אני לא עצלן - יש לי ADHD

ירון בן ה14 וחצי הגיע אלי אבל וחפוי ראש. כששאלתי לפשר בואו אמר:"הגעתי אליך כי אני עצלן, ולא נראה לי שאפשר לשנות את זה".התחלנו בבדיקת ההנחה של ירון. בשיחה שלנו הסתבר שירון כלל אינו עצלן. הוא מתאמן 3 פעמים בשבוע במסגרת של נבחרת כדורסל, הוא מאד אוהב לעבוד בגינת ביתו בניקוש, גיזום, ניקוי ועוד.
הוא פעיל בתנועת נוער, ומוצא זמן למפגשים חברתיים, בהם הוא משמש על פי רוב די ג'יי(מה שמצריך שעות ליד המחשב בחיפוש אחר מוסיקה מתאימה וסידורה בתיקיות על פי נושאים).
כשהובהר נושא ה"עצלנות" התפננו לעבוד.
עכשיו היה לנו כדאי לעבוד, כיון ש"אם אני לא עצלן, אז אני יכול להצליח בלימודים". הפנתי את ירון לאיבחון, והתחלנו לאמן את המוח.
תירגלנו תרגילים שמשפרים את תפקודי הקשב, הקריאה, הכתיבה ועוד. במקביל עבדנו על חיזוק הדימוי העצמי של ירון, ועל יכולתו לקבל באהבה את הקשיים, תגובות מוריו והוריו.
ירון התאמן בטכניקות שעזרו לו להירגע במקרים של היתקלויות שהרגיזו/העליבו אותו במיוחד, ויחד עם זאת למד שיטות לעבודה עצמית כדי לכעוס פחות ופחות בכל פעם שהיתקלויות כאלה תישננה.
ככל שלמד ירון לאהוב ולקבל את עצמו כפי שהוא-כן יכול היה לקבל בהבנה את הסובבים אותו וגם הישגיו הלימודיים השתפרו.
ככל שהיה עסוק פחות במה שאינו יכול/יודע כך התפנה ללמוד, להתארגן ולהיות מרוצה.
לאחר 5 חדשים בהם נפגשנו פעם בשבוע הצעתי לירון להמשיך בדרכו באופן עמאי ללא הליווי שלי.
הבטחתי לו שתמיד יוכל לטלפן אלי בעת מצוקה או להתכתב איתי במיילים.
ירון יצא לדרך. עצמאי, הרבה יותר בוטח, ומוכן להתבונן בחיים מנקודת מבט אוהדת, לא שיפוטית, ולא מלקה.
לאחר ארבע שנים סיים בהצלחה יתרה את בחינות הבגרות והתנדב לשנת שירות, בה עסק בהדרכת נוער.
ההישג החשוב ביותר, לעניות דעתי, מכל ההישגים של ירון הוא הידיעה ש"אינני עצלן. אני מוכשר ובעל יכולות, ויש לי ADHD".
עם ביטחון שכזה ביכולותיו הוא יוצא לדרך, שבה השמיים הם הגבול.