איך אימון אישי יכול לתרום לנשים לאחר לידה

אימון אישי (קואצ'ינג) ככלי עזר לאחר הלידה ובשינויים בעקבותיה/ יעל דורון יבין:
במאמר אציג את עולם האימון האישי ואיך השקפת העולם האימונית והכלים שלה יכולים לעזור לנשים בתקופה שלאחר הלידה ולשינויים בעקבותיה.
דובר רבות על הקשיים השונים בהן נתקלות נשים בתקופה שלאחר הלידה.
חיי האישה משתנים לחלוטין. כבר בהריון ההוויה משתנה. עצם העובדה שתינוק גדל בתוך הגוף, היא תחושה בלתי נתפסת, אדירה, שקשה להסבירה למי שלא חווה זאת.
בהריון, יש ציפיה לעומד להגיע, תחושת התרגשות, דאגה, חשש ופחד מהבלתי נודע. אנחנו מוזנות רבות מתרבות הסרטים והקולנוע. מצפות להתאהב מיד בתינוק קטן ולשיר כל היום. יש מעין "חזון" חופשת לידה. האישה מבינה שיש שוני בחוויה בינה ובין בן זוגה וכבר כאן מתחיל פער "תפיסות הוריות".
בפועל, המציאות טופחת על פני האישה. במיוחד בהריון ראשון. אבל לא רק.
לעיתים, האישה תחוש "גדולה"- "זה הייעוד שלי, לעשות תינוקות, מצאתי את עצמי!! אני יצרתי את "הדבר" הזה... ".
אולם, לא תמיד תהיה אהבה מיידית עם התינוק. ההורמונים מוסיפים הרבה בכי ויש החוות "בלוז" או אפילו דיכאון לאחר לידה.
לאחר הלידה, יש קשיים רבים. חלקם אישיים, חיצוניים, המלווים בהורמונים, עייפות, גוף שמשתנה, ניסיון ללמוד את התינוק וצרכיו וחלקם "פנימיים" יותר- כובד אחריות, תחושות אשמה או סתם שינוי של לוח הזמנים שלנו ודחיקת רצונותינו שגורמים לרעדה בעולמנו.
לזה נוספים קשיים זוגיים, כלכלייים, התערבויות שונות (הורים,חמים, פורומים) והשינוי העיקרי מכולם- עולם העבודה. בין אם נרצה להישאר בבית עם התינוק , לעשות שינוי קריירה או שינוי מזערי באותו מקום עבודה. מעתה עלינו לשלב בית ועבודה .
האישה מבינה שיש הרבה מה ללמוד בתפקיד הזה שנקרא "אמא" ובעיקר, כשהדבר מתווסף לעוד "תפקידים" בחייה (רעיה, אישה עובדת, בת וכו') .
השינויים האלה או אפילו רק חלק מהם, גורמים לנו לתהיות לגבי עצמנו.
ריבוי התפקידים, חוסר הזמן, האהבה והדאגה כ"כ עוצמתיות עד כדי כך, שאת עצמנו אנחנו שוכחות. בחשיבתנו אנחנו הנשים, מנהלות את "העולם", יודעות הכל, מסדרות בו זמנית הכל, אבל אנחנו מדומות כ"תקועות". למען עצמנו אנחנו לא עושות.
רב הנשים חוזרות כמה חודשים לאחר הלידה למסלול החיים, "המירוץ".
חלקן חוזרות לעבודה , חלקן נשארות בבית כדי לגדל את התינוק או הילדים וכך נכנסות למעין שיגרה, בה הן לרוב במקום האחרון בסדרי העדיפויות החדשים. ויותר מזה, עקב חשיבה מוטעית, לא נהנות מהשגרה שבחרו, לא מודעות ליכולת להנות ממנה ע"י משקל נכון ומודעות. כך נוצרת פחות שביעות רצון ופחות אושר מהחיים.
אם אנחנו כן חושבות על עצמנו, אז לרוב, נספר ונתלונן על כך שאין לנו זמן, שמאזן החיים השתנה, ניכנס לפורומים ונקרא על עולמן של הדומות לנו, נדבר עם חברה ועם בן הזוג אבל... נמשיך בחיינו ולא נעשה צעד לעבר שינוי או גיוון של חיינו.
האימון האישי יכול לתת כלים לנשים שבוחרות/ מחליטות בכל זאת לעשות עבור עצמן. האימון מעניק מודעות עצמית, כוח, גילוי של החוזקות, החולשות וראיית חזון, "לאן אני רוצה ללכת", נותן הקשבה לקול פנימי, מלמד כלים העוזרים בכל תחום בחיים.
האימון יכול לעזור בתקופה שלאחר הלידה* גם בהתמודדות עם השינויים השונים שנוצרו עקב הלידה. וגם, בהכוונה וליווי לקראת שינויים נוספים בעקבות תקופה זו כדוגמת שינוי קריירה.
אימון נשים לאחר לידה הוא שונה ועוצמתי. נשים אלו חוות מעין שבירת שיגרה מעולמן בחופשת הלידה. הן יוצאות ממירוץ העבודה ושגרת החיים המוכרת עד כה ולמעשה מקדישות עצמן, לפחות לכמה חודשים, באופן טוטאלי לילדיהן החדשים (אין אישה שתאמר שאכן מדובר בחופשה...) יחד עם ההקדשה הזו, נוצר הרבה פעמים גילוי עצמי חדש ועל כן, באימון אישי בתקופה זו יש תובנות שייתכן ואח"כ ייעלמו שוב לתוך התת- מודע. מעבר לכך, הלידה היא שינוי כ"כ דרמטי שהרבה פעמים הוויתה של האישה משתנה, סדרי עולם חדשים נבנים ועל כן, זהו הזמן לעשיית סדר בחייה.
בעולם האימון אדם רוצה לעבור שינוי או שיפור בחייו והולך למאמן. אצל נשים לאחר לידה נוצר כבר שינוי עצום ומתוך זה מגיע רצון לטרנספורמציה (שינוי עמוק פנימי וחיצוני) או שינויים נוספים.
כלומר, זהו שינוי שמוביל לשינוי ופה צריך הכוונה ומיקוד שונים שלוקחים בחשבון את העולם החדש שנוצר, את ההוויה הנשית שהשתנתה.
אנסה לתת כמה דוגמאות מעולם האימון האישי, ככלים שיכולים לעזור לנשים לאחר לידה אך, תחילה אסביר קצת על אימון אישי-
האימון האישי (Coaching) הוא למידה על עצמינו, בעזרת מאמן, הגברת המודעות ותרגול צורת חשיבה המשפרת תוצאות.
האימון הגיע למעשה מעולם הספורט. ספורטאי ומאמן, שמאמן אותו גופנית אבל גם מנטלית המכירים יחד חוזקות וחולשות ומתמקדים ביעד ובמטרה. הם חותרים להצלחה ולהגשמת יעדים ומטרות שהם מציבים יחד ולשם כך לומדים צורת חשיבה המייעלת את הביצועים.
בשנות ה- 60 בארה"ב לקחו את הפורמט הזה והחלו ליישם את זה בתחום העיסקי- הניהולי, על מנת לשפר פרודוקטיביות ושביעות רצון אצל עובדים. מאמן ישב עם מנהל ועבד איתו על חוזקות, חולשות, מטרות וחזון, לימד אותו צורת חשיבה שתשרת אותו וראו שזה מצליח בגדול. עם חשיבה חיובית והתמקדות ביכולות היתה עליה בשביעות רצון של עובדים וכך גם בתפוקה שלהם. עם הזמן האימון החל להשפיע גם על התחומים האישיים בחיינו וזלג למעשה לכל תחום אפשרי – פנאי, זוגיות, ילדים, כלכלי וכו'. בנורווגיה, לכל אזרח שני יש מאמן.
הפסיכולוגיה החיובית, שהיא ענף בתחום הפסיכולוגיה וקיימת מזה כעשור, תומכת בעולם האימון ע"י מחקרים אמפיריים המוכיחים את הגישה החדשה של התמקדות בטוב. גישה זו כאמור, מתמקדת בטוב, בנקודות החוזק של האדם, מעצימה אותן ומחזקת היבטים חיוביים כמו דימוי עצמי, הנאה ואושר, הכרת תודה והוקרה.
הפסיכולוגיה החיובית (שאחד מראשיה הוא הפסיכולוג מרטין זליגמן) הגיעה למעשה למסקנה, שלא תמיד יש צורך ל"חפור" בעבר, להבין תהליכים ולשאול "למה" כי מחקרים הוכיחו שהדבר לא משפיע לטובה על האדם. זוהי התמקדות בשלילי, בקושי ולא תמיד יש צורך להבין ממה הדבר נובע על מנת לשפרו.
ד"ר טל בן שחר אחד המרצים המבוקשים בעולם בתחום, טוען בספרו "באושר ובאושר", שאם נשלב הנאה ומשמעות בכל דבר שמרכיב את חיינו, נהיה מאושרים יותר.
האימון אם כן, לקח את שני העולמות האלה וחולל מהפכה כאשר קבע כי ניתן לחולל שינוי או טרנספורמציה (שינוי עמוק פנימי אוו חיצוני) גם בתהליך קצר מועד.
עתה, חישבו איך לימוד החשיבה החיובית הזו יכולה לעזור דוקא לנשים בתקופה שלאחר הלידה ובשינויים הבאים בעקבותיה. האימון שם דגש רב על הקשבה לעצמנו, למה שמשרת אותנו, הקשבה לקול הפנימי. אין הדבר אומר להזניח את כל השאר, אלא פשוט לא לשכוח גם את עצמינו בדרך החדשה.
שינוי התפיסה הזה ולמידת הכלים הללו יכולים להפוך את חייהן של הנשים הללו למאושרים יותר, עוצמתיים יותר ולכוון אותן לעבר הגשמת מטרותיהן ולאו דווקא על חשבון הבית או הילדים. יותר מכך, חישבו כמה ילדים יקבלו אימהות מאושרות יותר ומכאן שחיי המשפחה – ההורות והזוגיות, יהיו מהנים יותר ומפרים יותר.
כחלק מהאימון אנחנו מדברים הרבה על תורת הקוונטים, שהשפיעה גם היא על עולם זה. ע"פ תורה זו, היקום מלא בדברים שאנחנו כבני אדם, בעלי מוח מוגבל יחסית, לא יכולים לראותם במלואם ועל כן, האדם בוחר במה להתמקד בראייתו וחשיבתו אך מן הסתם ייתכן ובכך הוא מפספס דברים שקיימים "שם" אך בלתי נראים לו. על אותו עיקרון, כשאנחנו בהריון אנחנו רואות לפתע ברחוב המון נשים בהריון, שנדמה לנו שלא היו שם קודם לכן. זה מכיוון שעתה שמנו מיקוד על התופעה כי היא נוגעת לנו.
אם כך, אם נלמד לשים את מיקודנו בדברים אותם נרצה לראות בחיינו, בדברים טובים וחוזקות אישיות ובהוקרה לאחרים, חיינו יהיו כאלה.
האימון מאמין שחשיבה יוצרת מציאות- זהו "חוק המשיכה" עליו מדובר בסרט "הסוד". אם אחשוב על עצמי באופן חיובי- אחרים יחשבו עלי כך ואם ארצה משהו ואאמין ש"מגיע לי", אוסיף לכך תשוקה ואדמיין איך זה ייראה, מה שרציתי אכן יקרה.
ישנם מאמנים המשלבים בעבודתם הרבה דמיון (דימויים ודימיון מודרך) וזאת כייון שאם נראה במוחנו את מה שאנחנו רוצים ומזמנים לעולמנו, הדבר יתממש. רוב הנוירונים במוחנו אחראים על הראיה ולכן, לא סתם אומרים כי "מחשבה יוצרת מציאות". אם נראה את זה, זה יקרה.
מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית הוכיחו שכתיבת יומן עם 5 דברים טובים שקרו לי בזכות עצמי כל ערב למשך חצי שנה, משפרת משמעותית את שביעות הרצון בחיים ואת תחושת האושר.
ומכאן, ייתכן שאישה בחודשים שלאחר הלידה, תראה רק ביקורת על אופן בו היא מטפלת בתינוק (מה שאני קוראת "התערבויות" לאחר הלידה) וזאת משום שעל זה המיקוד שלה. זוהי למעשה בחירה. וגם אם ישנן ביקורות אוביקטיביות, המאמן ישאל את אותה אישה האם להתייחס אליהן? האם זה "משרת" אותה או את האימהות שלה? אם לא- נתאמן איך לא להתייחס להתערבויות הללו. אם כן, נלמד לאילו הערות להתייחס ולאלו לא ומאיזו סיבה. ועל זה נתאמן.
האימון כשמו כן הוא, אימון של הרגלים, טקסים, מחשבות שמשרתים את ראיית עולמנו ומקדמים אותנו. המחשבה והעשיה לצידה מניעות את המתאמנת ובכך, תורמות לתחושת הכוח, העוצמה והביטחון העצמי.
בכל אימון בראשיתו קובעת המתאמנת את המטרה עליה רוצה להתאמן לפי המטרה יכול המאמן כבר לדעת את המיקוד. בנוסף, מאמנים רבים משתמשים בכלי שנקרא "גלגל החיים".

במעגל הזה על כל מתאמנת לדרג את רמת שביעות רצונה מכל פלח ברגע זה בחייה. הספרה 1 מייצגת את שביעות הרצון הנמוכה ביותר, המספר 10 מדרג את שביעות הרצון הגבוהה ביותר. יש לדרג כל פלח בנפרד.
מאמנים רבים נותנים תרגיל זה על מנת לדעת על מה לעבוד עם המתאמן, על איזה פלח בחייו. אולם, מעבר לכך, אצל נשים לאחר לידה, הכלי הזה הוא עוצמתי יותר כיוון שהוא נותן לאישה בתקופה כ"כ מבולבלת (אני נוהגת לומר שה"גלגל" מתגלגל לכל הכיוונים בתקופה זו), ראיה מגבוה על חייה, סדר ותחושת שליטה הכל כך חשובים דווקא עכשיו.
ישנן מתאמנות רבות שרואות בתרגיל הזה אור חיובי- "למעשה אני דווקא די מרוצה מחיי" אחרות מגלות שיש פלחים שלמים שלא באים לידי ביטוי בחייהן.
כך, שכלי זה הוא עוצמתי ומהווה בסיס ממנו יוצאים לשינויים. לרצונות ולעשיה.
בנוסף, ניתן לראות אצל מתאמנות רבות כי עבודה על תחום אחד משפרת בעקבותיה גם תחומים נוספים משום שלימוד של צורת חשיבה זולג מן הסתם לכל מה שמרכיב את חיינו ואיננו מוגבל רק לפלח אחד. כך שמתאמנת שתעבוד לאחר הלידה על זוגיות ייתכן ותשנה גם את גישתה לגבי יחסים אישים אחרים או בקריירה. רוב האימונים, בעיקר העיסקיים שביניהם עובדים הרבה על שינוי חשיבה כאמור ועל יציאה לפעולה. האימון סובר שפעולה יוצרת פעולה ומחקרים מוכיחים שהדבר גורם לתחושת הגשמה וריצוי גדול יותר. אולם, לעיתים אם נשים את המיקוד על עשייה, נתמקד בעיקר בקשיים משום שבעצם העשייה יש גם קשיים ולכן יש מאמנים הסוברים שצריך להתמקד תחילה בהוויה (BE).
נשים לאחר לידה הן הרבה פעמים מכוונות משימה. על אף הבלבול ושינוי סדרי החיים, הן יודעות מה המטלות שיש להן לעשות ומתוך זה פועלות. כמעט כאוטומט. מכאן, הן גם מתמקדות בקשיים המלווים את העשיה.
אימון הוויתי יכול לתת להן מענה כי הוא ממקד ומכניס למודעות את ה"מי אני", "מה אני רוצה", משנה מיקוד להנאה מהפעולות, למתן משמעות לפעולות עצמן.
למשל, אם שבחרה לטפל בתינוקה אבל למעשה לא נהנית מהבחירה שלה. ייתכן, שהיא זקוקה לדברים נוספים או שינוי אבל יכול להיות שהיא צריכה מיקוד אחר ושינוי צורת חשיבה. אם היא תהיה מודעת יותר עתה לכך שאחד מערכיה הוא נתינה, היא תפרט מה חשבה שמהנה בטיפול בתינוק ומה אכן קיים גם היום והיא תביא לידי ביטוי את המשמעות שיש לטיפול בילדיה, היא לפתע תראה שהיא אכן יותר נהנית מהבחירה שלה.
מכאן, שלא תמיד יש צורך בשינוי מהותי אלא מתן משמעות ויחס אחר לפעולות עצמן וזה נעשה מתוך הכרה הוויתית של האני. התוצאה של זה היא יותר אושר מהפעולות היומיומיות הללו.
אימונים הוויתיים מנסים תחילה לראות מה המכלול שמרכיב את האדם שמגיע לאימון. אני קוראת לזה "תיק צידה לדרך" בו יש חוזקות (ערכים שמרכיבים את אישיותינו), חולשות (תבניות חשיבה שתוקעות אותנו/ "שדונים") וחזון- לדעת לאן אותה אישה רוצה להגיע, מה היא מזמנת לעצמה בחייה ומשם נצא לפעולות שיובילו אותה לכך.
אפשר להבין עד כמה נשים בתהליכי שינוי שונים ובעיקר לאחר לידה זקוקות לאימון מהסוג הזה. האימון הזה לא מגלה לנו דברים שלא ידענו על עצמנו. להיפך, האימון גורס שכל אחת יודעת הכי טוב על עצמה, איך לעזור לעצמה אבל, לא תמיד אנחנו יודעות איך לעשות את זה ולא תמיד אנחנו באמת עושות את זה.
בתקופה שלאחר הלידה הערכים לעיתים מתעצמים או משתנים וכיוון שעולמנו משתנה גם ראייתנו את החיים מתעצבת מחדש.
מאמן טוב הוא מלווה בדרך הגילוי הזו והאימון ההוויתי נותן לנו מודעות גדולה יותר לרצונות שלנו וחלקי האישיות, שאנחנו מחליטות שעליהם לא נוותר. הוא נותן לנו משמעות אחרת ל"אני" שלנו.
בעבודה על ערכים כחלק ממכלול שאלות ומשחקים לגילוי אותם ערכים, ניתן לשאול מתאמנת "מה הדבר הראשון שהיית עושה באי בודד? " נקבל תשובות שונות- "מחפשת אוכל", "מחפשת אנשים" או "נחה ונהנית מהנוף". בכל אחת מהתשובות הנ"ל אפשר להסיק ערך שמשקף את המתאמנת. חיפוש אוכל הוא הישרדותי, ערך של פרקטיות למשל. הנאה מהנוף יכולה לשקף ערך של הגשמה עצמית, ביטוי עצמי או אפילו סתם צורך בחופשה.. ברור שלא רק על סמך שאלה אחת נסיק ערכים אבל זוהי טעימה לשאלות.
בעבודה על "שדונים"- אותם דפוסי חשיבה המפריעים לנו ואינם משרתים אותנו, ניתן לעבוד כאמור על התערבויות (חמתי, חברה, אמא וכדומה..) האומרים לנו איך להיות אימהות, מה עלינו לעשות וכדומה. אנחנו מתאמנים על הדפוסים שלא משרתים אותנו. לומדים להפרידם מהזהות של ה"אני" ובכך יכולים יותר לשלוט מתוך מודעות על דברים אלו. על אף ההתמקדות בטוב ובחוזקות יש חשיבות להכרת "קולות" מסוג זה משום שהם עוצרים את העשיה ותוקעים אותנו במקום פחות טוב. אם נכיר בהם, נוכל לשלוט בהם ונקשיב יותר לקול הפנימי שלנו. אנחנו לא שמים את המיקוד על התובנה מאיפה הם הגיעו. זה לא משרת אותנו. אנחנו פשוט רוצים להכירם כדי לדעת להתמודד איתם.
"שדון" נפוץ מאוד שעולה כמעט בכל אימון הוא "מה יגידו". למשל מה יאמרו אם אינני מניקה. חשיבה מסוג זה תוקעת ולא מקדמת. ולכן, נתאמן על לסלק אותה.
חשיבה נוספת יכולה להיות, מה יאמרו אם אצא לעבוד אחרי 3 חודשים בלבד?. אם זה משרת אותך ותואם את ערכיך אזי לא משנה מה יאמרו האחרים. זה נשמע פשוט אבל קשה לשנות דפוסי חשיבה ואמונות שונות ויש להתאמן על זה כך שהמתאמנת תהיה מרוצה מהתוצאה.
לאחר שהמאמן עובד על חוזקות וחולשות, יעבוד המתאמן בד"כ על הרצון שלו, החזון, העתיד, הכיוון והדרך אליה הוא מעוניין להגיע. ופה אנחנו שוב חוזרים למחשבה שיוצרת מציאות, לחוק המשיכה ולחשיבה החיובית. יש כאן הרבה עבודה על פרספקטיבות שונות בחיים, הרבה שימוש כאמור בדמיון ובעיקר עשייה והנאה עכשוית עם חשיבה על העתיד ומתן משמעות עתידית.
בנוסף, באימונים אלה, יש מאמנים המשתמשים גם ב"כלים עוקפי חשיבה" (שיטה שפיתחה אראלה שפי) – שימוש ביצירה, אינטואיציה, תנועה, דמיון מודרך, דימויים, משחק וכדומה. כך, בשילוב של ראש וגוף, שכל ורגש יש לאימון עוצמה גדולה יותר וע"פ מחקרים הם משמעותיים יותר בזכרוננו וכך נעשה שינוי משמעותי יותר בחיי המתאמנים.
לעניות דעתי, זוהי שיטה שעל אף שיש נשים שאינן פתוחות לדברים מהסוג הזה, לאחר לידה החוויה של דברים אלו מעבר לכך, שיש בהם משחק, חוויה, עניין וכיף, היא כ"כ עוצמתית ועמוקה משום שיש בה נתינת משמעות ועומק לשיגרה והדבר מהווה מענה לצורך של נתינה עצמית, שאיבת כוחות, מילוי מצברים וכדומה.
כשאנחנו יודעים מה יש לנו בתיק אנחנו מוכנים לדרך ואז העשיה שבאימון קלה יותר, בטוחה יותר ומניעה את המתאמנת יותר.
מאמן טוב יגלה את המרכיבים הללו תוך כדי ה"סיפורים" של המתאמן ולאו דוקא בדרך בנויה ומאורגנת של חקירה, גילוי ואימון.
כשאני שואלת מתאמנות רבות "מה החלום שלך?" לרוב אני נתקלת בתשובה שזה "לא ריאלי". ברצוני להוסיף שאכן לא תמיד נוכל לממש את רצונותינו הכמוסים ביותר בכל רגע נתון אבל ראשית, עצם הידיעה "מה אני רוצה" היא משמעותית ואם נדע שזה רגעי, זה יהיה סביל יותר. ושנית, לעיתים גיוון חיינו או הוספה קטנה לשיגרה שהם ריאליים יותר ברגע נתון, יוסיפו לנו הרבה כרגע ויצבעו את החלקים המהנים פחות.
לסיכום, כשאנחנו ילדים אנחנו חולמים, נותנים לעצמנו דרור ויצירתיות. עם הזמן, אנחנו "מאולפים" וחלקנו מוותר על החלומות ועל האושר. לאחר לידה ובכלל עם האימהות, עולמנו משתנה ויש כאלה המוותרות לחלוטין על עצמן.
מה למעשה רובנו רוצות? להבין את המהות החדשה, לתת לילדנו ככל שניתן וגם.. להיות מאושרות בעצמנו (לכל אחת משמעות שונה לאושר שלה). אריסטו אמר "האושר תלוי רק בנו".
הכותבת היא מאמנת אישית ועיסקית המאמנת נשים בתהליכי שינוי ומתמחה בנשים בהריון ולאחר לידה.
*לאחר לידה- לאחר 3 חודשים ומעלה. גם אחרי שנתיים פלוס.. יותר מעצם השינוי האימהי.