תנדבות עם הקהילה האתיופית

כמו קסם-(כתבה לעיתון)


קיבלתי קבוצה של נשים מקסימות אתיופיות חלקן נמצאות בארץ שנה וחלקן קצת יותר בגילאי השלושים בממוצע . הן ידעו שתגיע מדריכה ותרקוד איתן ,
לא הרבה מעבר לכך .
כשהגעתי ראיתי אותן נעות אך כאילו היו הן לכודות לתוך תבנית גופנית מאוד מצומצמת כך שהידיים מאוד קרובות לגוף כאילו דבוקות וכל תנועה או תנודה מאוד מבוקרת המבט צנוע ואינו מתנשא .
ואני טליה תהל רקדנית שהשתתפה בקרנבל ברזיל כאילו שאין קוטביות גדולה מזו .
כשהתחלתי את ההפעלה עוד לא הבנתי עד כמה ארוכה היא הדרך ועד כמה אלמד על נשים מדהימות אלה.צעד צעד התחלתי לעבוד עם תנועות פשוטות של הידיים מלמטה למעלה , זה היה כמו להראות להן עד כמה גבוהה יכולה היד לעלות . הן חיקו אותי באופן שיכלו הן עלו עם הידיים אך נעצרו באמצע הדרך .
במפגש השני חשבתי בשיא תמימותי להתחיל לעבוד על מגע הצעתי לעשות תרגיל זוגות, בתרגיל : אחת הבנות נוגעת נגיעות קלות בגבה של האחרת ולאחר מכן מתחלפים . שתי בנות סרבו בתוקף להשתתף בתרגיל וסחפו איתן את שאר הקבוצה , דומה היה כאילו דרשתי מהן לגעת בגבר זר . תוך דקה החלפתי לתרגיל אחר והמשכנו את השיעור כרגיל , אך בדקה זו ניהלתי מאבק עיקש עם עצמי לא להיעלב ולהבין שזה לא נגדי ,אלו פערי התרבות שהן מגיעות איתם וזה לא בגללי. סיימנו את השיעור כרגיל ברוגע כשאני מנסה להראות שזה בסדר וכל אחד בקצב שלו .

הגעתי הביתה מהורהרת ומאוד לא רגועה , מאוד רציתי להצליח איתן אך הרגשתי שנתקלתי בכזו חומה , שהרי ריו אביירטו עובד על מגע זה כאילו כרטיס הכניסה ! ככה לימדו אותי להתחיל ...
ביקשתי תשובות , והידע האוניברסלי אט אט מצא דרכו אלי , החלטתי להתחיל ללמד את הא' ב' מהאות הראשונה.
כך שתכננתי ללמד אותן לתת ידיים במעגל לחזק את המגע לתת לו דגש ומשם להמשיך למעגל עם נוכחות חזקה יותר וכך היה , המעגל קיבל עוצמה והידיים אחזו זו בזו ....לאט לאט קרבתי אותן פנימה למעגל פנימי כך שגם הכתפיים נגעו זו בזו .
וכך ככל שהתקדמו השיעורים נוצר כמו חיבור עדין ומלטף שהמיס את ההתנגדות הנוקשה שהייתה קודם לכן ונכנסנו לפנים המעגל ואני כמו מדריכת אירובי אומרת להן "קדימה חזק חזק" והן מצחקקות ונכנסות יחד איתי פנימה .

בסיום אחד המפגשים דגה – המדריכה המתורגמנית המופלאה אמרה לי : טליה תישארי איתנו לאכול ארוחת בוקר , עניתי לה אבל אני לא מבינה מילה ממה שהן מדברות , והיא כמו זקנת השבט הנהנה כמבינה ואמרה את לא מבינה שנכנסת לנו ללב , בשביל זה לא צריך שפה ....

הייתי בעננים ... כ"כ התרגשתי שאני חשובה להם , מכאן קיבלתי זריקת עידוד להמשיך ולהעיז , לפתוח עוד חלון סגור .
היה בי משהו שמאוד נהנה לראות את הבעות פניהן המופתעות בכל פעם שעשיתי איזו תנועה מצחיקה / משוגעת , בהתחלה הן היו מגיבות בצחקוקים מבוישים ולאחר מכן כשהן הבינו שהמדריכה שלהם היא הכי לא קונבנציונלית שיש הן התחילו לזרום איתי ביחד , לתוך נהר קסום של תנועה משוחררת , יותר שמחה הרבה יותר בה הידיים נעות למגוון כיוונים צ'אקרות נפתחות ,
האגן זז בעדינות לצללי הסמבה מברזיל והידיים שסירבו לגעת בגוף אחר נוגעות בלי להילחץ והחיוך מפלס לו דרכים חדשות בפנים , דרכים מאירות יותר ומאמינות הרבה יותר ...