"גמילה" מריצוי חברתי – הדרך להתפתחות אישית ולצמיחה

לאורך שנות חייך סברת כי אם תפעלי באופן הראוי ביותר ובכפוף למצופה ממך , תרכשי הערכה ותדמית חיצונית מיטבית, שיהוו עבורך את ה"מקפצה" אל אותה תחושת התפתחות אישית וצמיחה שכה השתוקקת להן. גורמים שונים דאגו "לפמפם" לך לאורך חייך מי את, מה את צריכה להיות, איך את צריכה להתנהג, מה את שווה ומה עלייך לעשות כדי לצמוח ולטפס באופן בטוח ווודאי מעלה.

כולנו ספגנו את אותם מסרים והתוצאה לא אחרה לבוא,

אנו הופכות שונות ממי שאנו באמת ומעבירות את שנות חיינו עם "מסכות" שרבות מהן קשורות באופן כזה או אחר בפחד. ניתן לומר שהפחדים העיקריים שלנו נובעים מהתחושות שאנו לא שוות מספיק, שאין לנו די אהבה, שאין לנו די שפע בחיים, ואת כול אלה מלווה הפחד מאי וודאות ומשינויים.

לכל אחת מאיתנו יש "מזוודה" המכילה אחד או יותר מהפחדים לעיל. מכאן, שכאשר אנו מתבוננות על הסיבות המונעות מאיתנו לצמוח ולהתפתח בהתאם למי שאנו, אנו יכולות למצוא באחת או יותר מהתחושות לעיל את הגורמים לכך. ואז אנו טועות לחשוב שאם נענה על הציפיות של האחרים מאיתנו נוכל בתמורה להרגיש "אהובות", "מוערכות", "שוות", "מועצמות" - ואו אז נוכל להתגבר על פחדינו ולצעוד בדרך סלולה ובטוחה. חשיבה מוטעית זו מובילה אותנו לעסוק ברצייה הגובלת לא אחת בצביעות, במטרה להשלים את החסר לנו דרך הסביבה החברתית הסובבת אותנו. רבות מאיתנו מתנהלות בחיים כאילו אין לנו את היכולת והכוח לבחור ובכך, אנו מתבטלות בפני האחרים - אלא שזהו מתכון בטוח לאי היכולת שלנו להגיע לצמיחה והתפתחות אישית ראויה. אנו משתמשות בתירוצים כגון: אני חייבת......, ככה זה....., כרגע המצב לא ניתן לשינוי......, אני נאלצת......, אלו הנסיבות שלתוכן גדלתי....... - כול אלה הינם תירוצים הנובעים מפחד (שוב אותו פחד שעושה בנו שמות).

האמת הלא נעימה היא ש"מסרת" את האחריות על הצמיחה וההתפתחות בחייך לגורמים ולאנשים הנקרים בדרכך לאורך השנים. אלא שהמקום של צמיחה ו אמיתית קשור קודם לכול בהתחברות אל ה"אני האותנטי" - אותו גרעין אישיות אמיתי, מקורי ומולד. זהו אותו "אני" חסר פחד, אוהב כול, בעל פוטנציאל אין סופי ובטוח לגמרי, שרק ממנו יכולות לנבוע התפתחות וצמיחה אישית מיטביות. לכן, קודם לכול עלייך לקבל החלטה "להחזיר לעצמך את האחריות על חייך" תוך שאת לומדת כיצד להסתכל עליהם מזווית שונה מזו שהיית מורגלת בה עד היום.

המטרה.....
לשנות את נקודת התייחסותך לחיים ו"להיגמל" מתחושת הפחד המובילה לרצייה וצביעות חברתית, תוך הכרה בעובדה שאת מנסה לענות על המצופה ממך בעיקר על מנת לקבל בתמורה הערכה ואהבה, שאת חשה בחסרונם עמוק בתוכך פנימה.

אם כן, צמיחה מתחילה בהתמודדות עם השאלה: "כיצד את חושבת שיראו חייך אם תבחרי בשינוי גישה, קרי, כאשר תיקחי אחריות מלאה לניהול חייך?"

לקיחת אחריות מלאה על חייך משמעה, נטישת הרגשות השלילים שמקורם ברוב המקרים בפחד, ומעבר להתנהלות שמקורה באהבה, וראשית לכול "אהבת העצמי" (ואל תטעי לחשוב שזהו ביטוי נרדף לאגואיזם). שכן, אם לא תלמדי לאהוב ולהוקיר את עצמך, אין סיכוי שתוכלי להתפתח ולצמוח באמת.

שלך, אורנה זכאי, "התבוננות"