בחר תחום:
בחר פעילות:
בחר אזור:
בחר עיר:
חוג >> מגזין >> מודעות וצמיחה רוחנית > וידוי אישי- מתוך יומן של אישה בדרך- והזמנה לערב שנולד מתוכו

חיפוש מהיר:

לאיזור האישי
משתמש: סיסמא:
התחבר למערכת הניהול של חוג
בין לקוחותינו
הירשמו חינם להטבות

מודעות וצמיחה רוחנית

וידוי אישי- מתוך יומן של אישה בדרך- והזמנה לערב שנולד מתוכו

אני אשמח אם תקראו את הוידויי שלי כאן, מילים מעומק נשמתי..



המאמר קיבל את הציון: המאמר וידוי אישי- מתוך יומן של אישה בדרך- והזמנה לערב שנולד מתוכו  קיבל את הציון 5.0 כוכבים  נצפה: 1364  |  דורג: 1
דרג מאמר זה

אני אשמח אם תקראו את הוידויי שלי כאן, מילים מעומק נשמתי..



וידויי אישי- מתוך יומן חיים
ענבל שפירא


"לפניי 6 שנים הגעתי לאורנה , הייתי במשבר גדול בחיי, בלבול, כאוס, זוגיות לא בונה, לקראת סוף לימודיי החינוך והאמנות שלי,הייתי עם תחושה של תסכול, מה אני רוצה לעשות בחיי? מי אני בכלל? פחד עצום לשחרר את מי "שהבטחתי להיות" אחריי כל שנות הלימודים, פחד לשחרר את הציפיות ש"מכרתי"- לי ולעולם סביבי, קושי אדיר לחשוף את כל אילו.. והכי מהכל, תחושה שאין לי למי לפנות..!! שאני אולי מבינה קצת אבל אין לי כלים איך לעשות שינויי, לאן ללכת בכלל? איפה להתחיל?

הייתי בסדנאות מודעות, אצל מטפלים, דיברתי עם חברים קרובים, התרחקתי מאחרים, התרחקתי מהמשפחה..הייתי במשבר ומצוקה.

למזלי אחותו של בן זוגי אז, שהייתה חברה חדשה בחיי, הייתה שם, וראתה אותי במשבר.
היא המליצה לי להכיר את אורנה, להגיע לערב אחד. אז, לפני 6 שנים, לא ידעתי כלום! כלום! כלום! על אסטרולוגיה, כל מה שקשור ב"מיסטיקה", נראה לי "לא יציב".."לא אמיתי", הגעתי מבית רציונלי ולא רוחני ולמרות שכל חיי צעקתי בפנים:".. אני יודעת שיש אמת, שאיפה שהוא יש תשובות.".הקולות בחוץ היו חזקים ממני אז,הרצון לחיפוש היה וכל פעם נרדם..ושוב ושוב..

הייתי כל חיי בחיפוש הרוחני הפנימי שלי , אבל פחדתי והרחקתי את עצמי מהזהות הזו .
פחדתי להוציא את החיפוש שלי החוצה ולהיות בדרך של התפתחות.. הייתי מיואשת, בסערה בפנים, מנסה להחזיק הכל בחוץ "בסדר" אבל פנימה, הייתי בכאב, כעס, הדחקה וכאוס עצום.

החברה הזו, הצליחה לגעת בי, להשפיע,היא למדה עם אורנה כמה שנים לפני כן , היא לא סיפרה לי הרבה על הלימוד, רק אמרה לי "..לכי לערב אחד, תכירי את אורנה, תפגשי את האישה הזו..".
ואני, עקרבית חשדנית וסקפטית מטבעי, ממש עשיתי שרירים להרים את עצמי ,לצלצל ולהגיע.
הייתי סקרנית ומפוחדת באותה מידה..

הגעתי ב20:00, צלצלתי ופתחה לי את הדלת ג'ינג'ית מחויכת שישר עטפה אותי בחיבוק. גם שם, הקולות הפנימיים של החוסר אמון נכנסו.."למה היא מחבקת אותי?".."למה אני ראויה לחום וקבלה האילו..?".
ועם זאת קרה שם משהו..בגוף, בתחושה, לא מודע.
הדבר היחיד שקלטתי אחריי 4 שעות של ערב היה":
שכל מי שאני ומה שקורה לי ואיך שקורה לי הוא מדויק, שלא סתם כל הסיפור חיים שלי הוא ככה..שלא סתם יש לי עכשיו משבר..שיש פשר לכל מי ומה ואיך שענבל- אני.

פתאום בהבנה הזו, משהו קרה, נפתח, נשמתי, משהו נרגע. רק מההבנה שיש כאן מישהי (אורנה) וסרטוט (המפה- הציור הזה עם כל הקווים) שהוא שלי, רק שלי- ושאומרים לי שכל מה שאני זה בדיוק?! אני לא צריכה להיות אחרת?! ועוד יש סיבה למי שאני ומה שעובר ולא עובר עליי עכשיו?


בערב ההוא, לא זכרתי כלום על יסודות ומזלות ומפות.., כלום!! רק ידעתי שיש לי משהו לקבל כאן..שהמשהו הזה עדיין לא ברור לי, עדיין אין לי תשובות למי אני ומה קורה לי בחיים ועם זאת הרגשתי שיש כאן בחיבוק בקבלה הזו ובידע הזה, מקום שמכיל אותי ואני יכולה לנוח בו ולהתחיל לנשום..
רחם..בית.. נווה מדבר שאני אוכל להתחזק בו..שיש כאן מורת דרך שיודעת ויש לה כלים איך לעזור לי להתחבר למפת דרכים האישית שלי..רק שלי..

אני עכשיו קוראת את הספר "כוחם של צירופי מקרים" של דיפאק צ'ופרה.
כל פעם, בשש שנים האחרונות, מאז שהכרתי את אורנה, כשאני חוזרת אחורה ורוצה להתחרט על מקום שהייתי בו, בחור שהייתי איתו, צעד "דפוק" שעשיתי, אני יודעת שהכל מדוייק, שאם לא הייתי בכל מקום שהייתי, לא הייתי כאן היום.

לפניי שבוע , באחד השחזורים וההזכרויות שלי את חיי, התעוררתי עם קריאה, דחף לבקש מאורנה לעשות ערב לאנשים חדשים, לאנשים כמוני- אז, שחוששים להתקרב לרוח, לקבוצה חדשה, ללא מוכר, סקפטיים כמוני- אז, שלא מאמינים שמשהו באמת יכול ,תכלס, לתת להם כלים לשינויי בחיים.
לאנשים, כמוני- אז והיום..שנמצאים בצמתים, בבלבולים, בשאלות וברצון להבין את עצמם, את מה שעובר עליהם.

להזמין אותם רק לרגע, להיכנס לבית שאני גדלה בו, עם האמא שאני גדלה בנוכחותה, ולחוות , לנשום , ולהבין דרך הסיפורים האסטרולוגיים- סיפוריי המקרה, איך הידע האסטרולגי נוגע בחיים ממש.
הסיפורים מרתקים, אמיתיים, מתוך 33 שנה של עבודה עם אנשים.


קיבלתי, קיבלתי, קיבלתי לעצמי ואני היום עם רצון אדיר לתת גם לאחרים את מה שקיבלתי,
זו הסיבה שאני מנהלת את המרכז, שאני כאן, זה הכוח שמניע אותי יום יום.


ערב "סיפורים אסטרולוגיים" נולד מהזיכרון הזה שתמיד קיים בי,
של הרגע הראשון של המפגש עם אורנה והידע שעובר דרכה.
הוא נולד מהרצון שלי לאפשר ולתת לעוד אנשים לקבל את המתנה שאני קיבלתי לחיי,
בערב ההוא ויום יום בחיי.

הרבה אנשים סביבי, בחיי, מפחדים לבוא ל"ערב מבוא", לקבוצה שכבר קיימת..חששות, חשדנות.., פחדים,
זו הזדמנות לי ולכל מי שאיתי בדרך, להזמין אנשים, לרגע להיכנס לבית שלנו.
להזמין אנשים שאתם כל כך רוצים שגם יקבלו את המתנה שלכם- וסקפטיים וחוששים ומפחדים.

בערב "סיפורים אסטרולוגיים" אורנה תשתף סיפוריי מקרה מתוך 33 שנה של עבודה עם אנשים כפסיכו-אסטרולוגית , יועצת זוגית, מנחת הורים, מאמנת ומנחת קבוצות.
דרך הסיפורים היא תראה איך האסטרולוגיה נפגשת עם החיים- ממש.
יהיה מקום לאנשים לחוות, רק להקשיב, לשאול שאלות
ולקבל מתוך הבאר שאני שותה ממנה יום יום ורוצה לחלוק בה עם העולם."

הערב "סיפורים אסטרולוגיים" שהוא התוצר של הוידויי הבא,
מתקיים בחמישי הקרוב!!
בת"א, ריב"ל 5 (יש חנייה בשפע, קרוב לאיילון)
שעה: 19:30
מוזמן כל מי שיגעו בו המילים...שסקרן ושרוצה לחוות ולקבל מתנה שגם אני קיבלתי
ההרשמה היא חינם
לשאלות והרשמה 0528759211



אני אשמח לטלפונים, לשאלות, לשתף ולארח את האנשים שיגיעו לערב הזה
אתם יכולים להעביר את השיתוף הזה שלי לחברים, להפנות אותם אליי וארשום ואזמין אותם לערב.
אני כאן, זמינה
תודה על ההקשבה והשיתוף
תודה שאתם איתי בדרך..לרגע אחד ולשנים רבות..



ונכון, השיתוף שלי ממש ממש אישי ואני מאמינה שרק מכאן, יש לי קול שיכול לקרב ולהשפיע
אני מטפלת ועובדת עם אנשים הרבה שנים , ומאמינה שמורה דרך- הוא לא המושלם היושב על ההימאליה, אלא ההולך בדרך כל רגע, ועל כן יש לו את הכלים לתת יד ולהדריך אחרים בה, הוא מכיר את השבילים, הסבכים והקשיים.

מי שלא חווה כאב- לא יכול לגעת בכאבי אחרים
מי שלא חווה צירי התפתחות - לא יכול להיות מורה דרך להתפתחות
מי שלא חווה בלבול- לא יכול לעזור לאחרים למצא את דרכם בכאוס
מי שלא מרגיש וחווה את עצמו- לא יכול להיות מטפל ולתת יד ולב לאחרים בדרכם לשם..


נשיקות
ענבל
אהבתם?

תגובות (לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות)

  • 1
    היי ענבל, נתקלתי עכשיו בטקסט המרגש הזה
    אך לא בתאריך. האם זה כבר קרה? האם צפויים להתקיים עוד ערבים? תודה
    אורית   (5.5.2013)
בניית אתרים