לגופו של עיניין. סביבת עבודה ואנחנו

כל בוקר כאשר אנחנו מגיעים למקום העבודה אנחנו מביאים עימנו לא רק את הידע, ניסיון , היצירתיות והאינטליגנציה

אלא גם את הגוף האנושי המופלא שלנו.יש לנו תחושות בטן בנוגע להתרחשויות שונות, אנחנו מריחים סכנה עוד לפני שהבנו מה בעצם קורה, הגוף שלנו מתמלא שמחה לנוכח ההצלחה ונשאר לנו טעם מר בפה במקרה ונכשלנו.
בואו נדמיין לרגע שאנחנו הולכים במסדרון צר ואפל ולפתע משום מקום קופץ עלינו אריה....

מה נעשה?! אל תדאגו , הגוף כבר יגיב בהתאם. השרירים מתכווצים, הנשימה מואצת, האישונים מורחבים, הדופק עולה ושערות הקטנות נעמדות דום(כל מי שהיה עד למפגש בין חתול לכלב ישר יבין במה מדובר). אנחנו מוכנים להילחם על חיינו!

היכולת הנפלאה הזו היא תוצר של מיליוני שנות אבולוציה והיא משותפת לנו ולבעלי חים אחרים ולכן מוטב לנו לסמוך על הגוף במקרי חירום מסוג זה.

בסדר,אפשר להירגע אין הרבה טורפים (לפחות טורפים על ארבע) בבנייני המשרדים הממוזגים ואין ארבה ארועים מסמרי שיער בין השעות 8-16 . מה שיש זו שגרה שעשויה להיות לא פחות מלחיצה, מעייפת ומאיימת ממפגש אקראי עם דב המערות.

גם ביום שגרתי ביותר הגוף שלנו קולט, מווסת ומארגן את האינפורמציה הסביבתית ,מייצר עבורניו תמונה מסודרת והגיונית של העולם ומאפשר לנו למידה והסתגלות.בכל רגע הנתון חמשת החושים העיקריים שלנו פועלים ללא הפסקה.אנחנו שומעים, רואים, מריחים, חשים ואפילו טועמים את המציאות .



חוש השמיעה האנושי נופל בהרבה מזה של חתול בית ועדיין האוזן שלנו קולטת המון גירוים בכל רגע ורגע.

חלל העבודה שלנו מוצף בצלילים בעלי עוצמה גבוהה (טלפונים, פרינטרים, מחשבים, מזגנים וכמובן קולות של בני אדם). רובינו למדנו עם השנים נטרל את השפעות של קולות רקע. אך יש ביננו גם כאלה שמתקשים בכך . הם סובלים מריכוז ירוד(כולל בעיות של קשב וריכוז ברמה של הפרעה)עייפות ועצבנות.

עין של אדם בדיוק כמו עין של חיות טבע בנויה למרחבים פתוחים, לראיה למרחקים,לחיפוש בלתי פוסק אחרי טרף או טורף. אך בני אדם מזמן הפכו מזן של ציידים לזן של מלקטי נתונים ממסכי מחשב. ישיבה מרובת שעות מול המחשב או ספר גורמת לנו לירידה בכושר הראיה, כאבי ראש ואפילו פוגמת בזיכרון.

קולטנים זעירים שעל פני העור מגיבים לא רק למגע ישיר אלא גם לקירבה פיזית ,לצפיפות.בני אנוש בדיוק כמו בעלי חים זקוקים למרחב מחיה, הטריטוריה חשובה לנו מאוד.ומה קורה שאין לנו מספיק ? נתנהג כמו חיה כלואה .לרוב נהיה אגרסיביים וחסרי סבלנות כשאופציה שניה זו אפטיה ומצב רוח ירוד .

למרות שהרבה מעוצמת חוש הריח אבד לנו במהלך האבולוציה עדיין הוא חשוב לנו מאוד. הוא חשוב לנו עד כדי כך שיותר מ50% מאותו רושם ראשוני המפורסם בנוי על ריחו של אדם.אנחנו מריחים ומרחרחים סביבנו. ותחושת הרווחה שלנו תלויה בממצאים הריחניים בשטח. ידוע לדוגמא שריח המנטה מעורר חשיבה וריכוז וריח הווניל(שנמצא בשפע בבשמים) מרגיע ומרדים.

חוש הטעם קשור קשר אדוק עם חוש הריח. נכון אנחנו לא מנסים ללקק חבר לעבודה כדי לאמוד על טיבו אך אנחנו בהחלט מנצלים את חוש הטעם לצרכי הרגעה והקלה והתמודדות עם קשיי היום יום. התמכרות למתוק מרגיע ומנחם זו רק אחת הדוגמאות לכך.

כאשר נוצר גירוי עודף במערכת הוא מתפרש ע"י הגוף כסכנה.

התגובות הטבעיות שלנו לסכנה הן:

לחימה-כאשר כל הגוף מכווץ ומתוח, הלב פועם בחוזקה , הדם עולה לראש ועוד שניה כסא (מחשב , תיקיה עבת כרס)יעוף לכיוון לקוח מעצבן שעומד מולינו

בריחה- אנחנו מוזמנים לפגישה חשובה אך מאחרים, או בוחרים לא להגיע כלל בתירוץ כלשהו (מחלה של חמות, חטיפה ע"י חייזרים וכו')

קפאון-עלינו לנאום מפני קהל אך לפתע זיעה קרה מתחילה לטפטף לאורך עמוד השדרה, אנחנו מאבדים תחושה בגוף ולא מצליחים אפילו לצייץ.

קיימות כמה דרכים להתמודד עם המצבים האלה.

כולם מכירים את ה"לספור עד 10 " המפורסם . בעצם הספירה לא חשובה כאן אלא הסדרת נשימה. ברגע שאנחנו פוקדים לגוף לנשום לאט אנחנו מעביר לו מסר שסכנה חלפה ואפשר להירגע.

כדי להבין את השיטה הבאה עלינו שוב פעם להתבונן בעולם של חיות טבע. אנטילופה שזה הרגע ניצלה מניבים של אריה מקפצת במקום , בועטת באוויר , כל שריר בגופה רועד . ככה היא משחררת את האנרגיות של הסטרס מגופה וחוזרת לשגרה חופשיה מחרדות ומתח. גם עלינו לקום מהכיסא ,לנוע, לזוז,לנער את הגוף, להתפנות לכמה דקות של הליכה או פעילות ספורטיבית כלשהי.

אם אנחנו מרגישים קפואים עלינו פשוט להתחמם. לצאת החוצה ממשרדים ממזוגים לאוויר פתוח, לשמש, אפילו להצמד לקיר לוהט של הבניין. לקבל חיבוק חם ואוהד מחבר קרוב ונאמן זאת גם אופציה מצוינת. כך נוכל להתמלאות באנרגיה, להתניע מחדש את המערכת ולחזור לעבודה.