גן עדן - גהינום - מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן עדן?

כפי שהתבאר, גהינום וגן עדן, הם ביטוי לעוצמת הטוב, שאותה מרגיש האדם ביחס למציאות. כאשר האדם מרגיש טוב, הרי שהוא מרגיש גן עדן וכאשר האדם מרגיש רע אז הוא מרגיש גהינום. במאמר הזה נבאר מדוע בתחתית ובקצה הנמוך ביותר של הגהנום נמצא פתח לגן עדן, ומדוע בסופו של דבר הכל מתהפך לטובה בוודאות.

מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הרע שבעולם שורשו בחוסר הבנה. רע קיים כאשר רצונו של האדם לא תואם את המציאות. כאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שזה יוצר אצלו תחושה של רע. ולכן, אילו היה מבין האדם את ההגיון של המציאות, הרי שהוא היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא וממילא הוא לא היה מרגיש רע.

ואם האדם כן מבין את המציאות ועדיין לא מרוצה ממנה, הרי שזה משום, שהוא לא מבין את הסיבה הטובה, שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואם האדם כן מבין את הסיבה הטובה של המציאות, ועדיין חושב שיש אפשרות אחרת שיהיה טוב יותר, הרי שההבנה שלו את המציאות היא רק באופן חלקי. והרי שהוא לא מבין מספיק טוב את הטוב של המציאות כפי מה שהיא.

וכל הרע שהאדם מרגיש, שורשו בכך שהאדם לא מבין את המציאות. כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, והוא לא מבין למה לא קרה אחרת כפי מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש שהוא היה יכול לעשות את המציאות טוב יותר, כי הוא יותר חכם מהמציאות וכולי, הרי שזה גורם לאדם להרגיש רע.

והגהנום, הוא ביטוי לתחושה של האדם, כאשר קיימים פערים בין רצונו של האדם לבין המציאות. וככל שהפערים האלו יותר גדולים, כך האש של הגהנום יותר ויותר חזקה. ותחתית הגהנום היא ביטוי למצב שבו האדם לא מסכים על שום דבר עם המציאות, שזה המצב הקיצון של להרגיש רע. מצב שבו אין שום הסכמה על שום דבר בין האדם לבין המציאות, שזו כמובן התחתית של הגהנום.

יחד עם זאת, בתחתית הגהנום נמצא גן עדן ובסוף הכל חייב להתהפך לטובה בהכרח.

והעניין הוא, כי האדם מטבעו כל הזמן מנסה להבין את המציאות. ובפרט כאשר רע לאדם, שאז הוא עוד יותר מנסה להבין את המציאות, כדי לנסות להתחבר למציאות ולהרגיש טוב. וכאשר האדם מגיע להבנה של המציאות, על ידי זה הוא מרגיש טוב. וככל שרמת ההבנה של האדם את המציאות גדולה יותר, כך האדם מרגיש טוב יותר.

וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, לפעמים הוא מגיע למקומות, שבהם הוא מרגיש שהוא עוד יותר *לא* מבין את המציאות.

הדבר דומה לאדם רגיל, שינסה להבין את השכל של האדם החכם או הטיפש ביותר בעולם. הניסיון להבין ולהתחבר לצורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם, עלולה להביא את האדם לתחושה, שבה הוא מרגיש חוסר הבנה מוחלט שלו, את האדם החכם / טיפש ביותר בעולם. וזה בגלל גודל הפער שיש בין צורת המחשבה של האדם, לבין צורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם.

ולפעמים, כאשר האדם מנסה להבין דברים מאוד פנימיים במציאות, הוא נתקל בדברים שהם מאוד קשים להבנה. וככל שהאדם יותר מנסה להבין אותם, כך הוא מרגיש עוד יותר שהוא לא מבין אותם, מה שגורם לאדם להרגיש עוד יותר רע.

והסיבה שבגללה האדם מתקשה להבין את הדברים הקשים שיש במציאות, היא לא בגלל שהם באמת קשים להבנה, אלא בגלל שצריך לפעמים צורת חשיבה קצת שונה כדי להבין אותם. המציאות בסופו של דבר קיימת ועובדת באופן פשוט ומופלא להפליא. ובהחלט אפשרי להבין אותה. אלא שלשם כך צריך לפעמים לשנות קצת את צורת המחשבה המקובלת, ועל ידי זה אפשר להבין כל דבר קשה שיש במציאות.

והתהליך הזה שבו האדם מנסה להבין את המציאות, יש לו סוף בהכרח. ובסופו בהכרח הכל מתהפך לטובה. כי כאשר האדם מנסה להבין ולהבין את המציאות, בסופו של התהליך יכולות לקרות אחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת היא, שהאדם אכן יבין את הכל ואז ממילא הוא הגיע אל השלום המיוחל עם המציאות. אפשרות השנייה היא, שבסופו של התהליך האדם לא יבין את המציאות בכלל, וגם אז יגיע השלום המיוחל.

ונסביר: אם נתבונן נראה, כי הסיבה שבגללה האדם מרגיש רע, היא לא רק בגלל שהוא *לא* מבין את המציאות, אלא היא דווקא גם בגלל שהוא *כן* מבין את המציאות. מדוע?

תשובה: רע יכול להיווצר רק על ידי זה שהאדם רוצה אחרת מאשר מה שקורה. וככל שהאדם חכם יותר, כך יש לו דעה יותר עצמאית ביחס למציאות, וכך יש לו רצון יותר עצמאי. וממילא ככל שהאדם חכם יותר, כך קיימת אפשרות גדולה יותר להתנגשות, בין הרצון שלו לבין המצב של המציאות.

אם האדם *לא* היה מבין את המציאות בכלל, דהיינו אם היה האדם מרגיש שהוא לא מבין שום דבר, ממילא הוא לא היה שיפוטי לגבי המציאות, וממילא היה מקבל את הכל באהבה ומרגיש רק טוב.

אלא, שהשכל והחוכמה של האדם גורמים לו כן להבין *קצת* את המציאות, וכן לגבש דעה שיפוטית כלשהי לגבי המציאות. אך מחמת שהשכל של האדם הוא לא מושלם, לכן הוא לא תמיד מבין את המציאות *בשלמות*. וכאשר האדם מבין קצת את המציאות אך לא מבין אותה בשלמות, על ידי זה נדמה לאדם שהוא חכם יותר מאשר המציאות, ובנוסף הוא לא מבין את הטוב שיש במציאות כפי מה שהיא, ועל ידי זה הוא מרגיש רע.

ומצד האמת, כדי להרגיש טוב אפשר גם לבחור בדרך, שבה האדם לא מנסה בכלל להבין את המציאות. ויש לאדם בחירה חופשית מלאה, לבחור האם לנסות להבין את המציאות, או לקבל אותה גם בלי להבין אותה.

וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, וכאשר האדם מגיע לנקודות, שבהן הוא לא מצליח להבין את המציאות בצורת המחשבה שלו, אז, בסופו של דבר, או שהוא כן מצליח להבין את צורת המחשבה הנכונה, שבאמצעותה אפשר להבין את כל המציאות, או שהוא מגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא לא מבין שום דבר לגבי המציאות, ואז הוא ממשיך לחיות במציאות כרגיל אך בלי שום שיפוטיות.

בכל מקרה, בסוף התהליך של הניסיון להבין את המציאות, מגיעה נקודה שבה הערבוב של ההבנה וחוסר ההבנה של האדם את המציאות נגמר. וכאשר האדם נמצא בכל אחד מהקצוות של הבנה שלמה או אי הבנה בכלל, אז ממילא הכל מתהפך לטובה.

ונסכם: כאשר האדם מרגיש רע, באפשרותו לבחור לא לנסות להבין את המציאות, אלא לקבל אותה כפי מה שהיא. או כן לנסות להבין את המציאות, כדי לקבל אותה כפי מה שהיא. וכאשר האדם מבין את המציאות, על ידי זה הוא מרגיש טוב יותר.

וכאשר האדם מגיע לנקודות, שבהן הוא לא מסוגל להבין את המציאות בצורת המחשבה שלו, אז בסופו של דבר, או שזה יגרום לו לא לנסות יותר להבין את המציאות, או שזה יגרום לו לשנות את צורת המחשבה שלו וכן להבין את המציאות.

אך בכל אחת מהדרכים, בסופו של דבר האדם בהכרח מגיע לקבלה שלמה של המציאות ומרגיש טוב.

ראה גם:

* מדוע במעמקי הגהנום נמצא גן העדן ? ואיך בסוף הכל חייב להתהפך לטובה ?.

המאמר גן עדן / גהינום - מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן עדן?

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il