"שערות סבתא"

היום כשהלכתי ברחוב פגשתי אדם שמילדותי הצעירה לא פגשתי,"מוכר הסוכר על מקל",איש יקר שהזדקן מאוד,נראה שאדם זה עבר המון בחייו,המראה היה לא משובב נפש ,עם זאת גל של זכרונות וריחות עלו באפי. אני זוכר שבבית הספר היסודי הוא היה מחכה לילדים בסוף יום הלימודים עם המכונה הקסומה הזו שמייצרת שערות סוכר מתוקות שנעלמות בשנייה בתוך הפה.אחח,איזה תענוג היה לעמוד לידו לראות אותו מכין לכולם בסבלנות את מקל הקסמים המתוק הזה.איש יקר שעבד למחייתו על ידיי ששימח ילדים.מצווה גדולה. והיום כשראיתי אותו יושב על ספסל ברחוב זקן ומוזנח מוכר לעוברים ושבים "מקלות כביסה" קולו עייף ,התמלאתי חמלה וקניתי ממנו כמות כזו של מקלות כביסה שתספיק לי לעוד שנים רבות. מה שאהבתי באיש זה,שהוא לא מסכים סתם לשבת ברחוב ולקבץ נדבות ,אלא נותן משהו בעבור הכסף שמקבל. לא,הוא לא אדם בעל מודעות רוחנית מקובלת,ספק אם הוא בכלל מתעניין בדברים אלה.כל עניינו להמשיך להחזיק את הגחלת,לחיות את שנותיו האחרונות עם קצת כבוד עצמי.הוא כמובן לא זכר אותי,עם זאת זה לא מנע ממני להגיד לו מאיפה אני זוכר אותו. כששמע,כאילו ניעורו עיניו ולו לרגע אחד שבוודאי זכר.הוא בירך אותי והודה לי שוב ושוב,עד שנפרדה דרכינו והמשכתי לדרכי. יש נשמות גבוהות מאוד שבחרו בחוזים לא פשוטים ,שרובינו אפילו לא עוצרים להסתכל אם יש שם מישהו. אין כאן שפיטה וביקורת חלילה.במודעות הקולקטיבית נוהגים לשכוח נשמות אלה,מן הרגל מערבי בעיקר.לפעמים זה טוב להקדיש רגע מההתנהלות היומית ל-איך נאמר,"נשמות התפאורה" האלה.יש סיבה ומשמעות לכל דבר והכול מדויק ובזמנו. מבחינתי אדם זה מסמל בעבורי את המתיקות שבחיים,ואת הארעיות של הזמן .הן שערות הסבתא על מקל מתמוססות במהרה כמו הרבה דברים מתוקים בחיינו.מה שנשאר זה הזיכרונות הריחות,מה למדנו מהתנסויות אלה בחיינו.לא לקחת דבר כמובן מאליו להתבונן ולספוג לפרטי פרטים,לזכור להחזיר חסד נעורים,להכיר תודה.
הכרת התודה אינה נמצאת בלקסיקון הרוחני שצריך ללמוד ולשנן על מנת לזרז תהליכים של קבלה כאלו ואחרים.
ובכך שמודים על משהו אין זה עושה אותנו חייבים דבר לאדם מסוים או ליקום.אף אחד לא מתחשבן איתנו
חוץ מאנחנו לעצמנו.אפשר לצרף גם את הפרגון באותה נשימה של הכרת תודה ,זה לא עולה אפילו שילינג,ומרגיש אחושילינג.אדם שרוצה להכפיל בכפולות רבות את ,אושרו,עושרו,וכל סממן של שפע של טוב,יש וכדאי שייעשה דברים אלה לעיתים קרובות.ושוב לא על מנת לקבל תמורה כלשהי,אלא כי מרגיש לנו לנכון לעשות כך.לא חייבים,רצוי וכדאי.בכך אנו מאשרים את הטוב ואת השפע האוניברסלי הזמין לכולנו.
אלה שמתקשים לעשות כך הם בדרך כלל אלה שהיצירתיות שלהם בהחסר ברמת הביטוי החוויתי,מצד שני הרגשה זו יכולה להוות מנוף גדול והשראה ליצור מציאות אחרת של חיים מלאים ומספקים.הקנאה תתמוסס לבד ואף קנאי לא צריך למות. דרך בדוקה להימנע מאנשים שמקנאים היא להיות בתוך נתיב לבך המואר והשמח,השמחה מהווה מהות של אור,עם זאת הקנאה מסמלת העדר אור. וזה לא ישכון במחיצת זה.פשוט נכון?,בלי הגנות ובלי טקסים .יצירתכם באור לבכם, הגנתכם.
חוץ מזה עצם פגישתי עם אדם יקר זה נתנה לי השראה לכתוב מילים אלו.זה גם משהו להודות עליו.
לסיום אומר,אלה שמכבדים את עצמם ,מכבדים את סביבתם וחייהם מלאים מכל טוב.
מברך דרככם לחמלה ואחדות.

ועד לפעם הבאה שניפגש היו טובים לעצמכם ולסובבים אתכם
בהכרת תודה

ירון פאר