הליצן שבתוכי.מאיפה הוא נולד

למה שחקנית? הרי תיוותרי עם חייך מן היד אל הפה.וליצנית?זה נכון שליצנים עצובים
או שזהו רק המיתוס?ועוד כל מיני שאלות
יקרות שכאלה.

הדבר הראשון שלא הצלחתי להעביר למילים הוא ש...מעולם לא ישבתי לי עם ספר מקצועות ואמרתי המממ..תיאטרון.תיאטרון יכול להיות אופציה טובה.אלא שנולדתי לתוך כל זה,קלישאתי ככל שישמע.מאז ומעולם נפשי פרחה על הבמה ויותר מכך,תמיד חשתי בתחושה של שליחות.ידעתי שאם יש לאנשים מסר להעביר לעולם לי יש כלי להעביר את המסר שלי.לדבר אל האנשים.לשחרר מתוכי את הטוב הרע והלא נורא.זהו ריפוי אינסופי.ריפוי.
משם התחלתי להעביר את הסדנאות.מתוך ההרגשה שאותי זה מרפא,שדרך הכלי הנהדר הזה
שבתיאטרון אפשר לצמוח וזאת תורה שאפשר להעביר.איפה עוד מותר להשתטות ולאבד שליטה
ועוד לקבל מכך מחיאות כפיים ותמורות נוספות.הרי גדלתי ובחיים האמיתיים די מחייב לשמור על עידון הרגשות כדי להתנהל בם.

וליצנית.גם כן בחירה לא מודעת שהתחילה מסבתא ששהתה בבי"ח ומתוך הקושי להתמודד חיפשתי להצחיק,לדלל קצת את העצב הדחוס,
והיא צחקה גם ואף חשה טוב יותר,וההתנהלות ההומוריסטית,משוחררת הרסן,שלחה את אותותיה
גם במקומות אחרים בחיי.
והיום גם אם אתעצב,עת אשים המסיכה,
תשתנה כל האנרגיה וארגיש שמחה,אין בכך כל מאמץהרגשות משתנים מעצמם.
שוב חשבתי לעצמי,הנה תורה!

ובסדנאות עד כה אני צופה באנשים הנפתחים כמו פרח ומתמוגגת לעיתי.
הרי לכולנו יש מבוכות,הרי מסביבנו יש תמיד אנשים מלאי ביקורת.ובתוך החממה הזו
המבוכות,התכונות שחשבנו למגרעות,הופכות
למופע משובח שהתחיל נבוך ולאט השתחרר ונפתח.ופתאום מה שנחשב אולי"מוזר" מקבל מקום של כבוד ואנו יוצאים עם נשימה עמוקה
וכל פעם פחות ופחות עכבות.
הליצן שבתוכי נולד מן הצורך לנשום את הקושי ולצעוד בצעדים קלילים יותר
וכעת בידי האפשרות להעביר זאת ולהתרגש מן התהליך כל פעם מחדש.

**להרשמה לסדנא 052-3434039