מדוע קוראים לים המלח ים המוות? וים כינרת ים החיים? כי הכינרת מקבלת מים מהירדן ומעבירה הלאה, כלומר מקבלת ונותנת. ים המלח מקבל מים מהירדן אך מצדו השני הוא סגור ואינו נותן הלאה, לכן לא גדל בו כלום והוא נקרא ים המוות.
איזה ים אתה? ים כינרת או ים המלח ?
מדוע קוראים לים המלח ים המוות? וים כינרת ים החיים? כי הכינרת מקבלת מים מהירדן ומעבירה הלאה, כלומר מקבלת ונותנת. ים המלח מקבל מים מהירדן אך מצדו השני הוא סגור ואינו נותן הלאה, לכן לא גדל בו כלום והוא נקרא ים המוות. אמרו שזה כמו אדם שיודע לתת ולקבל , והוא מלא חיוניות ואילו האדם שיודע רק לקבל ולא נותן הוא מתייבש ומת.
זה היה כל כך נכון אלא שברגע שמהכינרת התחילו לקחת יותר ממה שיכולה לתת במסגרת מה שהיא מקבלת, וזה בצמצום בשנים האחרונות, הרי שגם הכינרת מתייבשת והחיים בסכנה.
נזכרתי בנושא זה כאשר חברתי סיפרה על מישהו מן העבר שפגשה. הוזמנה לביקור ושם פגשה את חמותו, אם אשתו בת ה-80, נראית נהדר וחיונית. היא עזרה בבישול המטעמים, בעריכת השולחן ובהגשה. כאשר החלו לשוחח וציינו את העובדה שהיא ב"ה שופעת אנרגיות ומצב רוח היא ציינה שזה הכול בזכות הילדים שכל החיים נתנו לה לעזור להם ולתת להם מאהבתה ותמיד ידעו
לקבלה ולכבד אותה. היא אמרה שהיא אסירת תודה על כך שנתנו לה לעזור בגידול הילדים, בבישול במשך כל השנים כי כך הרגישה נחוצה ונוצרו קשרים חמים עם הנכדים. גם כעת שהילדים כבר לא בבית היא מגיעה כל בוקר באוטובוס , מסדרת את הבית ומבשלת כדי לעזור לביתה שכמובן, ממשיכה לעבוד. בצהריים היא חוזרת לארוחה, אז הן אוכלות יחד והיא הולכת לביתה עייפה אך מרוצה. יש לה בשביל מה לקום בבוקר, להתלבש, להתאפר, לצאת ולהרגיש נחוצה וחיה.
לפתע שמה לב שאמו של החבר לא נמצאת. שאלה ף מה שלום אמך? ענה באנחה. אמי, לצערי, בדיכאון, נמקה בביתה עם עוזרת פיליפינית, ואפילו איתה אינה מוכנה לצאת קצת כי פוחדת שאם תצא מלאך המוות ייקח אותה ולא תחזור לביתה. היא תמיד הייתה עם עצמה. תמיד היו לה חילוקי דעות עם הכלה, היו שנים של ניתוק וגם עם הנכדים לא יצרה קשרים טובים.
חברתי שאלה את אשתו מדוע היו היחסים כל כך גרועים והכלה סיפרה , גם היא באנחת צער שכך זה יצא. היא ובעלה היו מגיעים בשעות הערב, כשחזרה מעבודתה והייתה צריכה לטפל בשלושת הבנים, היו מתיישבים ומחכים שיארחו אותם. לא עלה בדעתם לעזור באמבטיה, אוכל או קריאת סיפור לילה טוב. בנוסף, היו נעלבים שלא מארחים אותם יפה והיו מדירים רגליהם מהבית במשך חודשים. ככל שהתבגרו המצב נהיה קשה יותר. הבעל חלה באלצהיימר והיא חלתה בכל מחלות הזקנה כולל הדיכאון. הלבד והכעסים לא הוסיפו בריאות.
שאלתי כיצד הגיב החבר על שחמותו הסתובבה שם כל יום. על כך לא הייתה תשובה כי לא היה נאה לשאול באותו במעמד.
בכל מיקרה לגבי האמהות התקיים המשל של ים כינרת וים המלח, ים המוות.
ואני אומרת : כל דבר במינון הנכון. גם הכינרת מתייבשת כשנותנת יותר מדי :))
www.shosh4u.com