נעמי שמר-קורות חיים(מאמר ראשון)

נולדה ב-13 ביולי 1930 בקבוצת כנרת להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר (יוסף) ספיר (ספירוב, מיוצאי וילנה שבליטא).אביה היה המפקד האחרון של בריחת היהודים מארופה.אמה עבדה בגן הירק בקיבוץ ובעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר כבר בגיל שש.הפסנתר נתרם לקיבוץ בידי חבריה של הוריה.

לאחר מלחמת השחרור,יצאה שמר ללימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בשנת 1953 התגייסה שמר לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל. לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו. עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת".

בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, ונולדה בתם, הללי. בתחילת שנות השישים נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפריז. שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונריות בולטות כמו "העיר באפור", וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" (של ז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) ו"אין אהבות שמחות" (ז'ורז' ברסנס), שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי.

בשנת 1967, זמן מה לאחר שובה ארצה, נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1970 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.

חיים טופול הזמין אותה לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק",ואז, החלה להלחין את מילותיה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבתי ונחשב ללהיטה הראשון. גם שירה "נועה", שהעידה כי כתבה אותו על עצמה נכלל במופע זה.

נעמי שמר כתבה שירים בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות. שירים אלה זכו כמעט כולם להצלחה מיידית כמו למשל: "חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" (על פי שיר אנגלי נושן) "בשדה תלתן","הופה היי","מחר", "מטריה בשניים", "חורשת האקליפטוס" ועוד רבים אחרים. באותה תקופה כתבה לצמד הדודאים את "כיבוי אורות" ו"שיירת הרוכבים".כמו כן כתבה את "עיר לבנה" לסרט קצר על תל אביב.

בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון (אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון) את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", בשנת 1964 הלחינה שמר את "כנרת" ("שם הרי גולן") של רחל המשוררת. מאוחר יותר שבה שמר והלחינה שירים נוספים של רחל כמו "ואולי", "בגני" ("בגני נטעתיך") ו"זמר" ("לך ועליך").

אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר היה בשנת 1967, כאשר כתבה את השיר "ירושלים של זהב". השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה. השיר זכה להצלחה אדירה בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה ואלמונית בשם שולי נתן, ששמר בחרה בה, בעצת בתה הללי, משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוחדה ירושלים בשלטון ישראל. שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הגדירה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב פזמונים וביניהם "שנינו מאותו הכפר", "בהאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".

זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי". השיר במקור נכתב כנוסח עברי לשירם של הביטלס "Let it be" אך כשהציגה את השיר לזמרת חוה אלברשטיין, דרש בעלה, מרדכי הורביץ, שחזר אז משירות מילואים, לכתוב לשיר מנגינה יהודית. נעמי שמר הצמידה לחן חדש למלים והשיר הפך לאחד מסמלי המלחמה, במיוחד בביצועה של שלישיית הגשש החיוור וכן בביצועה של חוה אלברשטיין ולעוד ביצועים רבים.

בשנים הבאות שלאחר מכן,הלחינה וכתבה נעמי שמר עשרות רבות של שירים משירי משוררים,שירי ילדים ומה לא..

עד כאן.
להתראות במאמר הבא
בברכה
מוטי דביר-"צמד הווי ובידור"