ריקוד אירי- למה בעצם?

תמיד שואלים אותי למה אני בעצם "תפוסה" כל כך חזק על הריקוד האירי. הרי "המוסיקה נשמעת תמיד אותו הדבר", "הצעדים מאוד ספציפיים", "החוקים מגבילים"," אין מקום לפרשנות אישית"...

קביעות אלו הן בעיקרן מוטעות, אולם אני מבינה מדוע המתבונן בעין בלתי מיומנת עלול לקבוע אותן.

יש אנשים שבעיניהם הריקוד האירי המסורתי מצטייר כ" אומנות סוג ב' "; ריקוד נוקשה, קפוא, רציני, עקר רגש וחסר מקום לסגנון אישי. אך רק אלו המעמיקים בו מגלים כמה יכולת פיזית ומנטאלית נחוצים לרקדן האירי על מנת לנסוק לגבהים שאליהם הוא מגיע. ביצוע ריקוד אירי ברמה גבוהה דורש לא פחות ריכוז וחוזק מנטאלי מאלו שדרושים לריצת מרתון. זהו ללא ספק אחד הענפים האתלטיים והתובעניים ביותר בתחום המחול, ולא בכדי מתהדרים רקדנים איריים בקרסוליי ברזל ושוקי שיש אימתניים.

קשה לי לקבוע בוודאות, בתור מי שעוסקת בריקוד אירי כ-7 שנים, מה כל כך מהפנט ושובה בו. אולי זה הקצב שזורם מכפות הרגליים ופוגע ישר בלב. אולי המראה המלבב של רקדנים קלים כאיילות מפזזים כאילו אין מחר. אולי אלו הן השמלות הכבדות, זרועות העיטורים, שהן יצירת אומנות בפני עצמן ומעדן למתבונן.

אולי זוהי היכולת המופלאה של הרקדן האירי לרחף באוויר, לעוף.

יש בו, בריקוד האירי, את אחד מהניגודים היפים ביותר שקיימים בעולם.

מצד אחד, הוא כבד, הוא קשור לאדמה באופן ישיר. הריקודים האיריים הראשונים, אשר נרקדו ע"י הדרואידים (נזירים קלטיים עתיקים), באו לפאר את אלי השמש והירח, את העצים והאדמה. במבנים המעגליים, שנשמרו עד היום, הם מבטאים את הקשר הטהור ביותר בין האדם לטבע וכן בין אדם לאדם בשבט. הכוח הרב המושקע בריקוד, האנרגיה המתפרצת, התנועות החדות והחזקות; כל אלה מדגישים את הדומיננטיות שבריקוד.
הריקוד האירי מושך כלפי מטה.

מאידך, בריקוד האירי יש גם קלילות שמיימית ועדינות מלכותית שמשווה לו פן עדין ורך. תחושת הריחוף התמידית שמעניקות לו הקפיצות הגבוהות והנחיתות הרכות מקהות את הקצוות החדים של הריקוד ומעדנות אותו. השהייה התמידית על קצות האצבעות, המאפיינת כל כך את הריקוד האירי, מוסיפה לתחושת הקלילות וחוסר המאמץ. אלו מתקיימים מבלי לפגוע בדומיננטיות, ב"תוקפנות העדינה", אם תרצו, של הריקוד.
הריקוד האירי מושך כלפי מעלה.

שילוב הניגודים המופלא הזה, ה"ירידה לצורך עלייה", האגרסיביות לצד העדינות, הכוח לצד הרכות, אדמה ושמיים, אש ומים, הם שיוצרים את המחול העשיר המתקרא "ריקוד אירי".

***

מבחינה טכנית, הריקוד האירי לא דומה לאף סוג מחול אחר הקיים היום (כן, גם לא לסטפס אמריקאי..). הטכניקה והמתודיקה של הריקוד האירי שונים כל כך ממה שמוכר לרובינו, שאפילו בלרינה מנוסה שתקלע לשיעור ריקוד אירי סביר שתמצא עצמה מגרדת בפדחתה במבוכה ושואלת את עצמה חרש: "מה עושים עכשיו?".

מדובר במחול המתמקד בעבודת פלג גוף תחתון ודורש עבודת רגליים וכפות רגליים מהירה ומדויקת, תוך כדי שימוש בכוח השרירים והפגנת קואורדינציה עדינה. הדגשים החשובים בתחום הם יציבה, כושר כללי, מיקום ועבודה נכונים של הרגליים וכפות הרגליים, חוש קצב מפותח ודיוק בביצוע הצעדים.

בעוד שבשאר תחומי המחול (בלט, ג'אז..) קבוצות הלימוד מורכבות מתלמידים אשר רמתם הומוגנית, שיעורי הריקוד האירי הם מגוונים מבחינת רמות. כך יתכן מצב שאלוף עולם יתאמן עם זאטוט שזה עתה עושה את צעדיו הראשונים בריקוד אירי. במהלך השיעור מתאפשר לכל תלמיד לרקוד כל ריקוד מספר פעמים ואחר כך הוא יושב או מתאמן בצד בעוד חבריו ברמה אחרת רוקדים את הריקודים שלהם. כך ממשיכים עד שהושלם סבב והשיעור נגמר. שיעורי הריקוד האירי, בניגוד לשיעורי הבלט הקלאסי לדוגמא, מעולם לא היו אליטיסטים ומיוחסים, אלא מיועדים לכל (הרי זהו ריקוד עממי אחרי הכל). לדעתי, אופי זה מתקיים עד היום בדמותו של השיעור ההטרוגני, שעדיין מונהג בבתי ספר לריקוד אירי ברחבי אירלנד, ושמתכונתו התפשטה גם ברחבי העולם. זוהי תפיסה חסכונית מבורכת שלא באה על חשבון רמת הלימוד, אלא להיפך: מאפשרת לכל תלמיד ללמוד מחבריו לכיתה.

במהלך השנים הרבות שמר הריקוד האירי על קווים חשובים רבים באופיו, ויחד עם זאת, עבר התפתחויות ותהפוכות, אשר רבות מהן התרחשו בעידן המודרני. בשמונים וחמש השנים האחרונות הספיק הריקוד האירי לזקוף לזכותו הקמה של גוף מושל בתחום, עשרות ארגונים אדמיניסטרטיביים, והקמה ומיסוד של אליפויות גדולות כגון: אליפות העולם, אליפות אירלנד, אירופה ועוד.

אולם אחת התפניות הגדולות בתחום התרחשו אך לפני כעשר שנים, עקב יצירתן של הופעות כגון Riverdance ו-Lord of the Dance ששינו את פני השטח של הריקוד האירי כמעט ללא היכר. בין לילה קפץ (תרתי משמע) הריקוד האירי לתודעתם של רבים מסביב לעולם, מספר התלמידים בכיתות גדל והפופולאריות הבינלאומית של הריקוד האירי זינקה.

אני סבורה שההופעות המודרניות תרמו להתפשטות הריקוד האירי בעולם ובארץ. בהיותן נגישות לקהל הרחב ומציגות את הריקוד האירי באופן פשוט מאוד ונוצץ, הצליחו להדליק ההופעות הללו ניצוץ בנפשם של רבים ומאידך הן מהוות מעין כר מרעה, ובעיקר העלאת גירה, לרבים מחובבי הריקוד האירי היום.

רבים בעולם הוטעו לחשוב על הריקוד אותו רוקדים בהופעות כגון Lord of.. הינו ריקוד אירי מסורתי. התופעה חמורה במיוחד בארצנו הקטנטונת, בה התושבים לא נחשפים לריקוד אירי מסורתי ואינם חוקרים את הנושא לעומק. כך, לצערי הרב, משורטטים קווים לא מדויקים לדמותו של הריקוד.

יש להפריד לגמרי בין הריקוד המסורתי לאחיו המסחרי. הריקוד האירי הנראה בהופעות הוא לא ריקוד אירי מסורתי, אלא מעין מוטציה שלו. הריקוד המסורתי חי, בועט ומשגשג כיום בכיתות, על בימות התחרויות, בפאבים ובמפגשים משפחתיים או חברתיים, בעוד הריקוד המודרני מתקיים אך ורק מעל בימות התיאטרון.

באופן פרדוקסאלי, למרות שההופעות מציגות ריקוד אירי בגרסה לעוסה להמונים, היו שיעורי הריקוד המסורתי אלו שהרוויחו מהן. העובדה החשובה ביותר שיש לציין לטובת ההופעות המודרניות היא שהן משכו קהל חובבים גדול אשר נהר לשיעורים ולבתי הספר לריקוד ויצר מאגר של רקדנים ראויים היוצרים תחרות מעניינת.

קצרה היריעה מלדסקס את כל ההיבטים הקשורים בריקוד המופלא הזה. עולם הריקוד האירי הוא עולם צבעוני ועשיר, הטומן בחובו קסם רב. הוא תזכורת חיה לתקופות קדומות, הוא מבטא את הקשר הכי בסיסי בין האדם לעצמו ובין האדם לטבע, ועם זאת מדגיש ערכים נשגבים כגון חשיבות שלמות הביצוע.

פנים רבות לו, וכולן מרתקות ושובות.
אני מזמינה את אלו מכם המעוניינים לרוות את סקרנותם בתחום הריקוד האירי לבקר באתר שלי, בו תמצאו מידע על ההיסטוריה של הריקוד האירי, סוגי ריקודים, מנגינות, נעליים, שמלות ועוד. כמו כן, תוכלו לקרוא עוד עלי ועל דרכי המקצועית בתחום.

וכשימאס לכם לקרוא... תתחילו לרקוד! :)