מודעות אישית לאימהות

נעים להכיר.. את עצמך על מודעות עצמית וסביבתית
שנים חשבתי שאני מכירה את עצמי, יודעת מי אני, מה מרכיב את מחשבותי ורגשותי, איך אני מגיבה למצבים מסוימים ומה אני משדרת לסביבה.
כמאמנת נפגשתי עם עשרות נשים שהופתעו לגלות על עצמן עוד דברים בגיל בוגר.
עם השנים הבנתי שמודעות אף פעם לא נגמרת. ההכרה בידיעה מה מרכיב אותי, את סביבתי ומה אני משדרת כל הזמן מתגלה מחדש, עוד טפח נגלה, עוד ידיעה מתבהרת.
נעים (אך לא תמיד קל) להכיר.. את עצמך..
המודעות היא למעשה אמת.
האמת הפנימית שמייצגת את המהות שלי, מי אני מבאמת, מה מרכיב את חיי וגם את מחשבותי, רגשותי, התנהלותי.

בבגרות אפשר להתנהל בלי לתת את הדעת על כך שייתכן ואני ומה שאני חושבת שאני הוא לא באמת אני, אלא זהות שפיתחתי עם השנים, עם כללי החברה, עם "צריך" ו"לא עושים".
חיים שלמים יכולים לעבור בלי לדעת או בלי לרצות לדעת שיש שם אמת אחרת, פנימית יותר, מהותית שמגדירה אותי ואם אשדר אותה לעולם, אולי יהיה שם משהו אותנטי יותר, שלם יותר שגם יהפוך אותי למאושרת יותר.
אם היית יודעת שאת יכולה להכיר את עצמך טוב יותר- לא היית רוצה? לא היית רוצה לדעת האם מי שאת היום היא באמת את? או שאולי מסתתרת שם מישהי נוספת שאת מאוד רוצה להכיר? כשעובדים על הפער בין המהות לזהות, מגיעים לאותנטיות.
באימון אנחנו לומדים על עצמנו. חוקרים את האמת. מעלים לתודעה את האני שלנו. מי אני? איזה ערכים מבטאים באמת את מי שאני וכשאדע אותם, ההתנהלות בחיי תהיה קלה יותר, מובנת יותר, אמיתית יותר. מתוך הערכים האלה אתנהל באושר, בעוצמה!
בנוסף, נבדוק איזה דפוסי חשיבה, "שדונים" מנהלים את חיי ותוקעים אותי בכך. למה שאני לא אנהל אותם ואבחן האם הם משרתים אותי ומתי עליי להשתמש בהם?
איך אדע את ה"אמת"? התת מודע לא משקר, הגוף יודע, הרגש עולה על הראש.
לפי הדאלאי לאמה מודעות מובילה לאושר. השלב הראשון כדי להגיע למודעות היא למידה. עלינו לבחון וללמוד איך מתנהלות מחשבותינו. אלה סוגי התודעה שלנו. המחשבות מנהלות אותנו ואם נדע לזהות אותן, נהיה מודעים יותר לחיינו.
ישנן מחשבות חיוביות ויש שליליות ונוכל לזהותן לפי הרגש- חמלה, אהבה, שנאה, טינה.
שאלי את עצמך- מתי חשת אהבה או חמלה ? איפה זה הרגיש בגוף? כמו מה? איך התנהגת? איך תוכלי לשכפל רגש זה ולזכור אותו? . להבדיל, מתי חשת רגשות שליליים ומה זה גרם לך? איך התנהגת בעקבות כך? מה היתה התגובה הסביבתית לכך? איפה זה הרגיש בגוף?
ניתן זמן למחשבה על מחשבות ורגשות לעלות, להתאמן על זה, לבדוק דפוסים, להרגיש.
עם הזמן נוסיף לזה מידע כמו ממה את נהנית בחייך? מה משמעותי עבורך במה שאת עושה ביומיום?
מכאן, ננסה לאמן את התודעה ולבחון האם אפשר לראות סיטואציות שונות בעיניים אחרות? האם נוכל לרצות/לבחור להתמקד על החיובי? על הרגשות החיוביים?
אם החלטתנו שכן, למעשה הוספנו תשוקה לרצון שלנו ולמה שגילינו על עצמנו ומתוך זה נוכל ליצור מציאות, לנהל את חיינו בהדרגתיות והתמדה ולהיות מאושרות!
ועוד מילה על נושא שקרוב לליבי- אימהות, מודעות והגשמה:
עם האימהות, מתגלה לעיני האישה עוד נדבך, עוד פלח מודעות על עצמה על ההענקה שלה, על ערכיה, על מי שהיא בחייה, בעולמה. נשים רבות מתבלבלות מגודל השינוי, מתנהלות מתוך צורך, פעולות או "כיבוי שריפות" ולא מתוך בחירה. לפתע אינן מאושרות, חשות אימהות לא מספיק טובות, מבקרות את עצמן לפי חוקי הסביבה. זה לא חייב להיות כך!
אם נהייה מודעות למי שאנחנו, יחד עם האימהות, אם נלמד ונחקור את מה שאנחנו, נעלה את העניין הזה למודעות, "נכניס" לאימהות חוט שידרה שינקה לנו את הטישטוש , אז נתנהל באושר ומתוך בחירה. וגם.. נהנה מהאימהות ובעיקר מעצמנו.