אמנויות לחימה פילוסופיות

אמן, הרפתקן, פילוסוף, לוחם.
שמות שונים אשר ניתנו בתרבויות שונות לאותו דבר. לאדם שמחפש משהו מעבר, תוספת של משמעות, של אושר, מעבר רק ל'כאן ולעכשיו'.
אבל כיצד הלוחם נכנס לרשימה מכובדת זאת? הלא אנו רגילים שאנשים "טובים", אנשים שנותנים מעצמם, שתורמים לחברה ולסביבה, הם דווקא פציפיסטים, נגד מלחמה.
כיצד הדברים מתחברים?
השאלה היא כיצד אנו מנהלים את חיינו, לאן מבטנו מופנה.
אמן יכול ליצור מתוך ולשם האגו שלו. הרפתקן יכול לצאת להרפתקאות מסוכנות בחיפוש אחר אוצר חומרי. פילוסוף יכול לשבת שעות, ימים ושנים ולהתדיין האם דבר מה הוא כזה או אחר, ולוחם יכול לכבוש מדינות, אנשים.
אבל ישנה דרך אחרת, פנימית יותר, אמיתית יותר.
איזו תועלת תצמח מכיבוש אנשים אחרים, אם לא כבשתי את עצמי? מלצאת למסעות רחוקים, אם לא יצאתי למסע אל עצמי? מלהכיר אנשים חדשים, אם איני מכיר את עצמי?
אפשר לנסוע, לטייל, לראות עולם, ללמוד, להרחיב את אופקינו, ועוד דברים רבים וטובים. אך מה טעם בהם אם אינם רלוונטיים לחיים שלנו, אם אינם מלמדים אותנו כיצד לחיות טוב יותר, נכון יותר, עם תוספת של משמעות, אושר, כיוון?
אמנות לחימה במשמעותה המקורית נועדה לעזור לאדם לפתח את עצמו ואת הכרתו.
אנו נרתעים מהמילה 'מלחמה' כיוון שאנו כ"כ רגילים למלחמות הלא נכונות המתרחשות סביבנו, מלחמות בהן אנשים כובשים ונכבשים, פוגעים ונפגעים, עד ששכחנו את משמעותה של המלחמה הפנימית, המלחמה עליה מדברים מיתוסים רבים מתרבויות שונות.
גיבורים כתזאוס מכרתים, הראקלס היווני, ארג'ונה ההודי ועוד רבים אחרים, מזמינים אותנו להיזכר במלחמה הנכונה, הפנימית, ולראות עד להיכן היא יכולה להוביל אותנו.
אך כיצד נלמד מהי מלחמה זאת וכיצד לעשותה? כיצד נתרגל?

אמנויות הלחימה
אחת הדרכים לכך היא דרך אמנויות הלחימה. בבסיסן אמנויות הלחימה נועדו בדיוק לשם כך – לאפשר לאמן הלחימה לפתח את עצמו, להילחם בצדדים הנמוכים בתוכו ולחזק את הגבוהים. הלחימה באויב חיצוני היא רק כלי, תרגול, ללחימה הפנימית. כל אויב חיצוני שנפגוש מייצג משהו פנימי בתוכנו שעדיין לא כבשנו, שעדיין דורש התייחסות. לחימה מול אויב חיצוני, או מספר אויבים, עוזרת לנו לראות את נקודות החולשה והחוזק שלנו ולעבוד עליהן.
החיים רחבים, מלאים התרחשויות, הפתעות, אתגרים. כשאנו עוסקים באמנות לחימה אנו יוצרים לעצמו "סביבה מבוקרת", מעבדת ניסויים אם תרצו, בה נוח לנו יותר לפגוש באתגרים בצורה מסודרת, עם עזרה, וללמוד כיצד להתגבר עליהם, כדי שנוכל לעשות כך גם מול אתגרי היומיום. כל תרגיל, כל תנועה, כל הנפת חרב, יוצרים התרחשות פנימית, למידה, ניקוי.

מכון בודהידהרמה
מכון בודהידהרמה הינו מכון בינלאומי שהוקם ע"י "אקרופוליס החדשה" - בית ספר לפילוסופיה כדרך חיים, ועוסק בחקר ולימוד של אמנויות לחימה פילוסופיות. כל אמנות לחימה, במקורה, הינה פילוסופית. אלא שכיום אמנויות לחימה רבות הפכו לכלי לפיתוח כושר פיזי, הגנה עצמית ועוד, והתרחקו ממהותן הפנימי, מהמלחמה הפנימית.
במכוני בודהידהרמה ברחבי העולם לומדים ומלמדים אמנויות לחימה שונות, אך תמיד עם דגש על ההיבט הפנימי, על האדם עצמו, ועל מה שהוא לומד ומפתח בתוכו בעקבות התרגול החיצוני.

הניי קונג
בנוסף למגוון אמנויות הלחימה בהן אנו עוסקים, הלב של מכון בודהידהרמה הינו הניי קונג, אמנות לחימה סינית עתיקה המגיעה מבתי הספר המסורתיים של אמנויות הלחימה, ושאינה מוכרת כיום בישראל.
הניי קונג מבוססת על האי צ'ינג - ספר התמורות, אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה הסינית. האי צ'ינג מסתכל על העולם שסביבנו, ומחלקו בצורה פדגוגית ל 64 אנרגיות, 64 איכויות, הנקראות בלשונו הקסגרמות. הניי קונג מתייחסת אל אותן הקסגרמות, ונותנת להן ביטוי קונקרטי בתרגילים השונים. כך, כאשר עובדים בצורה נכונה עם אותה אנרגיה – התרגיל מצליח, ואם לא – לא. בצורה זו אנו הופכים קונספט ממופשט לקונקרטי, ומקבלים מראה מיידית לאיכות העבודה שלנו.
בניי קונג העבודה הינה קודם כל פנימית – עבודה של אמן הלחימה על עצמו, פיתוח הכרה ושליטה באלמנטים השונים שבתוכנו, אך באותה מידה גם עבודה חיצונית – בחינה של עבודתנו הפנימית בצורה פרקטית. בשעת קרב, למשל, המטרה אינה להכניע את האויב, אלא באמצעות העבודה עם בן הזוג לגלות את נקודות החולשה שלנו ולעבוד עליהן, ולעזור לבן הזוג לעשות עבודה דומה.
השילוב בין העבודה הפנימית והחיצונית מהווה דרך שלמה להתפתחות, ומאפשרת לנו לבטא התפתחות זאת בכל זמן ומקום, באימונים כמו גם בחיים עצמם.