הכל אחד - אחדות - האם באמת ``הכל אחד``? ומה המשמעות של זה?

הכל אחד. פילוסופיה. לוגיקה. מטרת המאמר היא להסביר טוב יותר את המשמעות הנכונה של רעיון האחדות. ובעיקר להאיר את תשומת לב האדם על המשמעות הלא נכונה של רעיון האחדות. וגם כיצד להבין את המשמעות הנכונה.

אחד הרעיונות הפופולאריים ביותר בזמננו הוא רעיון האחדות, הרעיון שהכל אחד, שהאני של האדם הוא בעצם הכל. שכל מה שקיים זה אתה ושאתה זה הכל. שהכל טוב באותה המידה וכולי. כאשר שורש כל העניין, הוא כמובן הרעיון וההבנה שהכל אחד והכל זו ישות אחת ומהות אחת וכולי.

והרעיון הזה יוצר אצל האדם תחושות שונות וכל אחד מכיל את הרעיון הזה של האחדות ושהכל אחד בצורה אחרת.

כאן במאמר נסביר בצורה פשוטה מדוע *לא* הכל אחד ומדוע רעיון האחדות דורש הבנה יותר מעמיקה מאשר מה שנדמה לאדם. בפשיטות ניתן לראות ולהבין ש*לא* הכל אחד. ההוכחה הפשוטה לכך, היא הצורך לומר שהכל אחד. אילו באמת הכל היה אחד, לא היה צריך לומר שהכל אחד.

אף אחד לא צריך לומר שאבן זו אבן או לומר אני זה אני. כי ברור שאני זה אני ושאבן זו אבן ואין בכך שום חידוש. משום שאכן האבן נמצאת באחדות מלאה עם עצמה. והאדם נמצא באחדות מלאה עם עצמו. מאחר שאני אחד עם עצמי, ממילא אין צורך לומר אני זה עצמי. או מאחר שהאבן היא אחד עם עצמה, אין צורך לומר שהאבן היא אחת עם עצמה.

וזה בעצם אומר שהדבר היחיד שנמצא באחדות עם דבר כלשהו, זה רק הוא עצמו. הדבר היחיד שנמצא באחדות כלשהי עם רעיון כלשהו, הוא הרעיון עצמו. כל שאר הרעיונות הם לא אחד והם לא באחדות עם שאר הרעיונות. אילו הם היו אחד עם שאר הרעיונות, הרי שלא היה ניתן להבדיל ביניהם.

מכך שניתן לומר על דבר כלשהו שהוא אחד עם דבר אחר, זה עצמו ההוכחה לכך שהם לא אחד. אילו הם היו אחד לא היה צורך לומר שהם אחד.

כאשר האדם אומר אני וכאשר האדם אומר אבן וכאשר האדם אומר לא אני וכאשר האדם אומר אתה. כל אחת מהישויות האלו האדם חווה אותה בצורה אחרת. וזאת ההוכחה לכך שהישויות האלו הן לא ישות אחת. אילו הן היו ישות אחת, הרי שלא היה אפשר להבדיל ביניהן ולא היה צריך לומר שהן ישות אחת.

אילו לא היה זמן, ממילא לא היה צורך לומר ולא היה ניתן לומר שאין זמן. כאשר אומרים שאין זמן, המשמעות היא שאין עבר הווה עתיד. אבל ברגע שאמרנו עבר הווה עתיד, הרי שזאת ההוכחה שכן יש זמן. ולכן לומר שהזמן הוא אחד ושאין הבדל בין העבר להווה ולעתיד, זה עצמו הוכחה לכך שיש הבדל. כי אילו לא היה הבדל, לא היה צריך לומר שאין הבדל.

וכך ניתן להמשיך ולהראות שכל רעיון האחדות ושהכל אחד, יש בו חיסרון. כי כדי לומר שהכל אחד, לשם כך צריך שיהיה יותר מדבר אחד. כי אם הכל אחד לא ניתן לומר כלום. כי כאשר אומרים על משהו שהוא אחד, הרי שיש כאן שני דברים שונים שמדברים עליהם, וממילא הם לא אחד.

ונחדד את זה עוד יותר. אילו הכל היה אחד, לא היה ניתן לומר שהכל אחד. משום שרעיון האחדות הוא נפרד מרעיון הנפרדות. ז"א אם הכל אחד, אז אין משמעות לזה שהכל אחד. כי רעיון האחדות חייב להיות באחדות עם ההפך של עצמו דהיינו תפיסת הנפרדות. וכאשר אומרים שהכל אחד ולא נפרד, הרי שיוצרים הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. נמצא שעצם הגדרת האחדות, היא עצמה נפרדות. כי היא נפרדת ממה שאינו אחדות.

בקיצור רעיון האחדות הוא בעייתי...

אלא שקיים גם הצד השני שמסביר שהכל אחד וכולי... ויש גם את כל ההסברים שהכל אחד. אז מה האמת?

והתשובה היא כי מה שנדמה לאדם שזו אחדות, הרי שזו בכלל נפרדות. כי עצם זה שיש הפרדה בין אחדות לבין נפרדות, הרי שזה עצמו לא אחדות. דהיינו שהאדם לא באמת מסוגל להבין מה ז"א אחדות. כי כל רעיון האחדות הוא לא ממש מסתדר עם כל מיני דברים כנ"ל.

אז מה האמת האם הכל אחד? תשובה: האמת היא שהשאלה לא במקומה. ז"א מאחר שהאדם לא מסוגל לדמיין מה היא אחדות, ממילא לא שייך לשאול האם הכל אחד. ונסביר: האמירה שהכל אחד, סותרת את עצמה בכך שהיא מפרידה את עצמה ממה שאינו אחדות. וממילא גם אם יש אחדות כלשהי, היא לא מה שהאדם מבין בשכלו את רעיון האחדות. וממילא לא רלוונטי לשאול האם הכל אחד, כי לא ניתן בכלל לייחס משמעות כלשהי להגדרת אחדות שבעצם הגדרתה מפרידה את עצמה משאר הדברים וממילא שוללת את הרעיון של עצמה.

ואיך כן למצוא את האמת? תשובה: על ידי זה שהאדם הולך אחרי נקודת האמת שלו לפי מדרגתו. היינו כי על האדם להיצמד אל האמת שלו. דהיינו אם האדם מרגיש שלא הכל אחד, הרי שגם אם הכל אחד מצד האמת, הרי שלומר שהכל אחד כאשר לא מרגישים שהכל אחד, הרי שזאת לא אמת. כי אמת צריכה להיות שלמה. וגם אם באמת הכל אחד, אם האדם רוצה להגיע אל האמת, עליו ללכת אחרי תחושת ליבו גם אם היא ההפך ממה שהוא מבין. משום שכדי להגיע אל האמת האובייקטיבית, צריך קודם לכן ללכת אחרי האמת היחסית.

והאמת לא תלויה בשום דבר. האמת לא תמות בגלל שיעזבו אותה. והדרך היחידה להגיע אל האמת היא רק על ידי אמת. וגם אם האמת היא שהכל אחד או כל אמת אחרת, הרי שכדי להבין את האמת הזאת בשלמות, לשם כך צריך האדם ללכת אחרי האמת. כי האמת מקבלת אליה רק את האמת שכמותה. וכדי להשיג את האמת המלאה, לשם כך על האדם להיות כולו במדרגה של אמת.

וגם האמת היא שהכל אחד, אך האדם לא מרגיש את זה, הרי שאם הוא רוצה להגיע אל האמת שהכל אחד ולהבין את הרעיון הזה באמת, עליו ללכת אחרי מדרגת האמת שלו, דהיינו ללכת הפוך ממה שנדמה לו כאמת גדולה וללכת אחרי נקודת האמת שלו שהיא דווקא אולי ההפך של רעיון האחדות.

כי האמת האמיתית נמצאת בכל דבר. ומי שחושב שהוא צריך ללכת דווקא לכיוון מסוים כדי להגיע אל האמת, הרי שהוא לא יודע מה האמת. כי לכל כיוון שתלך תגיע אל האמת.

ולכן כאשר האדם לא באמת מרגיש בתוכו את רעיון האחדות, על האדם ללכת אחרי האמת שלו שהיא רעיון הנפרדות, כי עבורו רעיון הנפרדות הוא הרבה יותר אמיתי מאשר רעיון האחדות.

ועל ידי זה שהאדם נצמד למה שיותר אמיתי עבורו, על ידי זה בסופו של דבר הוא מגיע אל האמת האחת ומבין את הכל על בוריו.

ראה גם:

* שלמות - מה קורה אחרי שמגיעים אל השלמות? מה מחכה בסוף הדרך?.

* להתאחד עם המציאות - מה המשמעות? ואיך להתאחד עם המציאות?.

המאמר הכל אחד / אחדות - האם באמת "הכל אחד"? ומה המשמעות של זה?

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il