אני כנגן חלילית

שמי עדי זילברברג, ואני נגן חלילית. חלילית נתפסת פעמים רבות בקרב הציבור הרחב בארץ ואף בעולם ככלי חובבני במקרה הטוב, ובד"כ פשוט כמעין צעצוע שאמור לפתוח לילדים צוהר לעולם המוזיקה, ואולי גם להכין אותם לנגינה בכלי "אמיתי". כלי "אמיתי" כזה נחשב למעשה לפסנתר או לכלי מן המניין בתזמורת מודרנית כגון אבוב, טרומבון או כינור. כך גם אני התחלתי את לימודיי בקונסרבטוריון העירוני ברחובות בשנת 83' כאשר המטרה הייתה שאתקדם בהמשך לפסנתר או חליל. רצה המקרה, ומסיבות שונות המעבר לכלים אלו לא התאפשר, וממילא אהבתי מאוד את החלילית ולא רציתי לוותר עליה בלי קשר לכלים נוספים שאלמד, ומפה לשם נתגלגלתי אל המורה לכינור ולחלילית גרשון פרנסקי. גרשון פרנסקי היה כבר אז מורה בעל שם לחלילית, ומחלוצי תנועת המוזיקה העתיקה בישראל. באמצעותו התוודעתי לתופעה שנקראת מוזיקה עתיקה, ולעובדה שיש נישה חשובה מאוד הקשורה בחלילית, בה ממש לא מדובר בכלי חובבני, אלא בכלי עם עבר מפואר והווה מרתק.
למעשה החלילית הייתה כלי מאוד נפוץ ופופולארי מימי הביניים, ועד לשלהי תקופת הבארוק. גדולי המלחינים (ודי אם נזכיר שמות כמו באך, הנדל, ויולדי וטלמן) כתבו לחלילית מוזיקה וירטואוזית, נגנים בעלי שם בכלי זכו לכבוד רם, בוני כלים אמנים מהמעלה הראשונה יצרו כלי נגינה איכותיים ביותר, והחלילית מוזכרת בספרות, באיקונוגרפיה ועוד. מה שקרה לחלילית בסוף תקופת הבארוק קרה גם לכלים רבים אחרים כגון הצ'מבלו, הלאוטה, הויולה דה גמבה ועוד – הם נעלמו מהזירה עם השתנות האופנה והצרכים המוזיקליים מסיבות שלא כאן המקום להרחיבן. בשלהי המאה ה19, כשחלה התעוררות גוברת והולכת במוזיקה עתיקה, והמשוגעים לדבר החלו לשחזר כלים שבהם השתמשו בזמנו, חזרה והופיעה החלילית, אך ככלי פשוט בבסיסו נמצא לה שימוש נוסף – אותו השימוש אותו רובנו מכירים היום – אמצעי זול, תרתי משמע, להכנה לנגינה בכלים ה"אמיתיים" שהשתרשו בעולם המוזיקה הקלאסית באותה עת, ולמעשה מככבים בו עד ימנו.
אולם תנועת המוזיקה העתיקה הלכה וצברה תאוצה אט אט. ההתעניינות במוזיקה מתקופת הבארוק ואחורה בזמן, הלכה וגדלה, ויחד איתה השאיפה להבין כיצד נשמעה המוזיקה באותו הזמן, דבר אשר מחייב אותנו לנסות לחקור את המניירות שהיו מקובלות במקומות השונים במרחב ובזמן הנדונים, וכמובן – להשתמש בכלים מהתקופה. כך החל התחום למשוך מאזינים, חוקרים וכמובן נגנים, תוך שהוא נבנה וצובר השפעה ונפח. כיום ברחבי העולם, ובוודאי במערב אירופה, שהובילה את התהליך, ניתן למצוא הקלטות וקונצרטים לרוב השייכים לאסכולת המוזיקה העתיקה, כמו גם מחלקות רבות באקדמיות המוקדשות לנושא, שהשפעתו חודרת גם לביצוע יצירות מודרניות יותר או ע"י מוזיקאים מהאסכולה הקלאסית ה"רגילה".

בארץ, אומנם בפיגור יחסית לאירופה, צומחת ופורחת סצינת המוזיקה העתיקה. כבר בילדותי היו אנשי מוזיקה עתיקה באקדמיות, ובירושלים התקיימה מדי שנה (ומתקיימת גם בימנו) "סדנא למוזיקה עתיקה" בה התארחו מיטב המומחים מהתחום מאירופה. שם הכרתי מורים מצוינים לחלילית – בעיקר מהולנד, שנחשבה, ועדיין נחשבת, למובילה בתחום המוזיקה העתיקה בכלל, ולנגינת חלילית בפרט. אף במלגות קרן שרת ניתן היה כבר אז להגיש מועמדות בכלים "עתיקים" (עבדכם הנאמן הצליח לזכות פעמיים במלגה זו), וכבר היה ניתן למנות כמה וכמה הרכבים ומבצעים ישראלים שנתנו קונצרטים בתחום. מאז שגשגו ניצני הדור ההוא, והיום כבר יש פעילות אינטנסיבית למדיי של מוזיקה עתיקה בארץ. רבים מאיתנו נסעו להשתלם בחו"ל – אני לדוגמא נסעתי ללמוד בהולנד, וכשחזרנו, יצרנו כאן שפע של הרכבים, קונצרטים, ואפשרויות ללמוד את הנושא. היום כבר לא נדיר למצוא מורה רציני לחלילית, גם אם תדמיתה בקרב הציבור הרחב טרם השתנתה מהקצה לקצה.
אני אישית מלמד חלילית, כמו גם כלים נוספים שאותם למדתי במשך השנים, במגוון סגנונות, מגוון גילאים. לתלמידים שלי אני משתדל להקנות את הכלים לרכישת יכולת טכנית גבוהה, ונגישות לסוגי מוזיקה שונים, תוך הבנת המוזיקה המערבית למאפייניה היסודותיים. מהתלמידים שלי אני מצפה בעיקר להתאמן...
כמו כן, אני משתתף במספר הרכבים הנותנים קונצרטים של מוזיקה עתיקה ברחבי הארץ. בימים אלו אני יוזם סידרת קונצרטים של מוזיקה עתיקה במרכז גלר בכפר סבא. הקונצרט הראשון יהיה ב14 לפברואר בהשתתפות שלישיית "שמש מוגבהת" הכוללת את ריקי פלד אור בצ'לו, את דפנה גן בצ'מבלו, ואותי בחליליות. בתוכנית נגיש יצירות מייצגות מאיטליה לאורך תקופת הבארוק.
לא כל מוזיקאי מתמחה רק בתחום צר. בנוסף להיותי נגן מוזיקה עתיקה בחלילית, אני מתעסק רבות גם במוזיקה "קלה" לסוגיה. האמור הוא בעיקר בפופ-רוק, אך גם עם נגיעות של ג'אז, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקת עולם ואוונגארד. כמו כן אני יוצר מוזיקה מקורית במגוון סגנונות אלו, וכאמור – מנגן ומלמד בכלים נוספים, ואפילו מזמר. באינטגרציה הזאת אין משום מיוחד, ואני נוטה לשלב חליליות גם כשאני עוסק בתחומים שלכאורה זרים לה, אולם לא חסרות דוגמאות לשילוב של חליליות בעולמות מוזיקליים אחרים. דוגמאות חביבות עליי מתחום הרוק הקלאסי הן "מדרגות לגן עדן" של לז זפלין, ו"הכסיל על הגבעה" של החיפושיות. אנקדוטה מעניינת היא שמלחינים "קלאסיים" עכשוויים רבים כותבים מוזיקה לחלילית, ולמעשה, על אף העושר הרב של מוזיקה עתיקה לכלי, האומדנים מעריכים כי כיום כבר קיימת יותר מוזיקה מודרנית שנכתבה במיוחד לחלילית מאשר מוזיקה עתיקה. גם בתחום זה איני טומן ידי בצלחת...
לסיכום – מקווה שסיפקתי לכם הצצה מעניינת לעולם המוזיקה העתיקה בארץ ובעולם, לעולם העשיר של החלילית – כלי שרובנו לא ממש רגילים "להחזיק ממנו", וגם לעולמי האישי כמוזיקאי, נגן חלילית, מייצג מהתחום.

קישורים רלוונטיים:
מאמר שלי על מוזיקה עתיקה: http://www.hug.co.il/magazine_read.asp?id=1514
הקלטה של קונצרט "מסע בבארוק האיטלקי" שיבוצע במרכב גלר ב14 בפברואר: http://stage.co.il/Stories/537300358
דוגמא ליצירה שלי לחלילית: http://stage.co.il/Stories/235476
האתר האישי-רשמי שלי, בו ניתן להתרשם ממגוון המוזיקה שאני עושה, שלא מעט ממנה משלבת חליליות: http://virtualadi.com

חמש קטנות על חלילית:
*חליליות מגיעות במגוון גדלים, החל מסנטימטרים בודדים וכלה בכשלושה מטרים.
*כיום מקובל להחזיק את החלילית, ואת שאר כלי הנשיפה מעץ, כאשר יד ימין ממוקמת מתחת ליד שמאל, אולם מחליליות עתיקות ששרדו אנו למדים שבעבר הייתה גמישות בעניין זה, והנקב התחתון של החלילית – נקב הזרת, הנוטה הצידה, היה נקב כפול בד"כ, והנגן היה סותם את הנקב המיותר לפי בחירתו אם לנגן כשמאלי או כימני.
*לחלילית שמות ציוריים רבים בשפות שונות. כמה דוגמאות: "חליל בלוק" בגרמנית על שם בלוק העץ המצוי בראשה מתחת לתעלת האוויר, "מתעדת" באנגלית, כנראה משום הדמיון בין צלילה לציוצי הציפורים, "חליל עדין" באיטלקית ו"חליל המקור" בצרפתית על שום דמיון חלק הראש של החלילית למקור של ציפור.
*בתקופת הבארוק היה נהוג לעטר את כלי הנגינה, ואכן, כמה מהחליליות ששרדו מהתקופה מצטיינות ביופי של פיתוחים ובשיבוץ של חומרים יקרים כגון שנהב.
*חליליות הן למעשה תת קבוצה בתוך קבוצת כלים, רובים עממיים מרחבי העולם, שאופן הפקת הצליל בהם מבוסס על אותו עקרון שבאמצעותו מפיקים קול ממשרוקית פה פשוטה.