שנאה עצמית - ממה היא נובעת? ואיך להגיע לאהבה עצמית?

שנאה עצמית, היא מצב שבו האדם לא מרוצה מעצמו, מרגיש רגשות אשם וכעס כלפי עצמו, בצורה כ"כ חזקה עד שהוא מרגיש רגשות שנאה ביחס לעצמו. והשאלה הנשאלת היא, למה באמת מגיע האדם למצב של שנאה עצמית? מהו הדבר ה*טוב*, שרגשות האשם והשנאה העצמית מספקים לאדם, ושבגללם האדם מאשים את עצמו? וכמובן, איך יוצאים משנאה עצמית?

וכדי להבין למה קיימת שנאה עצמית, לשם כך צריך להתבונן מתי מגיע האדם לשנאה עצמית. ואם נתבונן בעניין נראה, כי אדם מגיע למצב של שנאה עצמית, אחרי מצב של כעס עצמי ורגשות אשם, שמתפתחים לשנאה עצמית. ומתי מגיע האדם לכעס עצמי ולרגשות אשם? תשובה: כאשר האדם לא מרוצה מהמצב שבו הוא נמצא.

ואם נתבונן בעניין נראה, כי כאשר האדם לא מרוצה מהמצב שלו, טבע האדם הוא לנסות למצוא הסברים מדוע המצב שלו, הוא כפי מה שהוא. וההסברים עוזרים לאדם להרגיש טוב יותר, גם משום שהאדם מבין למה ומה הסיבה שבגללה הדברים קרו ומבין שלא סתם רע לו, אלא בגלל סיבה כלשהי. וגם, שכאשר האדם מבין למה רע לו, זה מעודד אותו, כי הוא מבין שיש אפשרות שהוא יצא מהרע. כך שטבע האדם הוא, שכאשר רע לו הוא מחפש את הסיבות לכך.

וכאשר האדם לא מבין מדוע המצב שלו הוא כפי מה שהוא, אז האדם תולה את הסיבה לכך, בעצמו. ומאחר שהאדם לא מרוצה מהמצב שלו, ומאחר שהאדם חושב שהוא זה שאחראי למצב שבו הוא נמצא, ממילא נוצר כעס עצמי וכולי. ובדיוק כפי שהוא היה נוצר, גם כלפי כל גורם אחר שהאדם היה רואה בו את האחראי למצבו.

רגשות האשם שיש לאדם ביחס לעצמו, עוזרים לאדם להרגיש טוב יותר, בכך שהם מספקים לו הבנה מדוע המצב שלו הוא כפי מה שהוא. בנוסף, רגשות האשם שיש לאדם ביחס לעצמו, מספקים לו גם סוג של תקווה. ברגע שהאדם לוקח על עצמו את האחריות למצבו, הרי שממילא יש תקווה שאולי המצב ישתנה. כי כאשר נדמה לאדם שהוא אחראי למצבו, ממילא המשמעות היא שהוא גם יכול לשנות אותו.

נמצא אם כן, כי רגשות האשמה העצמית, מספקים לאדם סוג של שקט נפשי. שקט נפשי שבו האדם מרגיש שהוא מבין את מצבו ויודע מי אחראי למצבו. ושקט נפשי שנותן לפעמים לאדם סוג של תקווה, שאם הוא רק ירצה, הוא יוכל לשנות את מצבו, כי הרי הוא זה שאחראי למצבו.

וכאשר מבינים שהאדם מרגיש רגשות אשם ביחס לעצמו, כדי להרגיש טוב יותר כנ"ל, ממילא ניתן להבין כי כדי להשתחרר מרגשות אשמה ושנאה עצמית, וכדי להגיע בסופו של דבר לאהבה ולקבלה עצמית, לשם כך על האדם לחפש את האמת, ולנסות להבין את מצבו באמת בלי לרוץ ולהאשים את עצמו.

כאשר האדם נקלע למצב כלשהו שהוא לא מרוצה ממנו, במקרה כזה בשלב הראשון על האדם לנסות להבין טוב יותר את מצבו, ולנסות לראות האם יש דרך כלשהי להכניס את הדברים לפרופורציה נכונה ולא לכעוס על המצב שבו הוא נמצא.

אם יצליח האדם לא לכעוס על מצבו, וכל שכן אם יצליח האדם להסתכל על מצבו בצורה חיובית, ממילא הוא ישתחרר מכל רגשות אשם כלשהם. כי כעס עצמי מגיע רק כאשר האדם לא מרוצה ממצבו.

ואם האדם לא מצליח לאהוב את המצב שבו הוא נמצא, עדיין על האדם לנסות להבין טוב יותר את עצמו ואת המצב שבו הוא נמצא. על האדם לנסות להבין ולראות את האמת. מדוע המצב הוא כפי מה שהוא, והאם באמת האדם עצמו הוא זה שאחראי למצב שבו הוא נמצא.

וגם אם האדם מבין שהוא זה שאחראי למצבו, על האדם לנסות להבין האם הוא האחראי היחיד למצבו, או שאולי ישנם גם גורמים נוספים שאחראים למצבו וכיו"ב.

בסופו של דבר, כאשר האדם מבין את מצבו טוב יותר, על ידי זה האדם משתחרר מכעס עצמי ושנאה עצמית, עד שבסופו של דבר האדם מגיע לאהבה עצמית.

ראה גם:

* גזענות / אנטישמיות / שנאת זרים / בדלנות / שנאת חינם - מהן? וממה הן נובעות?.

* שנאה. מהי מהותה? ואיך להפוך אותה לאהבה?.

המאמר שנאה עצמית - ממה היא נובעת? ואיך להגיע לאהבה עצמית?

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il