יש לי פתיל קצר

"יש לי פתיל קצר"
טיפול בנער שסובל מ"טיקים"
ערן בא אלי לטיפול כדי שייפסקו לו טיקים מעצבנים שמזעזעים לו את הפנים. כשהוא יושב מולי – פניו מתכווצות מדי כמה דקות ושניות בצורה שאי אפשר שלא לשים לב אליה.
הוא נער בן 14 שסובל מאד מהטיקים הללו. הם התחילו כשהיה בכתה א' אבל אז לא היו כל כך חזקים כמו היום.
מהר מאד מסתבר שהטיקים אינם הבעיה היחידה. מלבדם סובל ערן גם מחוסר שקט ובעיות ריכוז ולכן בכתה ד' כשהבעיות הללו החמירו ניסו לטפל בכך בעזרת רטאלין.
הטיפול הזה לא רק שלא עלה יפה אלא אף גרם להחמרה קשה בטיקים. תרופה אחרת שנרשמה לו בהמשך גרמה לו לבעיות שינה ותאבון. וניסיון בתרופה נוספת גרם לו לעצבנות וכאב ראש.....
ערן הגיע עם הוריו לטיפול הומאופתי מכיוון שלא הסכים לקחת שום כדור מהרופא .
הוא מספר לי בפתיחות רבה על עצמו - וכך הוא אומר: "יש לי פתיל קצר....אני נהיה אלים במהירות. קרה שדפקתי למשהוא ראש ברצפה ושברתי לו יד." "למה?" "כי הוא קלל..."
אמו זוכרת אותו עוד מהגן כילד שממהר להתעצבן, כוחני אבל עם הרבה חברים - מנהיג.
על הטיקים הוא אומר שממש מפריעים לו בחיים-"צוחקים עלי וזה מביא אותי לאלימות. אני מרגיש שאני לא שולט במה שאני עושה, אני נראה כמו ילד מפגר. אני מכוער, אידיוט ואפס"
"כשאני עצבני, אני מתפרע. יש לי מן אי שקט פנימי. הגוף שלי מתחרפן ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי. כאילו שהכעס הפנימי שולט בי יותר ממה שאני שולט בעצמי."
ערן מספר בעצב על החרם שעשו עליו בכתה ג' - "הרגשתי פחדן. לא היה לי אומץ לקום ולהסתובב..."
אני מנסה לחדד את ההרגשה הזאת ומבקשת מערן שידבר עוד על הפחדנות שלו וכך הוא אומר: "לא היה לי אומץ להגיד מה אני רוצה. הייתי אפס, פרייר. זה לא בן אדם, הייתי יותר גרוע מכלב. לא היה לי אומץ להרים יד. זה היה הזמן הכי קשה בחיי. הייתי מגיע לביה"ס ומצלצל הביתה שיבואו לקחת אותי. רק בכתה ה' תפסתי אומץ והכנסתי אגרוף לילד שהשפיל אותי מול כל הכתה...."
"מאז שזה קרה אני צריך כבוד. ואני מוכיח את הכבוד שלי דרך כוח. אני בחיים שלי לא מתחיל מכות, אבל אם מרימים עלי יד אז זהו...אני לא רואה בעיניים, לא חושב על שום דבר...."
התמונה שהביא ערן היא של אלימות וכוחנות שבאה כתוצאה מההשפלה החברתית שחווה בכתה ג' – הוא מתאר זאת בצורה עמוקה כשהוא חש כמו כלב ולאבחנתי זה כמו כלב מוכה. כי גם אצל כלבים זה ככה - כלב שקשור לאורך זמן וחווה פגיעה ועינוי הופך להיות כלב נשכן ואלים.
התמונה הזאת היתה מאד חזקה ועזרה לי להתאים לערן רמדי (תרופה) הומאופתית. ערן נטל אותה פעם אחת בלבד!
מטרתה של הרמדי ההומאופתית "להניע" תהליכים שיזכירו למנגנוני הגוף כיצד לחזור לאיזון. הרמדי איננה חומר חיצוני שמשפיע על הגוף אלא חומר אנרגטי שפועל על רבדים מאד עמוקים של הנפש. ואכן התוצאה המקווה לא אחרה לבוא. תוך מספר שבועות ערן מרוצה ! - הטיקים ירדו מאד!
גם הוריו של ערן שמחים מאד - "הילד התהפך לגמרי" הם אומרים "הוא רגוע יותר, מרוכז יותר ובהחלט יותר - בן אדם"....
לאחר חודשיים כשערן מגיע אלי לפגישה אני מתקשה להכיר אותו- מולי יושב נער צנום, רגוע ומדבר בנינוחות.
"האלימות ירדה מאד" הוא אומר לי "לא מתחילים איתי אז אני לא אלים..."
אני כבר מכירה את התשובה הזאת. מטופלים רבים חווים בתהליך הריפוי שלהם את הסביבה כמשתנה ולא את עצמם....
הוא מוסיף ואומר: "אני יותר בשליטה, אני יכול לעצור את עצמי. השינה שלי יותר טובה, קודם לא נרדמתי....אפילו אחי פחות מעצבן אותי....אני יותר יושב בבית - מעדיף להיות בבועה הורודה שלי..."
הוא סיים את הביקור ואמר לי – "נתת לי אחלה תרופה!..."
ערן הגיע אלי כדי שאטפל לו בטיקים אבל הטיפול ההומאופתי איננו טיפול באיבר או בתופעה בלבד-זהו טיפול כולל שמשפיע על כל תחומי החיים – על האדם כולו, לכן זו היא רפואה אמיתית – רפואה של גוף ונפש....