על כאב ובריאות

מהו הכאב-

לכאב יצא "שם רע" המגדירו כתופעה מציקה ומפריעה לתיפקודנו היומיומי (ובמיקרים רבים אינה מוסברת). בגילאים מבוגרים יותר הופכים הכאבים למעמסה גדולה ומגבילים מאד את התנועה , היציבה , ואף את פעילות האברים הפנימיים (כגון: מעיים , עיכול וכדומה). האמת , דוקא הפוכה היא. הכאב הינו טוב לגופינו !
הכאב הוא , בעצם , תהליך פיסיולוגי הקשור בגירויים עיצביים בגוף המצביעים על מצב לא תקין בגוף (התראה תחושתית) ומכוונים את המח לפעילות החלמה מתאימה (בהתאם לאופי הכאב ועוצמתו). המח עשוי לעודד פעילות הורמונלית המשחררת כימיקלים נוגדי כאב (סטרואידים טיבעיים בגוף) ומעודדת זרימת נוזלי גוף (דם , לימפה ועוד) בקירבת מקום הכאב. כדוגמה נציין כאב גב-תחתון בסוף יום מרובה הליכה או עמידה. הכאב הינו מפושט , עמום , פנימי ו"עייף". הגב שלנו כאילו משדר לנו כי הוא חייב להרפות ולנוח. אם נעשה זאת , אכן נרגיש את הכאב אך זו תהיה הרגשה טובה , משחררת ומחדשת כוחות. השיחרור עודד סילוק חומצה לקטית משרירי הגב ( ותירכובת פחמן-דו-חמצני ממיפרקי החוליות) ואספקת אנרגיה מחודשת.
כאבים מסויימים באים להגן עלינו משימוש לקוי בגוף , כגון: כאב חד וחזק לאחר תנועה שגויה ופיתאומית הבא למנוע מאיתנו להמשיך באותה התנועה ולהזיק לגוף. לאחר נקיעת קרסול , למשל , בא הכאב העז בקרסול לעודד נפיחות וקשיחות בסביבת הקרסול הפגוע בכדי לקבע אותו ולמנוע נזק נוסף. במיקרה מעין זה יש להימנע מדריכה נוספת על הקרסול (מאמץ) ולרסן את מיגננת הגוף (זרימת הדם המוגברת , נפיחות וכאב ועוד) על-ידי קירור המקום , קיבועו והרמתו למעלה (כדי שהדם יינקז למטה משם). כאב דומה נוצר בחתך בעור או בפצע פתוח.

כאבים פנימיים בגוף (בבטן , בראש וכדומה) מרמזים על פעילותם הלקויה של אברים מסוימים (לא בהכרח נזק רפואי !). דוגמה נפוצה לכך היא תיסמונת "המעי הרגיז" המלווה בעצירויות וכאבי בטן.
הכאב , אם כך , הינו תחושה טבעית בגופינו כמו כל תחושה אחרת חיונית לחיינו (רעב , צמא , עייפות וכדומה) הבאה לספק את צרכי הגוף ולהגן עליו מפני פעילות שאינה תקינה. הבנה וקבלה מלאה זוהינה גישה חיונית וגורם מכריע בתהליך ריפוי הכאב.

מדוע אנו סובלים מהכאב-

כולנו מכירים בכך שאורח החיים המודרני הינו מאד תובעני ורווי בלחצים ומתחים. רב הזמן נתון גופינו לעומס רב מדי בו הוא אינו עומד. רב סוגי העיסוק כיום דורשים ריכוז מנטלי רב אך ללא מאמץ גופני רב (ניוון). זהו תהליך שחיקה נפוץ בו הגוף צובר "מישקעי מתח" ללא שיחרור גופני. הגוף ה"קורס" משדר את חולשתו וניוונו באמצעות כאבים קטנים מהם אנו נוטים להיתעלם עקב הצורך לענות על דרישות הסביבה (בעזרת כדורים ודומיהם). היתנהגות זו מגבירה את שחיקת הגוף ואת הכאבים עד לרמת נזקים גופניים (דלקות , עצירויות , כאבי לב והתקף לב , שחיקת רקמות-חיבור ועוד). נזקים אילו מגבילים את יכולת תיפקודינו ומורידים את רמת האנרגיה הכללית אך במקביל מיתגבר הכאב. כל זאת , בגלל שבחרנו להיתעלם מסממני הגוף לאורך כל הזמן.


איך להיפטר מהכאב-

מכל הנאמר עד עתה ניתן להסיק כי הצעד הראשון בתהליך ריפוי הכאב הינו שינוי תפיסתינו וגישתינו אליו. במקום "לברוח" מהכאב ולנסות "להחביאו" או "להעלימו" (תרופות , זריקות וכדומה) יש להניח לו לבצע את ייעודו הטיבעי בגוף. בזמן העבודה , הנהיגה או כל עיסוק אחר די קשה לעזוב הכל ולשחרר את הגוף אך יש למצוא זמן פנאי מדי יום ביומו בו נמלא אחר צרכי גופינו (לבדינו או בקבוצה). גישה זו הינה הגורם החשוב והמכריע ביותר בתהליך הריפוי ! רק לאחר שהבנו וקיבלנו תפיסה זו נוכל באמת להקל על כאבינו.
אותה תחושת כאב ש"מפריעה לנו בחיים" היא זו שנרגיש בתירגול או בטיפול , רק שהפעם תיתלווה לה תחושה משחררת ונעימה שאפשר להיסתגל לה. זהו תהליך הריפוי!
ניתן לחלק את תחום התירגולים לשתי רמות: רמה ראשונה עוסקת בפעילות מתחזקת , מונעת ומקלה בה נעסוק בתירגול שיגרתי נעים אך בעצימות בינונית (ללא חשיפה לגבולות יכולתינו להרגיש כאב). אין לנו אפשרות ברמה זו לרפות כאבים כרוניים או רציניים כלשהם ! ברמה הבאה ייעשה התירגול בעצימות מירבית (הגעה לגבול יכולת תחושת הכאב) ולמשך זמן , עד להיסתגלות מסויימת ודעיכה ברמת הכאב. כך "ניפתח" הגוף ומרפה מהכאב , וזה , מישתחרר.
צורות תירגול רבות מספקותאת המטרה הזו כגון: יוגה , טאי-צ'י , צ'י-גונג , אומנויות-לחימה ותנועה מסוימות , ריקודים מסוימים , היתעמלות , שיטות טיפול רבות , ריצה וכושר גופני ועוד. דרכים אלו יפיקו תועלת רק אם נתרגלן באופן יומיומי ושיגרתי.

טיפולים בכאב-

אדם שמיתקשה לעבוד בעצמו על כאביו יכול להיעזר במטפל (לרב , ברפואה משלימה). שיטות טיפול רבות כגון: שיאצו , אנמה , טווינה , ברימה , עיסוי תאילנדי ועוד , מסייעות בריפוי כאבים על-פי העיקרון הנ"ל. בשיטות אלו "מתווך" המטפל באופן מבוקר ושיטתי בין המטופל לכאביו באמצעות מגוון טכניקות לחיצה , עיסוי ומניפולציה , ותוך הקפדה על רפיון וריכוז מקסימליים , נשימה חופשית ועוד. הבסיס להצלחה בטיפולים אלו מושתת על מיומנותו של המטפל בנתינת הטכניקה המדוייקת ועל יכולתו של המטופל "לספוג" את הטכניקה. באופן הדרגתי וחוויתי עולה מודעותו של המטופל לכאביו ולגופו , והיתייחסותו לגופו מישתנה באופן חיובי. מאידך חשוב להמשיך ולמלא אחר הוראותיו של המטפל (אם קיימות) גם בבית , מחוץ לטיפולים.

תרומותיה של העמידות לכאב-

הגישה הנ"ל מאפשרת לכאב לרפא את הגוף ותורמת מספר גורמים:
1) שיפור בחיוניות הגוף וגמישותו וחיזוק תפקוד מערכותיו (ובעיקרן- מערכת החיסון!).
2) מחקרים רבים הוכיחו כי תחושת "הכאב הנעים" מעוררת רגשי אהבה והיתעלות הנפש (אהבת גופינו ועצמינו , אהבת החיים , אהבת הזולת וכיו"ב). רגשות אלו קשורים בפעילות הורמונלית ומעודדים את היתחזקות הנפש!
3) שיפור יכולתינו למנוע שחיקת גוף ונזקים כרוניים כתוצאה מהגברת רגישותינו לגוף ולסממניו.
4) הגברת יכולתו הטיבעית של גופינו להחלים , לרפא נזקים ורעלים שהיצתברו בו לאורך זמן ולחדש כוחות באופן שיגרתי (מעגל חילוף החומרים).