מהי מוזיקה עתיקה?

למונח "מוזיקה עתיקה" יש כמה שמות פחות או יותר מקבילים. אחד מהם הוא "ביצוע מודע היסטורית". כדי להבין במה מדובר נתחיל בלומר שמדובר בגישת ביצוע במוזיקה מערבית, כלומר כזו שהתפתחה במסורת האירופאית של מאות השנים האחרונות (מה שמכונה בשם הכולל "מוזיקה קלאסית") פרט לעת האחרונה, הדוגלת בניסיון לשחזר את הצלילים כפי שהמלחין דמיין אותם כשכתב את המוזיקה.
לכאורה לא ברור מה למעשה הבעיה – הרי ישנם תווים, ומוזיקאים יודעים לנגן, ומסורת הביצוע נמשכת כל העת. האמת היא קצת יותר מורכבת. ראשית, ככל שהמוזיקה עתיקה יותר, כך רבים הסיכויים שמדובר במוזיקה נשכחת – כזאת שלא ביצעו אותה פחות או יותר מאז כתיבתה. למעשה, עד לסוף התקופה הרומנטית – אי שם סביב סוף המאה ה19-תחילת המאה ה20, רוב מוחלט של המוזיקה שבוצעה היה "טרי מהתנור" – מוזיקה שנכתבה ע"י מלחינים חיים, והייתה בגדר חידוש. אמת – מבט אחורה תמיד היה, אך הוא מעולם לא היה העיקר – בטח לא בקרב המוני שוחרי המוזיקה, בין אם המאזינים, ובין אם המבצעים. רק בתחילת המאה ה20, כשהמוזיקה ה"קלאסית" החדשה כוונה יותר ויותר לקהל אינטלקטואלי בלבד, והייתה לא נגישה מבחינת המלודיות שלה, התחילו אולמות הקונצרטים, כמו גם ההקלטות שצצו בה, להתמלא בעיקר בצלילים שנכתבו בעבר, אך גם אז היה מדובר בעיקר במלחיני המאה הקודמת, ובכל מקרה – לא במלחינים שקדמו לסוף תקופת הבארוק (אמצע המאה ה18), וגם מהם – רק מעטים בלבד.
שנית, מסורת הביצוע המשיכה להתפתח לאורך המאות, והייתה אחידות בגישת הביצוע למוזיקה, בלי להביא בחשבון שדברים רבים וחשובים השתנו במרוצת הזמן. אגב, גם מי שנתן את דעתו לשינויים כאלו, חשב בד"כ שאין בכך משום צידוק לנסות לבצע מוזיקה מתקופות שונות באופן שונה, שהרי הגישה הכללית הייתה שהמין האנושי מתקדם ככל שהוא מתפתח, ולכן, גם אם מבצעים מוזיקה מהעבר הרחוק, עדיין ברור שהיא תישמע יותר טוב באמצעים מודרניים, קרי – תבוצע כשם שמבוצעת מוזיקה הנכתבת בימנו. אגב – לגישה זו עדיין יש אחיזה בקרב שוחרי מוזיקה קלאסית שונים ברחבי העולם.
שלישית, יש להביא בחשבון שלא רק מסורות ביצוע השתנו, אלא ששינוי זה מקפל בתוכו גם השתנות בכלים המבצעים. ככלל – התזמורות גדלו ללא היכר במרוצת המאות, וכלי נגינה רבים נעלמו מהזירה במרוצת השנים, או שעברו שינויים רבים ומשמעותיים במהלך התפתחותם עד שהתגלגלו לצורתם הנוכחית המוכרת מהעולם הקלאסי ה"רגיל". לא רק זאת, אלא שאף התווים עצמם התפתחו, וכדי שמוזיקאי בן ימנו יוכל לקרוא תווים שהגיעו אלינו מהעבר, הוא צריך להכיר את מסורות התיווי של פעם, או לכל הפחות – הוא נזקק לתיווך של מומחה.
כמה דוגמאות על קצה המזלג אולי יועילו כדי להבין במה מדובר:
• תיווי: בתחילת דרכו היה התיווי מאוד כללי בהגדרת גובה הצליל. מגובה שסומן באופן יחסי לקו נתון, התפתחה לאט לאט חמשה. תיווי קצבי התפתח רק מאוחר יותר. כדי להבין כיצד עלינו לבצע מוזיקה מהתקופה הזו עלינו אם כן לחקור ולדעת (וידיעה בתחום הזה היא תמיד ניחוש במידה זו או אחרת) אילו סולמות היו מקובלים בזמנו, אילו מקצבים היו מקובלים, ואיך ידעו המבצעים לבחור את הסולם (מודוס למעשה, באותה תקופה), ואת התבנית הקצבית. המפתח להבנה הזו מצוי ביחס שלהם אל הטקסט. מאוחר יותר בדברי ימי התיווי, הפרטים הבסיסיים הללו אומנם כבר מתועדים, אולם עדיין, כשהמלחין כתב את היצירה, הוא ציפה מהמבצעים שידעו כיצד לעטר אותה בקישוטים (צלילים נוספים סביב המלודיה הכתובה), כיצד לעצב את הצלילים מבחינת ארטיקולציה ודינמיקה, וכן הלאה – הכל בהתאם למוסכמות
• כלי נגינה: כמובן, כלי הנגינה המוכרים לנו כיום לא תמיד היו שם – בוודאי שלא בצורתם הנוכחית. כמו כן, רבים מהם פשוט נעלמו. כלים כמו צ'מבלו, ויולה דה גמבה, לאוטה וחליליות פשוט הפסיקו להיות מנוגנים. לעומתם, כלים אחרים חוו שינויים מפליגים. הכינור שינה את צורתו באופנים שחלקם פחות בולטים לעין, אך עדיין מורגשים, בתחום הפרופורציה, או החומרים מהם עשויים המיתרים. החליל היה פעם עשוי מעץ, ולא מכוון באופן מושווה הן מבחינת המרווחים בין הצלילים, והן מבחינת האופי שלהם. הפסנתר שינה את גודלו, מבנהו הכללי, המנעד שלו, ובעקבות כך כמובן שצלילו השתנה מהקצה לקצה. כלי הנשיפה באו במגוון גדול הרבה יותר של גדלים, ובהקשר זה – כלי הנשיפה ממתכת היו ללא שסתומים, והתבססו רק על סידרת הצלילים העיליים של הצינור הנתון, והסתמכו בהתאם הרבה יותר על מיומנות השליטה בצלילים אלו של הנגן באמצעות טכניקת הנשיפה והשליטה בעיצוב השפתיים. למעשה – כל כלי שאנו מכירים היום עבר שינויים מפליגים באופן בו הוא בנוי, כמו גם באופן הנגינה בו, בין אם בהקשר של ההתאמה הפיזית של אופן הנגינה לשינויים בכלי, ובין אם בהקשר של שינויים אחרים במסורות הביצוע, כמו לדוגמא השימוש בויברטו, אם כי כמובן שהדברים קשורים זה בזה. אפילו בקול האנושי ניתן למצוא את ההבדלים הללו, ואולי דוגמא קיצונית לשינוי כזה תהיה היעלמות הסריסים, שקול הסופרן הגברי והעוצמתי שלהם היה פופולארי מאוד בעבר.
• יצירות נשכחות: מקרה מפורסם בתולדות תנועת המוזיקה העתיקה הוא האירוע ההיסטורי של ביצוע המתיאוס פסיון של באך ע"י מנדלסון כ70 שנה לאחר מותו של המלחין, מה שנתפס כציון דרך בהעלאה באוב של יצירות נשכחות של מלחינים נשכחים מתקופות נשכחות. האמת היא שבאך לא נשכח לגמרי – מלחינים בעיקר, המשיכו להכיר את פועלו, וללמוד חלק מיצירותיו. חצי מאה לפני כן, מוצארט הושפע מיצירותיו, וגם באך עצמו הכיר את פועלם של מלחינים שפעלו לפניו, והתייחס אליהם בכתיבתו. למעשה, באך התייחס כ"כ לעבר, עד שהיום הוא ידוע גם כ"מסכם הבארוק" בשל השימוש הנרחב שעשה בכתיבתו בסגנונות קודמים, אך באופן כללי – העתקת כתבי המאסטרים מהעבר הייתה טכניקה ידועה בהכשרת המוזיקאי. יחד עם זאת, פרט לבאך והנדל, לא היו מוכרים מלחינים נוספים מאותה התקופה לקהל בתחילת המאה ה20 (וגם כיום לא כל חובבי המוזיקה הקלאסית מכירים, אלא בעיקר חובבי המוזיקה העתיקה בדרגות שונות), וגם מהתקופה שלאחריה לא הרבה הכירו יותר מלחינים ממוצארט, היידן ובטהובן. למעשה תנועת המוזיקה העתיקה החייתה מוזיקה שנשכחה לחלוטין, או במקרים מסוימים – כמעט לחלוטין, החל מהתקופה הקלאסית, דרך התרכזות בתקופה הבארוקית, ואחורה לתקופות הרנסאנס וימי הביניים, שהן באמת היו קבורות עמוק בתהום הנשייה. יחד עם זאת, לתנועת המוזיקה העתיקה דריסת רגל גם במוזיקה של המאה ה19, ואפילו של ראשית המאה ה20, משום שכאמור – מסורות הביצוע, כמו גם הכלים, המשיכו להתפתח גם מאז, ולכן גם את המוזיקה הזו יש טעם להאיר באור אותנטי.


אם כן, זוהי סקירת מהותה של תנועת המוזיקה העתיקה. תנועה זו רשמה את עיקר התפתחותה והתבססותה במחצית השנייה של המאה ה20, אם כי ניצניה כמובן מוקדמים יותר, כמו שנרמז בקצרה כבר בין השורות. כיום חלק ניכר מהקונצרטים ומההקלטות המוצעים לקהל הם של הרכבים המתמחים בגישת הביצוע ההיסטורי, והשפעת המחקר גולשת גם להרכבים המסורתיים יותר. כמו כן, באקדמיות רבות ברחבי העולם קיימת כיום מחלקה המתמחה בנושא. מכל מקום – צלילי העבר פורחים ועולים, וכל החפץ בכך יכול לנסות ולהאזין למוזיקה שעד לפני לא הרבה זמן לא הייתה ידועה, או לחלופין – ליצירות ידועות בגישה עתיקה אך רעננה, המנסה להיות קרובה ככל האפשר לכוונתו של המלחין, ולהעביר את רוח התקופה. כמי שעוסק בתחום, ואף "גדל" עליו, ברור שאני משוחד, אולם אני יכול בכל זאת להמליץ (גם אם בצורה לא אובייקטיבית) לכל מי שעדיין לא מכיר את התופעה, לאפשר לעצמו להיחשף לעולם הזה, שבעיניי הוא מקסים ומלהיב עד מאוד, ושאף שעוסק בעבר – באופן כמו פרדוקסלי, ממשיך להתפתח בעוז, ולחדש מטעמים לאוזן ולנשמה.