על כתיבה ולידה

על כתיבה ולידה
מאת תמר אגמון, תומכת לידה, www.harit.co.il
כתיבה ולידה. לכאורה, שני מעשים שונים זה מזה לחלוטין. אחרי הכל, כתיבה היא פעולה יומיומית, אגבית, אותה את מבצעת החל מילדותך. לידה היא אירוע נדיר וייחודי המתרחש פעם או פעמים ספורות במהלך חיי אשה. אך שתיהן מעשי יצירה, ואין אחת הדומה לאחרת. בכתיבה כמו בהריון, ובכל עשייה יצירתית אחרת, צומח עולם חדש יש מאין. הצמיחה נעשית מתוך מה שמדשן אותה - חלומות, רעיונות, שאיפות וגם צנזורה, פחד וביקורת.
אני נוהגת לומר ליולדות שאני מלווה, שהריון ולידה הם אירועים רגשיים הרבה יותר משהם פיזיים. נכון, לידה היא גופנית לגמרי. מדובר בשני תאים מיקרוסקופיים, שמעצם פגישתם יוצרים בן אדם חדש וגדול בעולם, בתוך רחם, שמגודל טבעי של אגס צומחת למימדים אדירים, יוצרת בתוכה עוד איבר שלם כמו השלייה, פטנט של הגוף ליצור מערכת הגנה נפרדת לתינוק. ואז בתהליך מאוד חזק ומורכב, כל גוף האשה עובר טלטלה, מהפך גורלי, משנה את צורתו ואת התנהגותו הרגילה, ומוציא מתוכו בן אדם.
דרך איבר שמשמש אותנו לקדוש והסודי מכל – לסקס.
נכון, זה פיזי לגמרי, שלאיברים שלנו יש יכולת גמישות והתמתחות וגדילה מעל ומעבר לכל דמיון, ויתרה מכך, חזרה לגודלם היומיומי בתקופה קצרה יחסית, בזמן שמחוצה לנו כבר מתקיים בעולם עוד יצור אנושי שצמח בתוך הגוף שלנו.
אנו זקוקים להרבה רגש וניסיונות הבנה אין סופיים בשביל להכיל זאת. כמו לנסות להבין קסם. כשלא מצליחים להבין משהו נסתר ומורכב מאיתנו מתחילים לצמוח פחדים. כשלא יודעים איך להכיל עוצמת רגשות כזו מתחילה הדחקה, הסתייגות, בלבול. תזדקקי לאמונה בעצמך ובמה שאת יוצרת. אמונה תחבר את התהליכים הפיזיים של לידה עם התהליך הסימבולי של הכתיבה. עוד בהריון, ואף לפניו, כתיבה יכולה ללוות אותך ככלי להתמודדות עם התהליכים האדירים שעוברים חייך. היא תהווה דשן לצמיחה שלך יחד עם יצירת תינוקך.
יש הרבה מאד דרכים לגשת לתהליך יצירה. כתיבה ולידה הן פעולות אישיות, שמתרחשות בגוף ויכולות להתפתח לכל מיני כיוונים ואפשרויות, בהתאם לאדם המבצע אותן. עדיין לא המציאו שיטה אחרת - כולנו צמחנו בתוך רחם ונולדנו מתוכה. ובכל זאת כל לידה שונה מאד ויש דרכים רבות ללדת. כמו שכתיבה היא תהליך ברור ומוגדר, אך יש הרבה דרכים לבצע אותו. יש מי שאוחזת בעט, יש מי שלא זוכרת את כתב ידה ורק מתקתקת על מקלדת. יד שמאל ויד ימין, מחברת שורות או דף חלק. לכתוב ליד שולחן או על הברכיים. לכתוב רק בבית הספר ולשנוא את זה רגע אחר כך, לכתוב כדרך חיים כי חוויה שלא נכתבה אינה נחווית באמת. לכל אשה הכתיבה שלה. לכל אשה הלידה שלה.
יש כתיבה שהיא רק לצורך מילוי טפסים ויש כתיבה לצורך התבטאות והתפתחות אישית ומקצועית. כך גם לידה יכולה להיות רק למטרת הוצאת תינוק בריא מהגוף או יכולה להיות הזדמנות אדירה להתקדם בכל תחומי חייך.
לעבודה. נסי למצוא זמן קבוע עם עצמך במקום שנעים לך להיות בו ולכתוב. בבית, בבית קפה, במחשב או במחברת. הכל מצוין. העיקר שתכתבי. את יכולה ליצור לעצמך סביבה שקטה אם זה עוזר לך להתרכז ולהתכנס בעצמך, או לבחור לך מוזיקת רקע שתתן השראה ותעזור להסיח מחשבות.
התחילי בעשר דקות של כתיבה ללא עצירה. עדיף לבצע תרגיל זה בכתב יד ולא במחשב. שיטת כתיבה זו נקראת כתיבה אוטומטית או כתיבה זורמת, אשר עוזרת להשקיט את המחשבות ולסלק את הצנזור והביקורת מתהליך היצירה. כווני שעון לעשר דקות, הניחי את העט בפינה הימנית העליונה של הדף, וכתבי. אל תעצרי לניסוח, פיסוק, תיקונים והרהורים. הכל בסדר, לא נורא אם כתב ידך לא ייצא ברור ורהוט. את לא חייבת לעשות שימוש במה שיצא על הדף. את לא חייבת לחזור ולהבין את כתיבתך. אם אין לך מה לכתוב, או שתרגישי שכל מה שיוצא לך הם קיטורים ותהיות, זה בסדר! אפילו מצוין. כתבי כל מה שעולה ללא מחשבה עליו. המשיכי להניע את ידך הכותבת לרוחב הדף. ניתן להתייחס לכתיבה זו כאל נקיון, מדיטציה, סידור הראש או כל מינוח שיתאים לך. המטרה בדפים אלה היא שחרור ראשוני ואימון של "שריר הכתיבה". כעת יש לך כמה דפים עליהם העמסת את כל האי נוחות, הפחדים החששות והחשקים הכמוסים שלך. מצוין. עכשיו תוכלי לגשת למלאכת היצירה בלי שכל אלה יפריעו לך. הם נשארו מחוץ לך, על הדף ופינו מקום לחדש. את יכולה לשמור את הדפים ולשים לב לדפוסים חוזרים העולים בכתיבתך לאורך זמן. הדבר יכול ללמדך לא מעט על עצמך ועל שאיפותיך, לגבי הלידה ובכלל. ייתכן שהתכנים שעולים מתת המודע שלך לאורך תקופת התרגול יפתיעו אותך.
לאחר תרגיל כתיבה אוטומטית יהיה לך קל יותר לגשת לכל כתיבה שתרצי. סיפור לידה קודמת, משאלת לב, תפילה, מכתב לתינוקך שטרם נולד, יומן אישי, אפילו תכנית לידה רשמית. הכתיבה נעשית משוחררת יותר לאחר שמשאירים את הפסולת מאחור.
בזמן הכתיבה, היי מודעת לקולות הנשמעים אצלך. מי זה יושב לך על הכתף ומשמיע הערות מחלישות בסגנון "זה לא יפה, לא ככה צריך, אני לא ראויה לכתוב, זה לא מה שהיה בדיוק, מי אני, מי כבר יקרא אותי"? זהו הצנזור הקטן והמרושע שקיים בך עם כל צעד שאת עושה בחייך. הוא יכול להיות בן דמות ממשית, כמו אבא, מורה, חברה. הוא גם יכול להיות דמות בדיונית, שדון קטן, עורך ספרותי חמור סבר, ילד קטן שלועג לך. הודי לו על קיומו המגן ושלחי אותו לדרכו, כי את עסוקה בלכתוב כרגע. לא תודה, אין צורך בעריכה, ביקורת או צנזורה. זוהי יצירתך המיוחדת שבה הכל מותר וראוי להיכתב. זהו הסיפור שלך, ההריון שלך, הלידה שלך. היצירה הבלעדית שלך שאיש אינו יכול לבקר או לשנות. חוץ ממך. היי אלוהים קטן של מציאות חייך.
צנזורה היא מה שחוסם את שאיפותינו הכמוסות ומונע מאיתנו להגשים אותן. צנזורה משאירה אותנו במקום בטוח, ללא כשלונות, ללא היענות לאתגרים ולפעולות שתוצאותיהן בלתי ידועות. כתיבה יכולה לעזור לצאת מהאזור הנוח, הבטוח והלא מעז. מה שקיים על הדף אינו מחייב או מזיק. אינך חייבת להראות זאת לאיש.
נשים רבות מוצאות את עצמן עוסקות בלידה העתידה להתרחש, איך תיראה, תרגיש, ואיך יעברו אותה בדרך המושלמת להן. כן, מושלמת. מותר לך לרצות שלמות ולשאוף אליה, גם בלידה שלך כבכל תחום חיים אחר אליו את שואפת. אל לך להתפשר. פעמים רבות נשים מביעות רצונות לגבי הלידה שלהן, שבאים מהסביבה, מאופנות או מסיסמאות של גופים מסחריים שונים. משפטים על גבי משפטים שאמרת לעצמך במהלך שנים, ששמעת מהסביבה שלך אולי כל החיים, יכולים להתמוסס, להשתנות, להתחזק, לקבל אופי המתאים לך בלי שתצטרכי לדקלם את רצונם של אחרים.
בעזרת כתיבה ניתן לדייק ולנסח את מחשבותינו ורצונותינו בבהירות, בעדינות, בלי עין צופה או הכרח של איש מלבד עצמנו. במצבים בהם נראה שאין מוצא, האפשרויות נפרשות על הדף, כי אין הגבלות ואיסורים, הכל מותר, אז כותבים. ופתאום ניתן לראות, שאולי את הפתרון הזה שמופיע סתם כתוב, בעצם ניתן ליישם מחוצה לו. בחיים האמיתיים שלך.
ואל מול עיניך תראי את האמיתות המוחלטות של חייך משתנות, אולי מותר לחשוב אחרת? אולי אפשר לפקפק באקסיומות? ומה בעצם הכי טוב עבורך? למה את ראויה?
לידה היא פעולה עתיקה שגופנו מבצע בנפרד מהשכל החושב. כך גם כתיבה יכולה להיות על מנת להשתחרר מעכבות ולהגיע לאמת האישית שלך, הטובה ביותר עבורך.