להתחיל ליצור גם אם "אין לי את זה"

יש אנשים ששומעים מה אני עושה, ונדלק להם זיק של התלהבות בעיניים. אחר כך אני מזמינה אותם להתנסות בשיעור יצירה, ומיד הזיק נכבה והתגובה היא:"לא, אין לי את זה. אני ממש אוהבת יצירה אבל פשוט לא מוכשרת" (אני מודה, אלה בדרך כלל נשים...)

התחלתי ללמד יצירה כדי לשלב בין אהבותיי- הוראה ויצירה. במהלך הזמן נוכחתי לדעת שהצטרפה גם תחושת שליחות מסוימת לעניין- לגאול את העולם מה"אני לא מוכשר" וה"אין לי את זה" והכי גרוע- "אני ממש לא יצירתי".
הנחת הבסיס בעיניי בבואנו לעסוק באמנות ויצירה, היא שאם אתה נמשך לזה- יש לך את זה. כאילו יש מגנט פנימי שנמשך אוטומטית למגנט החיצוני של האמנות.
אבל- הבעיה טמונה בשנים הרבות שבהן אספנו תחושות של כישלון וחוסר סיפוק מהיכולות שלנו. שוב ושוב קיבלנו הערות לא הוגנות על העבודה שלנו, או שהיה לנו משהו בראש ומה שיצא על הדף היה שונה לגמרי, או שלמדנו לכנות יופי מסוים בשם "אמנות" ויופי אחר בשם "אה, זה סתם משהו שעשיתי. זה לקח לי דקה".
בואו נפרק רגע את שלושת הקשיים שציינתי, כי הם בעיניי הנפוצים ביותר:
ילד בא הביתה (ואני חושבת שזה יותר נפוץ אצל בנות, אבל לא בדקתי מדעית) עם ציור, ואמא זורקת מבט ואומרת "יופי, יופי" ובזאת נגמר העניין. או יותר גרוע- הילד מניח את הציור לפני ההורה, שבוחן את הציור בעיון והופך לכל הכיוונים ואז שואל- מה זה?? או: "למה אין לו עיניים?" וככל שהילד גדל גם הביקורת שהסביבה מרשה לעצמה להנחית היא קטלנית יותר.
עכשיו לנקודה השניה: היה לי משהו בראש, וזה ממש לא מה שיצא. ואני שואלת- נו, אז מה? אז זה לא מה שיצא. אני מוכנה להתחייב שגם לליאונרדו דה וינצ'י לא יצא מה שהיה לו בראש. אבל יצא טוב, נכון? חלק מעבודת היצירה היא גם לאפשר לחומרים לסדר ולארגן את עצמם, ולהפוך למשהו חדש לגמרי. אני מודה בפה מלא שמעולם לא יצא לי משהו כפי שדימיינתי אותו, ואף על פי כן יש מי שמוכן ללמוד ממני יצירה. כנראה שהתוצאות לא תלויות במה שיושב אצלי בראש.
והנקודה השלישית- אם זה היה לי קל, זה כנראה לא שווה. אני כל כך גרוע באמנות שאם הצלחתי, ועוד בקלות, כנראה שזה לא שווה כלום. זה אגוז קשה לפיצוח, כי בוודאי שיש ערך לדבר שהתאמצתי והזעתי עליו ובסוף הצלחתי בו. אבל אני מציעה שבמקום לחפש את הדם, יזע ודמעות ביצירה עצמה, צריך להקדיש אותם להתגברות על חוסר הביטחון שמלווה לתהליך היצירה.
את עיקר המאמץ הנפשי כדאי להשקיע באמונה בעצמי, באומץ לנסות ליצור ולהתנסות בתחומים חדשים, ובמודעות לכך שבאיזשהו מקום לפעמים אנחנו מנסים להכשיל את עצמנו.
כמה קל לומר...