זכויות יוצרים של אומנים.

הזכות של יוצר להנות מפרי עמלו, היא זכות שהוכרה כבר במאה ה-19 באנגליה.
הרעיון בבסיס הזכות שאב עצמו מתפיסת העבודה של הפילוסוף החשוב קאנט.
קאנט טען כי לאדם זכות לבעלות על חפצים שהוא עמל עליהם או במקרנו יצר אותם. ואכן, עם חלוף הזמן, זכות היוצרים הפכה יותר ויותר לזכות של ממש, דומה לבעלות על דירה או לבעלות על סוס.
באירופה, זכות היוצרים השופעה גם מהגות אחרת, שראתה ביצירה חלק מאישיות היוצר, ועל כן אנו רואים הגדרה שונה במדינות היבשת לזכות היוצרים, נעמוד על כך בקצרה בהמשך.
אז מהי זכות יוצרים?
זכות יוצרים היא זכות שניתנת ליוצר כלפי היצירה שלו. בכדי שיצירה פלונית תהא מוגנת בזכות יוצרים עליה לקיים מספר מאפיינים(אותם הגדיר כבוד השופט שמגר בעניין אינטרלגו פסק דין מנחה בנושא זכויות יוצרים).
המאפיין הראשון הוא שיצירה חייבת להיות יצרתית, פשיטא שיצירת אומנות כמו פסל, או ציור עומדת בדרישה הזאת, אך היו מקרים בהם הפסיקה התחבטה בעניין למשל, בעניין קמרון, תורגמו המגילות הגנוזות של ים המלח, והפסיקה אכן לא ידעה האם תרגום זה הוא עניין יצרתי(בסוף נקבע שכן)
במקרה נוסף התחבט בית המשפט בהאם סידור משחקים של עונת כדורגל מהווה עניין יצירתי או לאו(ובמקרה הזה נקבע שלא).
התנאי השני ליצירה בכדי שתיחשב כמוגנת הוא שהיצירה צריכה להיות מקורית.
גם בעניין זה היו חילוקי דעות מה הכוונה במקורית, ברור שאסור לחזור על יצירה אחד לאחד, אך מה לגבי יצירה המושפעת מאוד מיצירה קודמת ? לדוגמא סיפור הפרברים הוא עיבוד של רומאו ויוליה, האם הוא עומד בדרישת המקוריות? - ובכן כן, עם זאת ביצירה המבוססת על יצירה אחרת יש צורך בקבלת אישורו של בעל היצירה המקורית להפצת היצירה החדשה.
אם הגענו למסקנה שיצירה מסוימת היא מוגנת, השאלה שנותרת היא כיצד הגנה זו באה לידי ביטוי ?
ובכן הגנה זו אוסרת על אדם אחר(שאינו בעל הזכות) להעתיק את היצירה, לעשות בה שימוש פומבי(כמו לעלותה לאינטרנט) להשכיר אותה, או לבצע יצירה נגזרת ממנה(ראה למשל סיפור הפרברים) ללא הסכמת היוצר. וכיצד החוק מטפל באדם שעשה כאמור ללא הסכמת היוצר? ובכן החוק קובע פיצוי של עד 50.000 ש"ח לשימוש שלא כדין ביצירה וזאת גם אם לא הוכח כלל שהשימוש האסור גרם נזק ליוצר.
בתחילת הכתבה עמדנו על כך, שבאנגליה התפתחו דיני זכויות היוצרים מתפיסת הקניין של קאנט, ואילו בארצות אירופה היצירה נתפסת כחלק מאישיות היוצר.
לדבר יש השפעה גם על החוק, כאשר ישראל אימצה בנוסף לאבחנה האמריקאית / אנגלית, גם את התיאוריה האירופאית, המדבר על "זכות מוסרית".
הזכות המוסרית כוללת שני מאפיינים עיקרים, הראשון הוא המאפיין האבהי, הכוונה היא שאסור לעשות שימוש ביצירה של אדם ללא ייחוס היצירה לאותו האדם.
כלומר אדם שמשתמש בשיר של הביטלס, חייב לייחס את כתיבת המילים לג'ון ופול, ואת הלחן גם כן.
הדבר השני הנובע מהזכות המוסרית הוא שאסור לשנות את היצירה של היוצר באופן פוגעני ללא רשותו.
הדבר נכון בעיקר כלפי אדריכלים ושינוי הבתים שאותם הם תיכננו.
עם זאת, ישנם מקרים בהם השינוי הוא בלתי נמנע ובית המשפט יאשר אותו.
שואלים אתם וודאי מהו הדין עם אדם שהפר את הזכות המוסרית של היוצר.
ובכן דינו דומה לאדם שהפר את זכות היוצרים של היוצר, פיצוי של עד 50.000 ש"ח ללא הוכחת כל נזק.
כמובן, שלכל הדברים שנכתבו יש חריגים, ונקנח באחד מהם לסיום דברינו.
הצלמת אנני ליבוביץ' צילמה את דמי מור בהריון באחת התמונות המפורסמות ביותר שצולמו בשנים האחרונות.
בכפרפרזה על אותה התמונה נחתך הראש של מור בעריכה ובמקומו הודבק ראשו של סטיב מרטין, כוכב סרטי בידור מפורסם.
ליבוביץ' הצלמת, תבעה את מרטין הן על הפרת זכות היוצרים(עשיית יצירה נגזרת) והן על הפרת הזכות המוסרית(הזכות לשלמות).
שתי התביעות נדחו, בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בסאטירה, בעלת עניין ציבורי לא יוכל היוצר לתבוע את הסאטירקן, וזאת מכוח החשיבות העליונה שהשיטה המשפטית מייחסת לחופש הביטוי.