תולדות הפסיפס

תולדות אומנות הפסיפס
בעברית משתמשים במילה "פסיפס: לכינוי האמנות בה מציירים דגמים או ציורים באמצעות אבנים קטנות או קוביות זכוכית. המילה פסיפס מקורה ביוונית, "פסיפוס" ופירושה חלוק נחל. עיקר התפתחותה של אמנות זו היה על ידי היוונים.
הסיבה המרכזית לשימוש בטכניקה של פסיפס הייתה שחיפשו צורת כיסוי לרצפה שתהיה חזקה וזולה כאחד, וגילו שהשקעת חלוקי אבן טבעיים משפת הנחל או הים בתוך בסיס של מלט, פותרת בעיה זאת באופן משביע רצון.
כחמש מאות שנה לפני הספירה, קישטו ביוון ובאסיה הקטנה (שבה גם ישבו אז היוונים) את רצפות בתיהם של העשירים בשיש, ושל האזרחים מהשורה, ברצפות העשויות פסיפס-חלוקים.
כבר בתקופה מוקדמת מאוד, במאה השביעית ושמינית לפני הספירה, התחילו להשתמש בחלוקים לבנים ושחורים שמהם הרכיבו דגמים פשוטים. מאוחר יותר הוסיפו אבנים טבעיות, בלתי מעובדות, בצבעים אחרים- צהוב, ירוק, אדום. בערך משנת 400 לפני הספירה, אנחנו מוצאים ציורים המורכבים מאבנים אלה. מאוחר יותר התחילו לעבד ולעצב את האבנים וליצור קוביות קטנות, מהן נעשה הציור. באותה תקופה, בערך במאה השנייה לפני הספירה, החלו גם לייצר קוביות קטנות מזכוכית שבהן השתמשו בעיקר לקישוט קירות.
יש לשער שראשוני הפסיפסאים היו פשוט פועלי בניין, שהנחת חלוקי נחל הייתה חלק ממלאכתם. במרוצת הזמן התפתחה המלאכה והייתה לאמנות.


פסיפס קיר ותקרה
בארצות שונות נותרו יצירות פסיפס גדולות ומרהיבות מתקופת השלטון הביזאנטי של קירות ותקרות בניינים שנותרו שלמים. נראה שהשתמשו בפסיפס במקום בציורים על קירות במקומות שהיו נתונים להשפעת מים ולחות, כגון ליד מזרקות בגנים ובמרחצאות.
על גבי קירות יכלו להשתמש בחומרים רכים יותר מאשר על הרצפה ובדרך כלל השתמשו בקוביות זכוכית שהוכנו במיוחד לשם כך מלוחות זכוכית דגולים שנחתכו בעזרת אזמל או ברזל לוהט.
את הזכוכית צבעו בצבעים עזים על ידי תוספת חומרים שונים בזמן היצור: ניקל לקבלת צבע חום, נחושת לירוק ואדום, ברזל לצהוב וחום.
נוסף לקוביות זכוכית, השתמשו גם באבן יקרה, קרמיקה ובצדפים.
העבודה על הקיר הייתה דומה בבחינות רבות לזו שעל הרצפה. יישרו את הקיר במלט, סימנו עליו את הציור בקווים פחות או יותר מפורטים והקוביות הוכנסו לשכבת מלט שנייה שהושמה בהדרגה תוך כדי העבודה.

אנטוני גאודי
עבודותיו של האמן והאדריכל הספרדי אנטוני גאודי מהוות נקודה היסטורית והתייחסות מחודשת למוזאיקה. גאודי הפך את אמנות הפסיפס לאמנות מודרנית. בעבודותיו הוא שילב חומרים חדשים שלא היו מקובלים עד כה. הוא גם היה הראשון שציפה משטחי פנים חיצוניים וענקיים במוזאיקה ובכך התווה את הדרך לעבודות מוזאיקה תלת-ממדיות.

אתם מוזמנים לדרך הפסיפס ליצור ולהנות.



www.derechapsifas.com