להדחיק רגשות שליליים (ולא את השמחה!)

בוקר נפלא ומלא קסם, אור והשראה.

אנשים מחפשים את השפע בחוץ, ולא יודעים כי הוא מצוי בפנים.

אנשים מחפשים אהבה בחוץ, ולא זוכרים כי היא נמצאת עמוק בפנים. אנשים נהנים להתמכר לרגשות שליליים (כעס, עצב, רחמים עצמיים, תסכולים, כאב...)

ולא מבינים מה הם יוצרים למעשה. מחשבות, רגשות...

אנשים

מכילים אותם מבלי להבין כלל את השפעתם על השפע, הפשע, השפעת (החזירים ואחרות...) ובכלל....



אז בואו נעשה קצת סדר בדברים, ברשותכם.

ניקח נשימה עמוקה עמוקה... (תמיד טוב לנשום, אתם יודעים) ונשנן ביחד את תפילת הבוקר:
"מודה אני לפניך
מלך חי וקיים
שהחזרת בי נשמתי בחמלה
רבה אמונתך".

קחו נשימה עמוקה.

נזכור היום להתמקד במה ש י ש לנו. להודות על מה שיש לנו. כל דבר:
אוויר לנשימה, בריאות, כוס מים, פת לחם (מלא, שיפון, דל קלוריות, פיתה, דגנים מלאים, כל הסוגים...)
ככל שנודה יותר?

כך נתמלא בהכרת תודה אשר מ ר ח י ב ה את יכולת ההכלה של השפע היקומי ומתנותיו.

כך מתחברים ומתרחבים אל ת ו ד ע ת
ה ש פ ע אשר היא טבעית אך לא תמיד מצויה.

"אני ראוי".

"אני ראויה".

זהו המפתח הראשון להכלת השפע על כל נגזרותיו והיבטיו השונים. דהיינו:
א ה ב ה.
אהבה לעצמי. קבלה לעצמי.אי שפיטה,
אי ביקורתיות עצמית, ניקוי רגשות אשם (אשר הם אש שם...ששורפת ומעכלת ויוצרת בעיות בכל תחומי החיים).

ס ל י ח ה. לעצמי ולכל מי שפגע בי. א ם אני נושא/ת בקרבי "מטענים שליליים" (כעס, פחד,רגשות אשם, תסכולים וכדומה) בסופו של דבר הם חומרי נפץ שיתפוצצו ב ת ו כ י
בדרך זו או אחרת!

כל הרגשות השליליים = ר ע ל י ם!
ככל שנתמכר יותר ויותר לאחוז בהם, משול הדבר לאדם שגמר אומר בדעתו להיפרד מחייו ולהתאבד.
לאט לאט הוא מרעיל עצמו...עד שהגוף לא יכול לשאת את החומרים המזיקים.
הבעיה היא, שהוא לא מ ו ד ע לכך שזו החלטתו! הוא לא מודע לרעלים שהוא לוגם יומיום ומזיקים לו!

זו הסיבה שאני אומרת : "ל ה ד ח י ק" אותם!

האמת כי בלהדחיק רגש שלילי יש משהו... מצחיק.(להדחיק מתחרז עם מצחיק...) משום השיטה הפסיכולוגית הידועה:
לא להדחיק. לתת לגיטימציה...להתבוסס.... לחפור... לגרד... להעמיק... להתפלש... ואז:
בואו נאשים את ההורים. את האימא, את האבא...
בואו נאשים את תנאי החיים, קרה לי כך וכך....
"או יו יו יו יויי. אני כל כך מסכן/ה"... ("קצרים")

יתכן שבשימוש במושג "הדחקה" שהתחילה כהומור, יש משהו מטעה.
נשים את הרגשות האלו בצד ואז... מה קורה?
הם יגדלו ויתפחו כבצק שמרים?
הם יגדלו לגודל של מפלצות ענק שיתקפו אותנו?
או מה?
לשים בצד, זה אומר באמת: לא להתמקד
ר ק בהם...
לא לתת לרעלים שלהם, המנוגדים לכוח החיים, להשתלט עלינו ולהתפשט בתוכנו
כמו סרטן...כמו עריץ אכזר...

הרי אנו מכילים ה כ ו ל. את כל קשת ומגוון הרגשות. מדוע שלא נבחר רגש אחר להכלה?
מדוע שנתמקד בכואב לזמן רב מידי?
(לא אמרתי בכלל לא להרגיש, כי זה לא נכון ולא אפשרי).

רגשות - בהחלט הם ג ש ר י ם המובילים אותנו אל האמת של גוף הרגש.
גוף זה הוא מעט ילדותי. צריך תשומת לב.
פחות מפותח לעתים מהגוף המנטאלי והרוחני.
לפיכך, הבה ניתן את השליטה ל"אחיו הבוגרים והמודעים יותר" -הגוף הרוחני והמנטאלי.

משול הדבר לילד קטן שבוכה וזקוק לתשומת לב...
האם נניח לו להישאר לבדו? להשליך עצמו על הריצפה? להאשים את כל העולם מבלי להתערב? לנחם, לחבק, להסביר?

"אנחנו זה לא רק הרגש" אנחנו הרבה יותר מכך.

איך נעשה זאת?

מתוך נחלי הדמעות, או הכעס המעוור את עינינו נשאל:"מה השיעור שלי?"
ברגע שכבר נסתכל על הדרמה מזווית מבט עליונה יותר, כלומר יותר ממעל, בהבנה רוחנית,כבר יקל לנו.

תמיד נוכל לבקש עזרה:

"אני רוצה לצאת מהמצב!"

כמובן שלבעלי האמונה - קל יותר.
אדם חסר אמונה, נטול אותה לחלוטין, אין לו למי לפנות!
הוא לא מחובר לאלוהים, לרוח, ליקום, לכוח גדול ממנו, תבוני ממנו, כוח עוטף ומחבק.
לכן הוא נושא לבדו בנטל חייו שעל כתפיו.
ב ר ם תמיד אפשר לבקש:
"אני בוחר/ת להאמין"!
(למען האמת גם לצורך כך צריכים אמונת מינימום כלשהי...וגם עיוור לא יודע שהוא עיוור אם לא יגידו לו זאת רואים מסביב...)

הכול במחשבה (מחשב ה').

הכול במחשבה.

הכול במחשבה.


לפיכך, אפשר ליטול את המושכות וללמד עצמנו לחשוב במיומנות רוחנית.
נכון, דורש הדבר תרגול ואימון יומיומי, אך בסופו של דבר וכבר בתחילתו - יוצא אתה נשכר. יוצאת את נשכרת.
השכר הגדול ביותר מורגש כ: ה ק ל ה .
החיים קלים יותר, נעימים יותר, זורמים יותר.

יש לציין, כי לא די להאמין ויש צורך לרכוש כלי אנרגטי כדי ללמוד לשלוט ולתמרן את האנרגיות הפנימיות שאתה נושא בתוך עולמך הפנימי.
ידע רוחני / מנטאלי הוא תיאורטי בלבד ונדרש לו יישום מעשי כדי שיהיה שימושי בחיי היומיום שלנו.

כדי להאמין צריך להתאמן...
אמונה היא באמת המתנה הגדולה ביותר
שאתה יכול להעניק לעצמך.




אילנה בהט
מורה רוחנית
מעבירת מסר "תודעת האחד"
מתוך הספר:
"תודעת האחד - שיחות עם רבי עקיבא", אילנה בהט, הוצאת לוטוס, 2008.