האם צריך להפסיק כל ילד שנע בשעת למידה? האם אין אנחנו מפסידים פרק חשוב ביכולת הלמידה של האדם, בשל הגישה שתלמיד חייב לשבת ללא תנועה?
לעם היהודי היו בתי ספר עוד בימי בית שני. בבתי הספר ההם היה מלמד שהרביץ בדרדקים תורה.
במשך השנים נכנס לפנתאון הלאומי טקס הכנסת הילד לבית הספר.
בטקס, לוקחים האב והאם את ילדם למלמד, לבוש בגדי חג, עטוף בטלית. אצל המלמד הוא אוכל מיני ממתקים, והמלמד מלמדו אותיות אלף בית, בכך שהוא מצפה את האותיות בדבש, והילד מלקק אותן.
בסביבות שנת 1000 כתב אחד מתלמידיו של רש"י הוראות להורים המאושרים קודם הטקס, ואחת ההוראות שלו היא להרגיל את הילד במהלך הטקס להתנועע כאשר לומד.
ילד קטן שנכנס לבית ספר, מולבש על ידי הוריו בבגדים יפים ובילקוט חדש, מקבל מהמורה ממתקים, ומושב אחר כבוד על כסא בו הוא אמור לשבת ללא תנועה שעות.
מה יותר נכון? איך לומדים יותר טוב?
ללא ספק, בשיטת הלימוד הפרונטלית, בה מורה עומד מול כיתה ומרצה את דבריו, ילדים הקמים ומסתובבים בכיתה מפריעים מאוד.
אבל האם גם תנועת נדנוד קדימה ואחורה כל כך מפריעה?
או שאולי, יש בתנועה המונוטונית במעגל אינסופי, כח מרכז המחדד את המחשבה?
התנועה המונוטונית בלימוד מוכרת לכל מי שנכנס אי פעם לישיבה. נראה כאילו כולם נמצאים
בריקוד כלשהו. כל גופם אומר שירה. גם הידים גם הגו. הגוף נע במקצב עתיק יומין שמלווה את לימוד התורה.
אדם זר שלא מורגל בדרך לימוד שכזו נבהל. הרעש, ההמולה, חוסר הסדר. אך מתברר, שמי שרגיל ללמוד כך, לומד הרבה ויפה. מי שמורגל ללמוד כך, מסוגל לאטום את ליבו לרעש ולהמולה ולהתרכז אך ורק במחשבותיו הוא.
תנסו.
פעם הבאה שעליכם להתרכז במשהו חשוב, שבו על הכסא והתנדנדו קדימה אחורה, ימינה שמאלה. וראו - מה קורה לריכוז שלכם. האם הוא משתפר?