"על כן, יעזוב-איש, את-אביו, ואת-אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" (בראשית, פרק ב').
קיימים פירושים רבים לפסוק זה. אך מיותר למנותם. הרעיון של חיים בזוגיות מובן.
הוא גם מתגשם בתקופת החיזור, שבמהלכה שני בני הזוג נוטים לוותר זה לזה
על אי הבנה, מתוך הנחה שיחס זה הינו זמני, ומתוך תקווה מוטעית שזה ישתנה.
הבעיה מתחילה כשבני הזוג מגלים לתדהמתם כי אותה "אי הבנה", למעשה, באה
על מנת להשאר...
מה כבר לא נאמר ולא נכתב על היחסים המורכבים מאוד בין גברים לנשים. בנושא בינו לבינה נכתבו מאות ספרים, אלפי כתבי עת וכתבות בעתונים ובמדיה האלקטרונית.
תוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט ברדיו עזרה וממשיכה לעזור לאלפי זוגות במצוקה.
הטלויזיה הגדילה לעשות עם תוכניות הריאליטי הרבות והמגוונות. אפילו תוכניות לייט נייט נגעו בנישה זו. חברות שידוכים משגשגות עקב דרישה הולכת וגוברת למציאת בני/בנות זוג מתאימים. מסיבות פנויים/פנויות הן מסוג האירועים היותר פופולריים בימינו.
אך נדמה כי המצב בין זוגות בעינו עומד! דהיינו, מריבות בין בני זוג, תלונות בלתי פוסקות משני הצדדים על חוסר הבנה של הצרכים והרצונות שלו או שלה.
מצבים - שבהעדר טיפול - מובילים לשחיקה. השחיקה מובילה, בסופו של דבר,
לגירושין. מספר מקרי הגירושין הולך וגדל עם הזמן. אפילו במגזר החרדי - שבו הנושא
נחשב לטאבו - קיימת עליה במספר הגירושין, ולהבדיל - במציאת שידוך עתידי.
אם כן, כיצד זה קורה שמצד אחד נעשים מאמצים בלתי נדלים לחבר בין בני זוג
מתאימים, אך מצד שני מספר המתגרשים הולך וגדל?
האם ייתכן, שבני/בנות זוג עוטים מסכה לפני הנישואים וזמן מה לאחר הנישואים הם
מסירים אותה? נקודה זו יכולה להיות נכונה בחלקה בלבד. נכון שהאדם מטבעו
יעשה מאמצים רבים למצוא חן בעיני המין הנגדי ולאחר שהוא משיג את מטרתו,
עוצמת החיזור הולכת ופוחתת. אצל הרבה זוגות היא אף נעלמת. הפסקת החיזור
היא אחד הגורמים לשחיקה בין בני זוג.
אין זאת אומרת, שהיעדר חיזור הוא הגורם היחידי לשחיקה. ישנם גורמים נוספים.
הבדלי תרבות, אמונה והשכלה יכולים להשפיע רבות. גם התחזקותה של האישה
ומנגד היחלשותו של הגבר מהווים גורם משמעותי לחיכוכים בין בני זוג. אך הדבר
המשפיע ביותר הוא דוקא ההבדל בחשיבה בין שני המינים! כן. ההבדל בין גברים
לנשים הינו חלק מה"די אן איי" שלנו. החשיבה של גברים שונה מהחשיבה של נשים,
לכן נשים לא מבינות את הגברים וגברים אינם מבינים את הנשים. "נשים מנוגה
וגברים ממאדים" היא אכן הגדרה נכונה ותמציתית. ההבדל בין שני המינים הינו
אוניברסלי, ואינו מבחין בין דתות או תרבויות.
בתקופה המודרנית, שבה האישה מתחזקת יותר ויותר, מעמדו של הגבר נחלש.
תופעה זו גורמת לגבר חוסר אונים מסוים מול האישה. הוא בעצם אינו יודע כיצד
להתמודד עם אישה חזקה. יחד עם זאת, אינו מעונין להצטייר כ"חלש".
מה הוא עושה?
הוא משתמש בדרכים שהוא מכיר על מנת להצטייר כחזק כגון, כפיית רצונו על האישה, אי הסכמה עם האישה, התנגדות לעשיית מטלות בבית, שתיית אלכוהול ועוד.
המסקנה המתבקשת היא, שהגבר מעדיף לעשות הרבה "שטויות", ובלבד לא להצטייר
כחלש.
דרכים אלו גורמות לריחוק בין בני הזוג.
מכאן נובע הצורך בטיפים לחיזוק הגבר.
בהתאם לכך, אם נלמד "להבין את ראשו/ה" של בן/ת הזוג, ונפעל על פיו, רק אז
נוכל לחיות ביחד בהרמוניה.
תקשורת נכונה מהווה אבן דרך להבנת בן/בת הזוג.
ההבנה תשמור על האהבה. אין זאת אומרת שלא יהיו מריבות, אך הן ייעשו ברמה
שלא תוביל לשחיקה.
בסדנא זו בני/בנות זוג רואים שהם אינם היחידים עם קבעונות מסוימים לגבי בני/בנות זוגם.
מתברר שגם אחרים נאלצים להתמודד עם אותה הבעיה. הכי חשוב, הם רוכשים כלים
לבניית זוגיות מוצלחת, ללקיחת אחריות על הזוגיות. ובעיקר, הגברים לומדים לקבל בחזרה את החוסן הגברי שאבד להם כתוצאה מהתחזקותה של האישה.