הילד הפנימי מכשיל את הדיאטה

כל הקורא את הכותרת ומנחש שהנה יבוא מאמר המסביר לנו כיצד לעשות דיאטה טוב יותר, להיות ממושמעים יותר ובעלי שליטה עצמית טובה יותר בתהליך, יגלה שמיד נלמד איך להשתדל להיות ממושמעים פחות ולהרשות לעצמנו חריגות קשות ממשמעת הדיאטה. כל זאת – כדי להצליח בה יותר. כל המוצא עצמו מרוצה מהרעיון מוזמן להמשיך ולקרוא. כל המוצא עצמו מודאג מרעיון איבוד המשמעת העצמית, מוזמן ביתר תוקף להמשיך ולקרוא.


קבלת החלטות – בחירות של אהבה ובחירות של פחד

דיאטה היא החלטה שאנו מקבלים. קמנו פעם אחת בחיינו, או 25 פעמים בהם, והחלטנו שעלינו לפצוח בתהליך של שינוי צורת הגוף למען המטרה ההגיונית בעליל של התאמתו למימדי בובות השוכנות בחלונות ראווה. בהתאם לכך נראה לנו כי השיטה לעשות זאת היא אותה שיטה הנהוגה כנראה גם על ידי הבובות – הימנעות מאכילה. כמובן, עלינו להאמין כאן לנאמר לנו כי בניגוד לנו אין הבובות חוטאות באכילה בלילות לאחר כיבוי האור בחלונותיהן, אף כי לא הוכח הדבר חד משמעית.

לכאורה, אין סיבה שהחלטה שקיבלנו לא תצא אל הפועל. ככל שעז רצוננו להצליח לממש את ההחלטה, כך נראה שהסיכוי לממשה יגדל, בודאי כאשר מדובר בהחלטה שאין צורך באמצעים מיוחדים ליישומה ושיש לנו שליטה מלאה בה, כמו דיאטה. אף על פי כן, על אף הרווחים הברורים לכאורה שיש בדיאטה, רוב העוסקים בה נכשלים במטרה ובד"כ מוצאים עצמם מסיימים את התהליך במצב פיזי ורגשי פחות טוב.

ניתן לחלק באופן גס את ההחלטות והבחירות שלנו לשני סוגים חשובים מאד – בחירות של פחד ובחירות של אהבה. בחירה של אהבה היא בחירה הנעשית מתוך רצון חופשי ואמיתי. גם כאשר היא אינה מבטאת את מלוא הרצון, ההגבלה על הביטוי המלא נעשית מתוך הסכמה והבנה של חוסר היכולת לקבל את הסיפוק המלא של הרצון. האהבה הינה אהבה לעצמי, במובן של מתן כבוד לרצונות שלי והבנה של החשיבות שבפעולה לסיפוקם והכרה בלגיטימציה שלהם. בחירות כאלה לעיתים רחוקות מערבות פגיעה באחרים ובודאי שלא פגיעה בעצמי.

בחירות של אהבה מגיעות מתוך הילד הפנימי שבנו. זהו אותו חלק שמהווה את המהות הנקייה שלנו, ואשר הווה את כל מהותנו בתחילת חיינו. תהליכים של חינוך וסוציאליזציה יצרו בנו את החלק הבוגר, אותו חלק שלומד כיצד נכון להתנהג בעולם הבוגר, אליו אנו מתוודעים יותר ויותר ככל שאנו מתבגרים ועוברים תהליכים מוכרים של התמודדות עם לידת אח נוסף, התחברות עם אחרים, כניסה לגן, לבית הספר, למסגרות מחייבות יותר ויותר, וכו'.

החלק הבוגר הינו חיוני מאד. בניגוד לאמונה הרווחת, כל תפקידו הוא לאפשר לילד הפנימי לרכוש כלים לממש את רצונותיו היחודיים בעולם, ולמעשה להיות מסוגל להשתמש במציאות לצרכיו (תוך שהוא מתחשב בנורמות הכרחיות של חיים לצד אחרים). בפועל החלק הבוגר שמתפתח שוכח בד"כ את הילד הפנימי ועובר לשרת את העולם שבחוץ, על ידי אימוץ של נורמות, אמונות ומסלולי חיים שהינם נכונים על פי קביעות חיצוניות, אך לא בהכרח מותאמים לרצונות היחודיים שלו, הרצונות של הילד הפנימי שבתוכו. היכולת לחיות חיים מספקים באמת קשורה לחלוטין למרחק שבין העצמי הבוגר לילד הפנימי. ככל שהוא קטן יותר כך יחוש האדם שמשאביו והיכולות שפיתח בחייו משרתים אותו באמת ומביאים לו סיפוק, מעצם העובדה שהם מאפשרים לו לממש את רצונותיו המיוחדים בעולם. ככל שהמרחק בין השניים גדול יותר, כך תגבר תחושת חוסר הסיפוק על כל נגזרותיה, כולל תחושות של דכדוך, חוסר טעם, ובמקרים קשים יותר גם דיכאון קיומי.

כל החלטה הנעשית מתוך הילד הפנימי, מתוך המקום המחובר לרצון האמיתי, תעשה מתוך התלהבות ומוטיבציה אמיתיים. לעומת זאת, להחלטה "בוגרת" המנותקת מהרצונות האמיתיים, או אף עומדת בניגוד להם, יש צורך לגייס אנרגיה ממקורות חיצוניים, כמו שאיפה למעמד, כבוד וכו'. זה המאמין כי שאיפה למעמד הינה בסיסית וטבעית, מוזמן לחשוב אם תינוק הבא לעולם עסוק במעמדו או בכבוד הניתן לו. אלו שאיפות המגיעות לאחר מכן, כאשר הוא עובר לשלב של חינוך.

הבחירות הנעשות מתוך החלק הבוגר, כאשר הוא מנותק מהילד הפנימי, הן בחירות של פחד. בבחירה של פחד הרצון האישי האמיתי מעורב במידה נמוכה מאד. מה שמניע בחירות כאלה אינו דווקא הרצון להתפתח באופן אישי יחודי, כמו בבחירות של אהבה, אלא הרצון להיות מותאם לדפוס המוכתב על ידי הסביבה. זוהי הכללה שבמקומה. אדם המנתק את בחירותיו מהילד הפנימי שבו עושה זאת כי לא פיתח בטחון מספיק בכך שהעולם יאפשר לו ויסייע לו להיות הוא עצמו. משום כך חייו מוכתבים ברובם על ידי פחדים השרדותיים ברמות שונות, לעיתים פחדים כלכליים, לעיתים פחדים של השרדות רגשית, פחדים של דחיה וכו'. במובן זה החלטותיו יהיו מונחות על ידי דאגה לאינטרסים הבסיסיים ההשרדותיים. כאשר אנו עסוקים בהשרדות ובדאגה לצרכים הבסיסיים, ההתפתחות שלנו מואטת והרבה מאד צרכים ורצונות גבוהים יותר אינם יכולים לקבל ביטוי, מאחר והאנרגיה מושקעת בחיזוק הבסיס הרעוע שלנו ובדאגה הקיומית. בחירות כאלה מערבות לעיתים פגיעה באינטרסים של האחרים.

כאשר הבחירות נעשות במנותק מהילד הפנימי, הוא עלול להכשיל את התהליך בדרכים שונות, אותן נפרט להלן.


הגורמים העומדים מאחרי החלטת הדיאטה – בחירות של פחד ובחירות של אהבה:

דיאטה היא כמעט תמיד החלטה המנוגדת לעצמי האמיתי. מעולם לא פגשתי תינוק שיצא אל העולם, הביט מזועזע במראה והחל לחפש אחר סדנת דיאטה לתינוקות חסרי שליטה על אכילתם, ו/או חסרי מוטיבציה לעשות משהו בעניין. חשוב להבהיר כי יתכן בהחלט שאדם יחליט על דיאטה משום שהוא עצמו מעוניין להראות אחרת, ללא קשר לתכתיבים חיצוניים או דימוי עצמי בעייתי. אולם רובם של אלו העוסקים בדיאטות חווים קשיים בדימוי העצמי והערכתם העצמית קשורה למראה החיצוני שלהם, במידה כזו או אחרת. פעמים רבות זהו הצורך בהשתייכות וקבלה המניע את החלטתם. אנשים אלו מחליטים על דיאטה בשל לחץ חיצוני, חברתי או משפחתי. במקרה הזה החלטתם נעשית ללא חופש בחירה ממשי. קיימים מקרים בהם השיקול העומד מאחרי הדיאטה הינו רפואי בריאותי. עם זאת, יש לדעת כי גם במקרה הזה ההחלטה אינה נעשית מתוך בחירה, משום שהשיקול המוביל אותה הינו חשש מאובדן הבריאות. לו ניתנה לנו אפשרות לא היינו מחליטים על דיאטה, אך אם לא נפתח בדיאטה יש חשש שבריאותנו תפגע. לכן, בכל המקרים האלה הבחירה אינה חופשית אלא מאופיינת במידה כזו או אחרת של הכרח. כפי שאמרנו - החלטות המתקבלות מתוך הכרח עלולות להכשל.

אם כן, מהם המאפיינים של הדיאטה המהווים את הגורמים המכשילים אותה, וכיצד הם קשורים לילד הפנימי?

קושי בדחיית סיפוקים:
דיאטה כוללת בתוכה פרדוקס. אנו מכירים את הטענה מסוג "משעמם לי אז אני אוכל", הרוצה לומר כי אנו אוכלים יתר על המידה בגלל תחושות של חוסר סיפוק, תסכול וחוסר מיצוי. תחושות כאלה קשורות, כאמור, לניתוק מאותו ילד פנימי, וחיים שמרוחקים מהמסלול המיוחד שלנו. דיאטה היא תהליך המרחיק אותנו עוד יותר מהילד הפנימי, משום שהיא אינה תהליך טבעי. במצב זה תחושות התסכול עלולות, מטבע הדברים, להתגבר עוד יותר, והדחף המתעורר הוא כמובן לנחם את עצמנו על ידי אכילה. אך מאחר והדבר אסור, אין בעצם דרך לווסת את התסכול המתגבר והולך, הילד הפנימי חש מצוקה גדולה והולכת ומאחר ויכולתו לשאת דחיית סיפוקים ממילא קטנה (הרי מדובר בילד), אנו נכנעים לבסוף ושוברים את הדיאטה. התוצאה היא תסכול רב יותר, תחושות של חוסר יכולת, האשמה עצמית, ושאר מרעין. כמובן שגדל הסיכוי שנאכל עתה עוד יותר, והגוף ישמין עוד יותר.

איך נתקן? כל דיאטה חייבת לקחת בחשבון את ההשפעה של מניעת הסיפוק של המזון. לא יתכן שנגרע מעצמנו סיפוק בסיסי, מבלי שנדאג לסיפוק חליפי. אך ניתן לצמצם את תחושות התסכול שבמניעת המזון על ידי כך שנגמיש את מסגרת הדיאטה, ונקטין את תחושות החוסר שהיא מעוררת, כפי שנלמד להלן.

שליטה:
דיאטה היא תהליך הדורש שליטה, במובן של תכנון ועמידה ביעדים על מנת להגיע למטרה. ככל שהרצון לרדת במשקל חזק יותר והמשמעות של המשקל והמראה החיצוני רבה יותר, כך גדל גם הצורך של האדם בשליטה בתהליך על מנת להמנע מכשלון שלו. אלא שבדיוק בכך טמון הזרע של כשלון התהליך. חוק קוסמי הקרוי על שמו של מר אשר יגורתי (או בשמו המלא – "אשר יגורתי יבוא לי") אומר שדבר שאנו חוששים ממנו עלול, דווקא בגלל החשש, למצוא את דרכו לעולמנו ולהתגשם. כך, ככל שנחשוש יותר מפני אובדן שליטה וכשלון של תהליך הדיאטה, כך יגדל דווקא הסיכון שנאבד שליטה על התהליך, פשוט משום שברגע שאנו חוששים מחוסר שליטה, אנו מבטאים בעצם אמונה סמויה שאין לנו שליטה בתהליך, ובסופו של דבר מגשימים את האמונה הזו. למשל, לאחר חודשים של דיאטה קפדנית אנו "מאבדים" פתאום שליטה ומתנפלים על קינוח בארוחה באירוע כלשהו. כתוצאה מכך אנו חשים שנכשלנו בכל התהליך, מוותרים עליו כליל ומאבדים אותו. ככל שמשמעות הדיאטה גדולה מבחינה אישית, הלחץ על הילד הפנימי גדל. ככל שהשליטה רבה יותר כך ההתעלמות ממנו גדלה, הלחץ עליו מתגבר עד שהוא קורס ובאמצעות מסרים לא מודעים יוצר דחף להכשיל את התהליך ולאכול כפיצוי.

איך נתקן? בעניין זה חשוב להבין שיש צורך להגדיר את גבולות השליטה בדיאטה (ובכל תהליך אחר בחיים). יש להבין ולקבל שגם אם השליטה אינה מוחלטת (ולעולם היא אינה מוחלטת) קיימת דרך ארוכה בין זאת ובין חוסר שליטה. בצורה זו חריגה מן הכללים החמורים של הדיאטה אינה נתפסת ככשלון כולל שלה, אלא כיציאה זמנית (ואפילו לא חד פעמית) ממסגרת הדיאטה, ולאחר מכן חזרה אליה. ככל שנקל ונרחיב את גבולות הטעות שמותרת בתהליך, כך הוא יהיה קל יותר, נסבל יותר, אנושי יותר, ואפשרי יותר להשגה.

שליטה עוורת:
החשש מפני חוסר שליטה בתהליך עלול להוביל למצב בו החלק הבוגר של האדם יקח שליטה מלאה ועוורת על התהליך, כך שהוא יוכל להתעלם מאותות המצוקה של החלק הילדי שבו. במצב כזה המבוגר אומר לכאורה לילד "שב בשקט ואני אנהל את העניינים", ואז סוגר אותו בחדר כדי שלא ישמע את בכיו ומנהל את התהליך ללא הפרעה. פעמים רבות התהליך מצליח והירידה במשקל מושגת, אבל המצוקה נמשכת משום שהילד הפנימי חש נטוש וחסר קיום עוד יותר משהרגיש לפני תחילת הדיאטה.

איך נתקן? בדומה לנאמר בפסקה הקודמת, הדיאטה אינה יכולה להעשות כתהליך לא אנושי ומכני, בו יש נסיון להתעלם מתחושות של מצוקה ותסכול על מנת להשיג הצלחה של התהליך, משום שדווקא כך הוא עלול להכשל. יש צורך להקשיב לתחושות האלה, לקבל אותן, ולהבין שהן אינן מעידות על כשלון של התהליך או מבשרות את בואו. רגעי המשבר הם חלק מהתהליך.

התנגדות פנימית:
אנו יודעים כבר כי כאשר החלטה מתקבלת מתוך בחירה לא חופשית, עלולה להווצר התנגדות פנימית של החלק האמיתי שלנו להחלטה, אשר עלול לחבל ביישום שלה. אמנם, רבות מההחלטות היומיומיות שלנו הן מתוך הכרח, אך אנו מסוגלים להסכים לעמוד בהן. הקושי מתעורר ככל שההחלטה נוגעת בתחומים אישיים, פנימיים ועמוקים יותר ויותר. מאחר ודיאטה נוגעת פעמים רבות ברצון שלנו להיות "ראויים", תתכן התעוררות של התנגדות פנימית של החלק שרוצה שיקבלו אותו כפי שהוא, מבלי שיצטרך להשתנות לשם כך. המחאה השקטה של החלק הזה עשויה להפוך למחאה פעילה, אך סמויה, על ידי ביטוי של התנגדות פנימית בצורה של כשלונות חוזרים בדיאטה, אי עמידה בתפריטים, "חוסר מוטיבציה", משברים תכופים, וכו'.

איך נתקן? ההתגברות על התנגדות פנימית כזו עשויה להתרחש דרך הקשבה לרצון האישי האמיתי ומתן לגיטימציה לו. ההתנגדות היא בשל הכעס על אי ההקשבה, תחושת חוסר צדק, תחושת דחיה, ועוד. זהו הילד הקטן המעדיף לקלקל תהליך שעשוי להועיל לו (והרי לא נאמר שדיאטה היא רעיון גרוע ביסודו, שכן היא בהחלט מסוגלת לספק איכות חיים במקרה של השמנת יתר). מתן לגיטימציה עצמית להתנגדות וחוסר המוטיבציה לתהליך, עשויים דווקא לסייע בתהליך. חשוב מאד שהתהליך יותאם ליכולות וההעדפות האישיות, כולל שינוי של התפריט, של כמויות המזון, וכו'. כך יקטן הפער בין הילד הפנימי המבטא התנגדות, לחלק הבוגר המכיר בחשיבות של תהליך הדיאטה. כמובן, יתכן שההקשבה העצמית תביא אותנו לחדול מנסיונות הדיאטה, מתוך השלמה.


ספקות עצמיים:
ככל שאנו מושפעים יותר מלחץ חברתי ומשמעותו גדולה יותר עבורנו, כך סביר להניח שהחלק האמיתי שלנו חש פגוע יותר וזנוח יותר, ובהתאם דימויו העצמי נמוך ושברירי. כאשר תחושות ההתאמה לעולם והשוויון שלו מול העולם פגועות, הסיכוי שיעלו ספקות עצמיים ביחס ליכולת להיות מותאם חברתית, במובן של לרכוש מראה אופנתי ולהצליח בדיאטה, הינו גבוה. במצב זה גבוה הסיכוי שרגעי משבר בדיאטה עלולים לעורר איתם את הספקות העצמיים ואת הדימוי העצמי השברירי, ותחושות חוסר היכולת האישית יביאו לכך שאותו אדם יגשים את ספקותיו והתהליך יכשל.

איך נתקן? כמו במקרים הקודמים, גם כאן יש חשיבות להכרה בחלק הפנימי ובהתנגדות אפשרית לדיאטה. העובדה היא שמדובר בתהליך המגיע מבחוץ ולכן יש לגיטימציה להטלת ספק בחשיבותו או בנכונותו. כך אפשר לחזק את החלק הפנימי ולצמצם את המשמעות של אי הצלחה נקודתית, או אף כללית, של הדיאטה, כך שלא נחווה עוצמות של חוסר אמון עצמי ודימוי עצמי נמוך כאשר הדיאטה נתקלת בקשיים, העלולים להביא לכשלון התהליך.

סיכום:
ההחלטה על דיאטה נעשית בד"כ על פי שיקולים "חיצוניים". מטבעה זקוקה החלטה מסוג כזה לאישור של הילד הפנימי על מנת שתצליח. מאחר ובבסיס תהליך ההרזיה עומד הרעיון כי איננו "בסדר" כפי שאנחנו, ברור כי ההחלטה על דיאטה תתקל בהתנגדות פנימית. ככל שננסה להתעלם מההתנגדות הזו, למשל על ידי האשמה עצמית על חוסר היכולת, כך היא תתגבר עד שתכשיל את הדיאטה. הצלחת התהליך תלויה בכך שנכיר בעובדה כי השמנת הגוף הפיזי תלויה בגורמים נוספים ועמוקים יותר מהקשר שבין מזון ועליה במשקל, ולכן גם תהליך הירידה במשקל מושפע מהם. התעלמות מהם, כשם שמאפיינת את מרבית הדיאטות המוכרות, מגדילה מאד את הסיכון לאי הצלחה.


שלכם,
אבי חברוני

0523808996
sgalgal@yahoo.com
http://www.human-spirit.co.il