפחה מדור לדור, להסתיר חורים שנוצרו מתולעי עץ ולשפר את מראהו של הרהיט הלא מעובד. (מאוחר יותר החלו גם נגרים לעסוק במלאכה זו והיו מציירים ומעטרים את הריהוט שייצרו).
עם הזמן השימוש העיקרי שנעשה בציור הכפרי היה למטרת הוספת צבע ודקורציה לחפצים בעלי שימוש יום-יומי כמו רהיטים וכלים שימושיים. האמנים הכפריים יצרו ולמדו טכניקות שעברו הלאה מדור אחד לדור הבא אחריו.
הציור בתקופה זו נעשה ביד חופשית, ישירות על העץ הגולמי או הרהיט, הכיל מוטיבים פשוטים ונאיביים והתמקד בפרט בנושאים דתיים. הציור היה נפוץ בעיקר בכפרים ולא בערים הגדולות ולכן עד היום נקרא בשם "ציורי איכרים" או בשמו המקורי - "באומלאראי" Bauernmalerei)).

במאה ה-18 התפתחה מאוד מלאכה זו והרהיטים המצוירים הועשרו בצורות ובגוונים נוספים. התווספו מוטיבים של פרחים כמו: חרציות, צבעונים, שושנים, ציפורים ומעט דמויות- שצוירו כולם בצבעי שמן בסגנון פלקאטי ונאיבי. לעיתים נוספו ליצירה כתוביות שונות בכתב גותי של פסוקים שנלקחו מהדת ומחיי היום-יום, ברכות ותאריך הייצור של הרהיט או האירוע לשמו יוצר.
האיכרים הכינו בעצמם את הצבעים מפיגמנטים שנטלו ממקורות זמינים בטבע כמו: עלים, צמחים, חלזונות וכד' ואלה עורבבו בחלמון ביצה (ששימש כחומר מקשר לצבע). את המכחולים יצרו לרוב משיער סנאי. הציור עדיין היה נפוץ בקרב האיכרים, במיוחד באזורי דרום גרמניה (בוואריה), אוסטריה, שוויץ וסקנדינביה.

ברבות השנים הושפע הציור הכפרי מן התקופות והתרבויות השונות. מהסגנון הנאיבי שהיה אופייני לתקופת ציורי האיכרים, הושפע הציור במאה ה-19 באופן מיוחד מסגנון הרוקוקו ששלט אז. אומנות זו החלה נפוצה ברחבי אירופה בצרפת ובהולנד וחדרה גם לאנגליה. כך בכל מדינה נטמע הציור וקיבל את הסגנון האופייני לו בהשראת האירועים וההתרחשויות ואף נושאי הציור וצבעיו השתנו מאזור לאזור וממדינה למדינה.

במקביל להתפתחות הציור באירופה החלה לפרוח אומנות הציור על רהיטים גם בצפון אמריקה, בעיקר בעקבות המוני המהגרים שהגיעו מאירופה והפיצו מסורת זו, תוך שהם מביאים עימם את סגנון הציור הטיפוסי של ארצות מוצאם ומקפידים לשמר אותו.

המהגרים ההולנדים למשל, טיפחו את סגנון "פנסילבניה דאטש" שאומץ על ידי כת האיימיש והתאפיין בציורי פירות ופרחים.
הצרפתים, נהגו לאחסן מצרכים בתוך קופסאות פח. כאשר נאלצו לשפץ את הקופסאות המחלידות שהתבלו עם הזמן החלו לצייר עליהן כדי לייפותן, כך נוצר סגנון שנקרא
"Tole Painting" (ציור על פח) שעבר מאוחד יותר גם לרהיטים.
באופן זה נוצרו והתפתחו במרוצת הזמן סגנונות רבים ושונים כאשר בכל אזור נרקם והתגבש לו סגנון ציור ייחודי שנפוץ במקום וכלל סקאלת גוונים טיפוסית.
מעט רהיטים מצוירים שנותרו מתקופות עתיקות ניתן למצוא כיום במוזיאונים המציגים אוספי פולקלור.

ברבות הימים, בנוסף לקישוט ועיטור רהיטים דברי עץ וכלי פח החל להשתלב הציור כמעט על כל משטח שניתן להעלות על הדעת, ומכאן צמח הבסיס למושג אותו אנו מכנים כיום בשם: "ציור דקורטיבי".

בתקופת המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה-19, נפסק כמעט לחלוטין העיסוק בציור על רהיטים ורק בשנות החמישים של המאה העשרים זכתה אומנות זו לפריחה מחודשת.
ככל הנראה, דווקא בשל הגידול בתעשייה והתפשטות המודרניזציה בחיי היום יום בעת ההיא, החלה כמיהה והערכה מחודשת לריהוט ישן והתרחב מעגל האנשים שהחלו לאסוף ריהוט חפצים עתיקים. כל אלה תרמו להתפתחות מקצוע הרסטורציה העוסק בשיקום ושיפוץ חפצי עתיקות ועקב הביקוש שנוצר, החלו אומנים רבים לעסוק בציור בניסיון לשחזר ציורים עתיקים על פי מיטב המסורת של פעם.

בשנות ה-70 החלו האומנים ללמד ולהפיץ את הטכניקות ברבים וכך יותר אנשים הצטרפו למעגל המציירים. ב-40 השנים האחרונות, בזכות פיתוח הצבע האקרילי אפשר להבחין בהתעוררות בולטת באומנות הציור הדקורטיבי שצוברת תאוצה והפכה פופולארית ומקובלת מאוד, במיוחד במדינות כארה"ב, קנדה, יפן ואוסטרליה.
בארצות אלה ואחרות מתארגנים במשך השנה כינוסים גדולים וקטנים בהם משתתפים אמנים ידועים שמלמדים בסדנאות טכניקות ייחודיות ונערכות תערוכות בהן מוצגים חומרים, ציוד וחידושים בנושא
בארה"ב קיים ארגון מוביל שנקרא ""Society of decorative painters בו חברים למעלה מ-40,000 אומנים ומציירים מכל העולם. הארגון עורך כינוסים ומפגשים בין מציירים, מפיק כתבי עת ואף מחלק תארים מיוחדים לאמנים מצטיינים.

הרבה מאוד אמנים ידועים העוסקים כיום בתחום. חלקם מחקה את הציור העשוי על פי מורשת העבר ואמנים אחרים הטביעו את חותמם האישי ויצרו סגנון ציור מקורי משלהם והסגנונות רבים כגון: פרחים ושושנים, נופים, דמויות, עיטורי תחרה, בעלי חיים, ציור ריאלי, דומם, נאיבי, ציורי עמים ועוד ועוד. ..
ספרות מקצועית וכתבי עת במגוון עצום יוצאים לאור השכם והערב וכוללים הסברים מפורטים על טכניקות ושיטות עבודה מסורתיות וחדשות בציור ובצביעה אומנותית בצבעי אקריליק ובצבעי שמן.

סודות הציור והטכניקות השונות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של האמנים זמינים ונגישים לכל אדם הרוצה לעסוק בנושא. הצבעים והחומרים האקריליים, שהופיעו בעולם החל משנות ה-60 מאפשרים כיום יישום טכניקות גם המורכבות שמביניהן, בקלות ובמהירות יחסית.

נראה כי הסיפוק הרב וההנאה שמקנה מלאכת הציור, החשיפה לעולם גדוש באפשרויות לצד האפשרות לביטוי עצמי וההתרפקות על העבר הן הסיבות שאנשים ברחבי העולם נשבים בקסמו המיוחד של עולם הציור הדקורטיבי ועוסקים בתחום המרתק הן כתחביב והן כמקצוע.


ג'ודי- מומחית לציור דקורטיבי ולצביעה אמנותית. מנחה קורסים וסדנאות לציור דקורטיבי(ציור על עץ)ואמנות שימושית בסטודיו מעשה בעץ, טלפון: 050-9688654דוא"ל;maase-beetz@012.net.il

עוסקת בכתיבת מאמרים מקצועיים לכתבי עת וספרים העוסקים בתחום, מנהלת פורום לאומנות שימושית באתר נשים BWOMEN