חרדות חברתיות

בעיות חברתיות
ספור הומאופתי על ילדה שאין לה חברות….

הטיפול הבא מביא את יכולותיה של ההומאופתיה לטפל אפילו במצבים חברתיים. אני רואה את הקוראים זוקפים גבה ושואלים-מה הקשר? האם מצב חברתי הוא מחלה? ובכן-להומאופתיה הקלאסית יכולת לטפל במצבי חיים שונים שהילד גדל לתוכם. הורים רבים יודעים שמעבר לגן אחר או מעבר למטפלת חדשה או אפילו מעבר דירה גורמים לשינויי מצב רוח, החסינות יורדת ומגיעות מחלות שקשורות קשר ישיר למעבר. הטיפול הבא הוא דוגמה של טיפול הומאופתי בילדה שלא באה אלי בגלל מחלה גופנית. היא היתה "בריאה" ונראתה מלאה ואפילו קצת שמנמנה. היא הרגישה טוב ושיתפה אותי באופן קולח בקשייה החברתיים.
וכך מספרת אמה: "סיגל עלתה לכתה א' ומאז החמירו מצבים שגם קדם היו בעייתיים. היא לא רוצה ללכת לחברות ולא מזמינה חברות אליה. כאשר קורה שיש אצלה חברות היא רוצה שישחקו רק במה שהיא בוחרת. היא נשארת הרבה בבית ולא רוצה לצאת. לא עוזבת את הבית."
"היא דואגת מכל דבר-אם הטילו עליה משימה בכתה, היא דואגת שמא לא תבצע אותה. היא דואגת שמא אמה תשכח לקנות במבה למסיבה. היא לא לוקחת חתול הביתה כי היא דואגת איך תטפל בו. הבעיה הזאת מקרינה גם על הלימודים, מרב לחץ היא נתקעת בקריאה ובחשבון. הבעיות הללו היו תמיד-מאז ומתמיד כל דבר מלווה בלחץ ודאגות.... מאז שנולדה היא עקשנית. כשהיתה תינוקת ידעה בדיוק איזה מוצץ היא רוצה... מלבד זה מאז תחילת כתה א' בביה"ס היא סובלת מכאבי בטן".
עד כאן סיפורה של האם. חשוב לי להבין מה מרגישה הילדה ואיך היא רואה את מצבה. ובמקרה זה סיגל מספרת בלי להתבייש ומביאה את נקודת המבט שלה על המצב: "החברות שלי מקנאות בי. הן באות אלי עושות לי פרצופים ואני בורחת. הן אומרות לי מילים לא יפות עד שנעלם לי המצב רוח הטוב. לפעמים אני בוכה בבי"ס ואז הן רואות שמצליח להן....איך שאני יוצאת מהבית ישר מציקים לי. כאבי הבטן קורים כשעושים לי מצב רוח לא טוב."
כשאני שואלת ממה היא מפחדת היא פורסת בפני פחדים רבים-מסרט מפחיד, מלילה, משדים, מרעמים, ומכלבים. "אני אוהבת רק דברים שאני מכירה" היא אומרת.
אני מבררת עם האם את נושא המעברים והיא אכן מאשרת באוזני שאלו היו תמיד תקופות קשות. בשנה הראשונה בגן בכתה הרבה. המעבר לכתה א' לקח חודש. הפרידות בבוקר קשות.
בהמשך הפגישה למדתי עוד על ההיסטוריה הרפואית של סיגל ועל הרגלי החיים שלה. מה היא אוהבת לאכול ועל מה היא חולמת. למדתי על הוריה על ההריון והלידה.
כל הנתונים הללו עזרו לי לבחור לסיגל תרופה –רמדי הומאופתית.
מקורה של התרופה בצדפה מהים.
כשחושבים על הצדפה ניתן לדמיין חומר רך שמוגן ע"י קירות קשיחים. הצדפה היא יצור ימי שלא נע והמינרל שמרכיב אותה הוא קלציום-חומר שבונה את העצם. אלה הם מעט מהמאפיינים של החומר שניתן היה לראות גם בסיפורה של סיגל-חוסר התנועה, ההיתקעות בבית והצורך בהגנה מול העולם החברתי העוין.
סיגל נטלה את התרופה פעם אחת בלבד ואמה דיווחה לי בשמחה על השינויים שחלו בהתנהגותה תוך זמן קצר ביותר. אחרי שנה הגיעה אלי סיגל עם בעיה אחרת והיא ספרה לי בשמחה שכבר איננה פחדנית בכלל. היא יוצאת לחברות והכל בסדר בכתה. היא אפילו משחקת בכדורגל. על הבנות היא אמרה ש"הן השתנו לטובה, הן יותר נחמדות...." סיגל גם השאירה לי ציור חדש הפעם. ואכן גם בציור שלה ניתן להבחין שהיא התבגרה ורכשה ערך עצמי.
הסיפור הזה מדגיש את יכולתה המופלאה של ההומאופתיה "לנקות" לנו את העדשות שדרכן אנו חווים את העולם. כך בפרוש אמרה סיגל-"החברות השתנו"....ולא היא עצמה.... מה שהשתנה באמת הוא היכולת של סיגל לראות את העולם דרך "עדשות נקיות" שאין בהן "לכלוכים" שמעוותים את המציאות.