פרשת שבוע "פרשת בא"

בס"ד
לעילוי נשמתו של אשר אנשל
בן יהודה והינדה ז"ל

פרשת בא.

תהליך השחרור מעול המצרים היה תהליך מורכב שהתחיל בדיבורים והסתיים בעשרת המכות בתחילה שולח הקב"ה את משה אל פרעה לנסות לדבר על ליבו
וכך אומר לו "דבר אל אל פרעה מלך מצרים " (שמות ו/כט)
אך הדיבורים לא עוזרים ופרעה מסרב לשחרר את העם, הגיע הזמן למעשים.
לעשרת המכות אך לפני המכות יש לשאול את פרעה אם הוא מוכן לשחרר את העם.
ולכן לפני מכת דם מצווה הקב"ה על משה
"לך אל פרעה בבוקר" (שמות ז/טו)
לפני מכת הצפרדעים מצווה הקב"ה על משה.
"בא אל פרעה ואמרת אליו " (שמות ז/כו)
ולפני מכת הכינים אין התראה נוספת
ואז שוב לפני מכת הערוב שולח הקב"ה את משה לפרעה בפקודה.
"התיצב לפני פרעה" (שמות ח/טז)
ולפני מכת הדבר אומר הקב"ה למשה.
"בא אל פרעה ודיברת אליו " (שמות ט/א)
ואז באה מכת השחין ללא שום התראה.
ואז שוב לפני מכת הברד מצוה הקב"ה על משה
"התיצב לפני פרעה ואמרת אליו" (שמות ט/יג)
וכאן בפרשת השבוע לפני מכת הארבה הקב"ה למשה
"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ". (שמות י/א)
ולאחר מכן באה מכת חשך ללא התרעה.
ורק לאחר כל אלה מגיעה המכה הסופית מכת בכורות.
אם נסתכל בתסריט שלהלן יש מחזוריות לתשעת המכות הראשונות הם מחולקות לשלושה סטים, שתי מכות עם אזהרה ומכה שלישית ללא אזהרה.
בכל מכה ראשונה הציווי הינו "לך אל פרעה" או "התייצב לפני פרעה"
ואילו בכל מכה שניה הציווי הינו "בא אל פרעה" (כמו שמתחילה פרשת השבוע)
מדוע השתמש הקב"ה במחזוריות הנ"ל
רבינו בחיי מסביר
ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו רז"ל מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסדורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסדורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חשך אין שם התראה:
וע"כ מוסיף רבינו בחיי נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסדור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו .

אור החיים מסביר
כל מקום שיאמר בא אל פרעה יכוין לומר לו שיכנס אל טרקלין שלו בלא השאלת רשות הגם שהיו לו כמשפט המלכים שומרי הבית אף על פי כן יכנס אצלו מבלי שאלת רשות, וכן היה עושה כאומרם של חז"ל (ילקוט קע"ה) כי כמה שומרים היו לפרעה מזוינים ואריות וכלבים והיה נכנס באין מונע. ומצאתי ראיה ברורה לדברי חז"ל ממה שאמר פרעה למשה (שמות י/כח) "השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות " למה הוצרך פרעה להתרות במשה והיה לו, לצוות לעבדיו שומרי הבית כי כן מנהג המלכים להעמיד שומרי המלך ולהם יצוו שלא יניחוהו ליכנס, אלא ודאי כי לא עמדו כנגדו וזה נס עצום, לזה היה ה' צריך לומר לו בא אל פרעה הכנס ועלה אליו ולא תשים לבך למונע בעולם. ובזמן שהיה פרעה יוצא המימה היה אומר לו לך אל פרעה כי שם אין שומרים לירא מהם.

אך יש גם הסבר קצת שונה להבדל בין הציווי "לך אל" או "התייצב לפני" לבין
הציווי "בא"
מתי אנו אומרים לפלוני לך אל ?? בזמן שאנו נמצאים ביחד עם הפלוני ואנו שולחים אותו לאדם אחר.
ומתי אנו אומרים לפלוני בא ?? בזמן שאנו נמצאים אם האדם האחר ומזמינים את הפלוני לבוא אלינו.
כך גם זימן הקב"ה את משה לפרעה. לפני המכה הראשונה הוא שולח את משה לפרעה "לך אל פרעה". לפני המכה השניה הוא מזמין את משה "בא אל פרעה" מפני שהוא כבר נמצא שם עוד מהמכה הראשונה ומתכונן לעוד שתי מכות ברצף. לאחר המכה השלישית אתנחתא והמחזוריות חוזרת.



רבי יהודה היה נותן בהם סימנים
דצ"כ עד"ש באח"ב