התפתחות הכישורים המוטוריים והתנועתיים מהווים את הבסיס להתפתחות כל שאר התחומים בגיל הרך.
חוקרים בתחומי התפתחות הילד מייחסים חשיבות רבה לפעילותם התנועתית של ילדים כגורם בהתפתחות המוח.
התפתחות מוטורית - פירושה התפתחותם של הכישורים הגסים ושל הכישורים המוטוריים העדינים.
מוטוריקה גסה - תפקוד בפעולות גדולות, כלליות, כמו: גלגול, זחילה, הליכה, ריצה וכו'.
מוטוריקה עדינה - תפקוד בפעולות קטנות, עדינות, מפורטות, כמו: שליטה בכף- יד, דיבור - מוטוריקה עדינה של הפה.
הגורמים המשפיעים על התפתחות התנועה
1. התהליך ההתפתחותי מתחיל מרגע ההפריה, דרך התקופה העוברית עד ללידה ולאחריה עד לזקנה.
2. קיים רצף של שלבים - הנקראים "אבני דרך התפתחותיים'', המתרחשים ברצף מסוים.
3. בנוסף להשגת השלב ההתפתחותי, חשובה איכות השלב (ילד היושב עצמאית לעומת ילד הזקוק לתמיכה).
4. כל רכישת יכולת חדשה, מתבססת על זו שקדמה לה; התינוק לומד להשתמש במרכיבי תנועה שנרכשו קודם, כדי לחברם לצורה חדשה של פעולות מוטוריות.
5. שלבי התפתחות חופפים - אירוע התפתחותי חדש מתחיל, בעוד הקודמים לו עדין מתרחשים - כשילד לקראת שליטה מוטורית מסוימת (כמו, עמידת ארבע) הוא כבר מתאמן במרכיבי תנועה מהשלב הבא (כמו, רוטאציות של האגן לקראת ישיבה).
6. רצף ההתפתחות הוא די אחיד אצל כל הילדים, אבל קצב ההתפתחות יכול להיות שונה מילד לילד. אם כי גם כאן ישנם גבולות של נורמה. (נדיר שילד יתחיל ללכת בגיל שמונה חודשים, בגיל שנה ושמונה חודשים זה עדין בסדר אך בגיל שנתיים זו חריגה מהנורמה).
הרצף התנועתי ואבני הדרך ההתפתחותיים:
מכפיפה פיזיולוגית -------- לזקוף
יישור --- כפיפה ----- כפיפה הצידה----- הפניה (רוטאציה)
הרמת ראש
הרמת בית חזה
נשיאת משקל (על ידיים ורגליים)
העברת משקל
גלגול
זחילה
הליכת ארבע
ישיבה
עמידה
הליכה
ריצה
קפיצה
7. ההתפתחות תלויה בבשלות מערכת העצבים המרכזית ובתהליך המיאליניזציה תהליך התפתחות המיאלין, החומר העוטף את העצב וגורם להולכת גירוי תקינה. בתחילה מגיב התינוק בתנועות רפלקסיביות. מרכזי המוח הגבוהים אינם בשלים עדין ואינם שולטים על תגובות המרכזים הנמוכים יותר.
רפלקס - תגובה סטריאוטיפית לגירוי.
תגובה ראשונית - תגובה משתנה לגירוי.
בשנתו הראשונה רוכש הילד את היכולת להתרומם ממצב של ילוד שוכב למצב זקוף . תהליך זה מתרחש עם יכולת התפקוד העצמאית ושליטה כנגד כוח הכובד: בישיבה, עמידה, הליכה,
טיפוס וכו'.
מרכזי המוח השונים מתפקדים בתאום האחד עם השני בדרך של יחסי גומלין, הם גורמים לעירור, סינון, תיקון טעויות, פיצוי וכו'. על- ידי כך מאפשרים תגובות שונות המתאימות לדרישה התפקודית.
8. תהליך ההבשלה של מרכזי המוח השונים תלוי במערכות סנסוריות תקינות:
חוש קינסתטי - תחושת תנועת הגוף בחלל מביא אל המוח מידע חושי משני סוגים:
א. מערכת טקטילית - מגע שטחי ( העור).
ב. מערכת פרופריוצפטיבית - מערכת התחושה העמוקה הקולטת אינפורמציה
מהמפרקים, גידים, שרירים וקרום העצם. התחושה העמוקה כוללת שני מרכיבים:
האחד אינפורמציה על תנוחת אברי הגוף והשני ועל תנועתם.
חוש וסטיבולרי - מערכת שיווי המשקל. המידע נמסר ישר לחוט השדרה וגורם לתגובה אוטומטית של: וויסות שיווי משקל, שינויי יציבה, אחריות על זקיפות הגוף, שמירת המבט בזמן התנועה הסיבובית, תיאום בין העיניים - ראש - גוף, בזמן שנויי תנועה מרחבית, כמות ומהירות התנועה בביצוע פעולות מכוונות, תכנון פעולות מוטוריות, למידה מוטורית.
חוש הראיה - יכולת למקד מבט, לעקוב אחר חפץ וכו'.
חוש השמע - זיהוי קולות, אבחנה צלילית וכו'.
מדובר על תהליך של קבלת אינפורמציה תחושתית תקינה מכל המערכות התחושתיות המועברות דרך מערכת העצבים המרכזית ועוברת אינטגרציה (אירגון ועיבוד) ברמה המתאימה של המוח, התגובה לאינפורמציה תחושתית זו היא בצורת פעילות מוטורית.
המערכת התחושתית מתחילה להתפתח בשבוע השמיני התוך רחמי, ההתפתחות המואצת ביותר בשתי השנים הראשונות לחיים. עיקר ההבשלה הנוירולוגית מתרחשת עד גיל 8-7.
התכלול והעיבוד הבין חושי בין כל המערכות החושיות מגיע לבשלות בגיל
ויותר.
מרכיבים חשובים לתפקוד תקין של השילוב המוטורי תחושתי הם:
תכנון מוטורי - הילד למד להתאים ולשנות את פעולתו המוטורית כל הזמן בהתאם לדרישות המשתנות של המשימה המוטורית, ובהתאם לתחושות החדשות הבאות מהתנועה ומזינות את המערכת.
יכולת לפעול בקצב וברצף.
יכולת לשלב בין יציבות לתנועתיות.
היכולת להפרדת תנועה.
יכולת שליטה אוטומטית בתפקוד היום יומי.
האינטגרציה היא מערכת סגורה של משוב והזנה הדדית- המתרחשת במוח וניזונה מגרייה שבאה מהגוף.
9. אינטראקציה מתמדת בין תנועה, יציבות דינאמית וטונוס יציבתי.
עקרונות בהתפתחות השליטה על התנועה והיציבות:
א. טונוס: המתח הפנימי של השריר המאפשר לשריר להשתנות בהתאם לפעולה הנדרשת.
טונוס תקין: טונוס המאפשר מעבר גמיש של השריר בין התכווצות להרפיה. תאום בין שרירי למען תפקוד תנועתי יעיל. מצב זמין לשריר להתמודד עם שנוי כנגד כוח הכובד המאפשר יכולת תגובה -בטווח, בזמן ובעוצמה הנכונים.
הטונוס היציבתי: משפיע על מנגנונים שתפקידם לדאוג לתנועה חלקה במפרקים וכן לשליטה יציבתית מרכזית: תגובות יישור ותגובות שווי משקל שמושכות את הילד להזדקפות כנגד כוח הכובד.
ב. יציבות דינאמית:
יציבות דינאמית מאפשרת התאמת תנועה לאזורים מייצבים ותנועה המתאימה את עצמה, לצרכים משתנים. הדגש הוא על התרומה הפריפרית להשגת היציבות המרכזית, שמאפשרת שליטה פריפרית.
כלומר - ההיזון החוזר שבין תנועתיות הגו והגפיים, שמשפיע על סדר רכישת השליטה על הראש, הגו והגפיים.
נקודות ייצוב לעומת תנועתיות: מצב של מעט יציבות יגרום לעודף תנועתיות. על מנת לאפשר תנועה חופשית באזורים התנועתיים של הגוף, מתקיים "משחק'' בין האזורים היציבים בגוף לבין האזורים התנועתיים שבו.
למשל: יציבות גו מאפשרת לרגליים לנוע באופן יציב על הקרקע. מאפשרת התאמת תנועה לאזורים המייצבים ותנועה המתאימה את עצמה לצרכים משתנים.
האיזון החוזר שבין ייצוב חיצוני וייצוב פנימי: בהתחלה התינוק נמצא בתמיכה מלאה (מיטה, הורה, סל קל) בזמן זה הוא מבצע תנועות אקראיות ובלתי סימטריות בגו ובגפיים ומקבל החזר תחושתי, שטחי ועמוק מאזורים נושאי משקל (גו גפיים). כתגובה לכך, השרירים פועלים ומתקבלת תנועה של איברים שונים (ראש, ידיים, רגליים) ההיזון החוזר שבין תנועתיות הגו ופעולת הגפיים, מאפשר לגו לקבל נקודות תמיכה מהגפיים ומאפשר בניית השליטה על מרכז הגוף ועל תנועה סימטרית - דו צדדית שווה.
על בסיס זה מתחזקת היציבות הסימטרית, במרכז הגוף ומכאן מתפתחת יכולת
שליטה על התנועה המורכבת של הגפיים והפה.
ג. תנועתיות :
תנועתיות יעילה, הרמונית, מותאמת היא שילוב בין יציבות לתנועתיות.
כדי שיווצרו תנאים לביצוע תנועה מתואמת - קואורדינאטיבית, מתקיימים כמה מרכיבים הפועלים במשולב:
- יכולת וויסת התנועה, על פי עוצמת הכוח הנדרשת לכל פעולה.
- יכולת לשנות את בסיס התמיכה בחופשיות, ולעבור בצורה חלקה מפעולה אחת לשניה.
- יכולת למנוע נפילה לכיוון כח-הכובד.
- יכולת שילוב בין יציבות ותנועתיות.
ד. שליטה תנועתית:
ככל שמתפתחת שליטה תנועתית, התנועות האקראיות פוחתות.
השליטה התנועתית מתפתחת באמצעות מספר גורמים:
- נשיאת משקל: ככל שיש יותר נשיאת משקל כנגד משטח - מתקדם תהליך הבשלת המערכת התחושתית. עקב לחץ על מפרקים ושרירים מקבלת מערכת העצבים המרכזית היזון תחושתי שעוזר לתינוק ללמוד את גופו.
נשיאת משקל נותנת מידע תחושתי על - צדדים, כיוונים, מרחקים.
הילד מתחיל להכיר את גופו לפני שהגוף מתפקד במרחב.
- העברת משקל: ממצב של נשיאת משקל על בסיס מסויים מתרחשת העברת משקל לבסיס אחר. שמירת מרכז הכובד מעל בסיס א' והעברת המשקל לבסיס ב'.
תנועות אקראיות ובלתי סימטריות בגו ובגפיים----- נשיאת משקל-----העברת משקל--------שליטת התנועה בחלל.
- תנועה מתוך יציבות: תנאי חשוב לפיתוח תנועתיות יעילה הרמונית, מתואמת הוא שילוב בין יציבות לתנועתיות. תנועתיות מפתחת יציבות באזור מסוים המאפשרת תנועתיות באזור אחר.
הקשר של יציבות ותנועתיות הוא קשר של פעולת גומלין-
תנועתיות-------- יציבות--------- תנועתיות בחלקים אחרים בגוף.
- שליטה תנועתית מאפשרת תנועה ספציפית: מתנועה גלובלית של כל הגוף מגיע הילד לתנועה ספציפית, תנועה מכוונת, מדויקת, מבודדת, אפקטיבית וחסכונית באנרגיה.
תנועה ספציפית מתאפשרת באמצעות תהליכי ההפרדה.
ה. תהליכי הפרדת התנועה נעשים על פי הסדר הבא:
- תנועות אקראיות - רנדומליות, שהן תנועות גלובליות המפעילות קבוצות שרירים. שרירים מתארכים ומתקצרים ונוצרות תנועות.
כמו: הנעת ידיים ורגליים ללא מטרה מוגדרת.
- תנועות חד-צדדיות - אסימטריות. אלו תנועות שאינן מצביעות עדין על שליטה. העברת ראש מצד לצד ללא יכולת לייצבו בקו האמצע.
- תנועות דו-צדדיות - סימטריות. תנועות אלו נשלטות ומאפשרות יציבות, בטחון בתנועה, ניסיון שווה בתנועה ותחושה בשני צדי הגוף. התנועה הסימטרית תורמת ליציבות הדינאמית.
כמו: הבאת שתי הידיים מול מרכז הגוף כדי לאחוז בצעצוע.
- תנועה חד-צדית - סימטרית. זו למעשה היכולת לבצע כפיפה הצידה, במשולב עם העברת משקל לצד אחד ובהמשך הפרדת תנועה בגפיים.
כמו: בזחילת ציר.
- תנועות חד-צדיות - אסימטריות, נשלטות. זהו שלב בו התינוק מסוגל לשלב תנועות בכל המישורים. קיימת הפניה נשלטת בגו וכל חלק בגוף מסוגל לעבוד בנפרד וביעילות.
כמו: בגלגול וזחילה.
10. מנגנוני היציבה: תגובות יישור(זקיפות) ותגובות איזון הכוללות שווי משקל ותגובות הגנה.
מנגנון היציבה, מורכב מקבוצת תפקודים ותגובות עצביות-תנועתיות, (נוירו-מוטוריות), המאפשרות לאדם לשלוט על תנועותיו במצבים שונים של מנוחה, העתקת כובד ותנועות גדולות.
השליטה בתגובות היציבה מאפשרת ביסוס לפעילות אוטומטית ומהווה ביסוס לשילוב בין, יציבות----- תנועתיות------תנועה נשלטת ומכוונת
ככל שהילד יותר מתנועע נוצר גירוי רב יותר לתגובות היישור ושווי המשקל להשתתף עבודה כנגד כוח הכובד, זה גורם לחיזוק שרירים וליכולת להזדקף.
תגובות היישור ותגובות שווי המשקל אלו תגובות הפועלות במשולב ותורמות ליציבות התנועה, לשיפור השליטה התנועתית ודוחפות לזקיפות. הן אחראיות על הבאת הראש והגו לתנוחה תקינה מתואמת בחלל וביחס למשטח כנגד כוח-הכובד. הגוף תמיד שואף להגיע אל הזקוף, ומארגן את אברי הגוף השונים, בתאום האחד עם השני למען מטרה זו.
תגובות שווי המשקל מגיבות על שנויי תנוחה:
- בעזרת שמירה מפני נפילה ע"י הגדלת בסיס התמיכה.
- ע"י שמירת התנוחה בעזרת תגובה תנועתית הולמת, לקירוב מרכז הכובד
אל בסיס התמיכה.
11. התפתחת מרכיבי התנועה
מתקופת העוברות מתחיל תהליך של התפתחות מרכיבי התנועה הבסיסיים של תנועתיות הגו (אגן, בטן, בית חזה וגב), שהם בסיס להתפתחות התנועתית.
הגו מהווה ציר מרכזי המתפתח ראשון ומהווה בסיס להתפתחות תנועתיות הגפיים והשליטה על הראש. מרכיבי התנועה מתפתחים בשלבים - ביחס למישורים ולצירים השונים, הם מתקשרים לאבני הדרך ההתפתחותיות.
מרכיבי התנועה הם:
תנועת יישור של הגו--- כפיפת הגו-----כפיפה צדית של הגו-----שילוב בין שלושת הגורמים יוצרים את תנועת הרוטאציה.
12. למידה מוטורית - תנועתית
למידה מוטורית תקינה מובילה את האדם ליכולת לתפקד באופן יעיל בתבניות אוטומטיות, במיומנות טובה וביעילות.
למידה מוטורית - היכולת לתקן וללמוד את הנעשה דרך משוב חושי מהמוח בתאום עם כל המערכות.
תנאים ללמידה מוטורית:
- ידיעה של מטרת הפעולה ברמה הקוגניטיבית.
- משוב חיצוני:( מהמלמד או מהסביבה) משוב ראייתי חזותי, שמיעתי, תחושתי. המשוב יאפשר תיקון ולמידה.
משוב פנימי: המשוב החיצוני מאפשר קבלת קלט מתאים, למען יכולת פעולה בתזמון, בהיקף תנועתי ובכוח, המתאימים לפעולה הספציפית, המאפשר הפנמת המידע והפיכתו למשוב פנימי.
מגוון רחב של התנסויות: תנאי ללמידה מוטורית הוא ביצוע מגוון של הפעולה והתנסויות רבות. המיומנות נרכשת כאשר יש יכולת תיקון תוך כדי פעולה.
תכנון מוטורי: נעשה על סמך ניסיונות העבר, האדם המיומן ידע איך לנוע, כמה יחידות מוטוריות של השריר עליו לגייס, כמה כוח שרירי יהיה עליו להשקיע, באיזה תזמון ובאיזה מהירות יהיה עליו לפעול. בתכנון מוטורי מיומן יש להגיע לרמה של פעולה בתבניות, ברמה של הכללה מוטורית ובאופן אוטומטי.
פעילות בתנועה והשפעתה על התפקוד המוטורי והלימודי:
פעילות בתנועה כוללת שילוב מרכיבי התנועה, אבני הדרך והתנסות תחושתית מגוונת.
- שיכלול השליטה המוטורית והרחבת מגוון אפשרויות ההתנסותיים.
- הפנמת כישורים תנועתיים בסיסיים.
- שיפור בהתארגנות מוטורית כולל התנסות בתנועה ותחושה.
- בניית מאגר זיכרון של תנועות והפיכתן לפעולות אוטומטיות- כתוצאה מתרגול חוזר.
- שיפור כשרים הקשורים בהפעלה תנועתית, מיומנויות מוטוריות והשלכותיהן על הכרת הגוף ודימויו, תפקודי מרחב, תפישת כמות ויחסים, הכרת צורות בסיסיות וכו'.
- העשרת הניסיון המוטורי תחושתי והרגשי, על ידי חשיפה לגרויים של כל החושים, המאפשרת פעולת גומלין חופשית עם הסביבה ומהווה בסיס ללמידה קוגניטיבית.
- בנייה מחדש של דמוי גוף חסר או לקוי ועל ידי כך חיזוק הדמוי העצמי.
- ניצול מכסימלי של הפוטנציאל האישי.
- שכלול השליטה המוטורית ויכולת ההתארגנות המוטורית תחושתית מאפשרת פנוי משאבים לחשיבה מופשטת, תוך כדי התפקוד הפונקציונאלי.