אולי מכתב הפרידה הזה מיועד לך?

היי אתה,
כן כן אתה. למה אתה מופתע? למה אתה מסתכל עליי כאילו שאתה לא מכיר אותי?
הרי אתה כותב לי שלוש פעמים בשבוע. ולא סתם כותב. חושף הכל, מדבר איתי הכי אינטימי שאפשר.
מתחיל לזהות? נכון, אני המגירה שלך, זו שאתה כותב לה סיפורים, שירים, הגיגים.
תגיד, יש עוד מישהו חוץ ממני שקורא את מה שאתה כותב לי? לא? תיארתי לעצמי.
האמת, אני מאוד מוחמאת מהעובדה שאתה כותב לי בכזו נאמנות כל כך הרבה זמן.
ולמרות זאת, אני צריכה לומר לך את זה:
אתה ואני, זה לא בר מימוש. מצטערת, אבל לא יכול לקרות בינינו שום דבר רציני.
היית צריך לנחש את זה כבר קודם, אתה הרי רואה שאני לא מגיבה. ואני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת שאתה מתוסכל מזה שאני לא מגיבה.
אבל תגיד לי, איך אני יכולה להגיב? אני בסך הכל מגירה. מה אתה מצפה שאני אומר על כל מה שאתה כותב לי? זה מקסים? זה ראוי לפרסום? אפשר לשפר קצת בדמויות?
מאיפה לי לדעת?
אני רוצה לספר לך משהו: אני משתתפת בקבוצת תמיכה למגירות והסיפורים שאני שומעת שם קורעים את הלב. מגירה אחת סיפרה על מישהו שכותב לה כבר מעל לעשר שנים! אתה קולט? כותב למגירה מעל לעשר שנים, לא מקבל שום תגובה ועדיין ממשיך. לך תבין אנשים.
אחרי ששמעתי את זה, החלטתי להתיישב ולכתוב לך. לומר לך פעם אחת את הדברים באופן ברור:
תיפרד ממני, תעזוב אותי, אתה מסוגל לזה, זה עוד לא מאוחר מדי.
תפסיק לכתוב לי ותתחיל לכתוב לאנשים. תדבר אליהם, תרגש אותם, תצחיק אותם. הם יעריכו את זה הרבה יותר ממני.
הרי לכתוב למגירה זו כמו לדבר למנורה. נכון, אתה מדבר...אבל מי שומע אותך?
לא מגיע לך שישמעו אותך?


סדנאות הכתיבה של רוזין רוזנבלום - כי מגיע לך שישמעו אותך!
לסדנאות כתיבה ולפעילויות כתיבה נוספות של רוזין רוזנבלום, בקרו באתר החממה, מרכז ללימודי כתיבה: www.rozine.co.il