להיות ליצן

ליצן, זו עבודה קשה מאוד (אלא אם אתה כזה באופן טבעי) בכלל הוכח מחדש שלהצחיק זו משימה הרבה יותר תובענית ולמרבה הפלא חושפנית מלשחק בתיאטרון דרמטי, תפקיד. הליצן עובד כל הזמן מול קהל, הוא "פונה" אליו - לאו דווקא ישירות - "קורץ" אליו : "שימו לב אני פה" הוא מחייך לקהל בחוסר הבנה ברגעים שהוא מרגיש שה"גייג" (הקטע, הבדיחה) לא עובד.
זה בדיוק מה שמצחיק את הקהל: לא עצם הקטע, אלא ההתאמצות הענקית שלו להצליח ו"חוסר הבנתו" מהכישלון.

הליצן צריך להראות את ההנאה שלו לקהל. הוא עושה את הדברים הכי אידיוטים ונהנה. למשל: ה ליצן עומד בפרוזדור חשוך, מישהו עובר והליצן מפחיד אותו ב - "בההה!" כמה שהליצן נהנה יותר מההפחדה הוא מצחיק יותר. מה שמפעיל את הליצן הוא רגש ההנאה ואהבתו של הקהל.

הליצן כל הזמן בודק את הקהל ליראות שהוא אוהב אותו, אם הוא איבד את הקשר עם הקהל הוא מוכרח להחזיר אותו מיד.