מושגי יסוד בהכרזות ברידג`

מטרת ההכרזה בברידג' היא להגיע לחוזה הנכון. בדרך כלל מתרחש התהליך הבא: אחד השותפים מוסר לשני מידע על ידו. השותף השני מנסה לחבר את היד שלו ליד שתוארה על ידי השותף ותפקידו להחליט על החוזה הסופי.
במרבית מהלכי ההכרזה המשיב הוא המחליט על החוזה הסופי, אך הדבר אינו הכרחי, ולפעמים הפותח הוא המחליט.
בשיעור זה ננסה להבין מהם הנתונים הבסיסיים שהשחקן המכריז מנסה להעביר לידיעת שותפו. אפשר לחלק אותם לחמישה סוגים:
(א) נקודות גבוהות
(ב) חלוקה
(ג) התאמה
(ד) אורך
(ה) השלמה

בהמשך נסביר ונמחיש כל אחד מהיסודות הנ"ל, וננסה לענות לשאלה היכן מקומו בהוראת הברידג'.

(א) נקודות גבוהות
ספירת הנקודות הגבוהות נלמדת כבר באחד השיעורים הראשונים. זהו היסוד הקל ביותר לתפיסה משום שהוא כולל פעילות חשבונית בלבד.
מיד לאחר שלמדנו ותרגלנו ספירת נקודות גבוהות. התלמיד הופך למשיב לפתיחה של 1 נו טרמפ (15-17 נקודות) ותפקידו להחליט אם יש לשותפות ביחד 25 נקודות (כלומר אם יש משחק מלא) או לא.
בשיעורים הבאים מדברים על דרגות חוזק שונות של הפותח ושל המשיב ותוחמים אותן בנקודות גבוהות.
הפותח החלש: 12-14 נקודות.
הפותח הבינוני: 15-17 נקודות.
הפותח החזק: 18-21 נקודות.
המשיב החלש: 6-9 נקודות.
המשיב הבינוני:11-12 נקודות.
המשיב החזק: 13-15 נקודות.
הערה: משיב של 10 נקודות שייך לפעמים לתחום החלש ולפעמים לתחום הבינוני; משיב של 16 נקודות ומעלה אינו נלמד משום שבשנה הראשונה של לימוד הברידג' אין עוסקים בהכרזות סלם.

(ב) חלוקה
בקורס מתחילים, כאשר צריכים ללמוד פתיחה של 1 נו טרמפ. התלמיד לומד על החלוקה המאוזנת, אשר כוללת 3 סוגים בלבד:
5-3-3-2; 4-4-3-2; 4-3-3-3.
כל שאר החלוקות נחשבות בשלב זה לא מאוזנות.
בהמשך מחלקים אותן לחלוקות חצי מאוזנות: 5-4-2-2; 6-3-2-2; 7-2-2-2.
וחלוקות לא מאוזנות: כל השאר.
הגדרה של חלוקה לא מאוזנת: בסדרה אחת לפחות יש סינגלטון או חוסר.
סוג החלוקה מכתיב בדרך כלל את הכרזתו של הפותח:
· עם חלוקה מאוזנת, מתחילים בהכרזת NT עם מספר הנקודות המתאים, או מתחילים בסדרה ומכריזים NT בפעם השניה.
· עם חלוקה חצי מאוזנת, מכריזים פעמיים סדרה ובפעם השלישית NT.
· עם חלוקה לא מאוזנת, הפותח יימנע מהכרזת NT.
הכללים האלה לא תמיד חלים על המשיב, אשר לפעמים עונה לפותח 1NT עם יד לא מאוזנת משום שאינו חזק דיו להכריז סדרה בגובה 2.
כמובן, גם אצל הפותח ישנם יוצאים מן הכלל, לדוגמה:
K3
AJ64
Q9754
AQ

אם נפתח ♦1 והשותף יענה ♠1. נישאר תקועים בהכרזה השניה מכיוון שהיד חלשה מדי בשביל רוורס של ♥2. כל הברירות האחרות כגון 1NT או ♦2 מוסרות לשותף מידע מעוות.
הפתרון המומלץ הוא לפתוח 1NT בהכרזה הראשונה על אף החלוקה החצי מאוזנת.

דוגמה זו מציגה מקרה בעייתי שבו הפותח מפר את הכללים משום שזה הרע במיעוטו. דוגמאות מסוג זה אין להציג בשום קורס!

המורה יבחר תמיד את הדוגמאות הברורות והפשוטות, אשר יסייעו ויקלו על התלמיד להבין את החומר הנלמד ולא יסבכו אותו.

(ג) התאמה

זהו יסוד מרכזי ביותר במשחק הברידג'. מציאת ההתאמה היא אחת משתי המטרות המרכזיות ביותר של ההכרזה. (המטרה השניה היא להגיע למשחק מלא).

במיוחד אמורים הדברים על התאמה בסדרות המייג'ור: ♥ ו-♠. כל מחקר סטטיסטי יוכיח, שלמעלה מ- 50% מהמשחקים המלאים בברידג' הם ♥4 או ♠4. בעוד משחק מלא של ♦5 או ♣5 מופיע בתדירות שאינה עולה על 5% (אלא אם מדובר בהקרבה מול משחק מלא במייג'ור!).
יש ללמד את המתחילים שמציאת התאמה של 8 קלפים בסדרת מייג'ור היא מטרה מרכזית בהכרזה. כאשר מוצאים התאמה בסדרת מיינור, השאיפה היא בדרך כלל לשחק ב- NT.

למשחק מלא במיינור הולכים רק כאשר 3NT לא מתאפשר בגלל היעדר עוצר בסדרת המתנגדים או כאשר יש התאמה חזקה במיינור עם חלוקות מאד לא מאוזנות והרבה אפשרויות לחיתוכים. דוגמאות מסוג זה לא יופיעו בשנה הראשונה של לימוד הברידג'.

מדוע ההתאמה כל כך חשובה? על זה עוד נדבר בהמשך, אבל הסיבה העיקרית היא שברגע שנמצאה התאמה אפשר לעשות הערכה מחדש של שתי הידיים ולהוסיף נקודות חלוקה (גם אורך וגם קוצר). התוצאה היא, שכאשר יש התאמה אפשר להגיע למשחקים מלאים גם עם 23, 22 ולפעמים אפילו 20 נקודות גבוהות.

מאידך, כאשר אין התאמה, אין שום "הנחות" ולא סופרים נקודות חלוקה. במקרים קשים של אי-התאמה, גם 25 ו-26 נקודות גבוהות לא מספיקות למשחק מלא. ישנם שחקנים הסבורים בטעות שסינגלטון הוא תמיד אלמנט חיובי שמוסיפים עליו נקודות. על המורה להדגיש שסינגלטון בסדרה שהשותף הרבה בה אורך הוא אלמנט שלילי המחליש את היד.

לדוגמה, הפותח מחזיק

KJ84
2
AQ864
KQ4
מהלך ההכרזה (ללא התערבות)
1♦ -1♥
1♠ - 2♥

טעות נפוצה במצב זה היא להכריז 2NT.
ההכרזה הנכונה היחידה היא PASS!
המשיב הבטיח שישייה (לפחות) ב-♥ עם 6-9 נקודות. לפותח 15 נקודות. הסינגלטון ב-♥ הוא גורם שלילי, המפחית כנקודה מערך ידו. גם אם למשיב מקסימום, אין משחק מלא. מסקנה: התוצאה הטובה ביותר תושג ע"י עצירה בגובה 2 ב"התאמה" של 6-1.
המשך כלשהו של ההכרזה יהווה הזמנה למשחק מלא. השחקנים שמכריזים 2NT רושמים בדרך כלל תוצאה שלילית לאחר שהשותף מוסיף ל- 3NT.

אפשר להמשיל את העניין לזוגיות בחיים: ברגע שמוצאים שאין התאמה ביחד עדיף להיפרד, כאשר הנמשל של ההיפרדות היא הכרזת PASS.

אנחנו כמורים רוצים לעודד את התלמידים ולא להרתיע אותם, ולכן בשלבים הראשונים של לימוד הברידג' יוצגו כמעט בלעדית ידיים שיש בהן התאמה. ידיים של חוסר התאמה יחכו לשלבים מאוחרים יותר של הלימוד.

(ד) אורך

המדובר בסדרות ארוכות בנות 7 קלפים לפחות. נוכחותן של סדרות כאלה מחזקת את כוח היד (כמובן בתנאי שזו סדרת השליט) ומאפשרת ביצוע משחקים מלאים עם מספר מועט יחסית של נקודות גבוהות.

לא קל להעריך נכונה ידיים מסוג זה, וזהו למעשה התחום של המומחים. לכן בשלבים הראשונים של לימוד הברידג' לא יופיעו ידיים מסוג זה.

הכרזות המנע (פתיחות בגובה 3) יוצגו רק בקורס השלישי וכך גם הפתיחות החזקות המבוססות על סדרות ארוכות.

באופן כללי, הערכת היד כאשר יש סדרה ארוכה מתבססת יותר על ספירת לקיחות מאשר על ספירת נקודות גבוהות. זהו העיקרון המכתיב את התשובות הנכונות לפתיחות בגובה 3 ולפתיחות חלשות בגובה 2.

(ה) השלמה

זהו האלמנט הקשה ביותר הקובע את פוטנציאל הלקיחות והחוזה הסופי המועדף, והוא מבוסס על מידע שלא ניתן להעביר אותו בהכרזה. אולם המומחה יכול להעריך, לאור הכרזת שותפו, אם הקלפים שבידו משלימים את קלפי השותף, או לא.

ניתן דוגמה להבהרת העניין:

ידו של הפותח

♠ KJT742
♥ A73
♦ 5
♣ A92

ידו של המשיב

♠ 6
♥ K962
♦ Q7532
♣ KQ4

חוזה של ♠4 יהיה חסר סיכוי ובחלוקה ממוצעת ייפול פעמיים: 3 מפסידים ב-♠, אחד ב-♦ ואחד ב-♥. בחלוקה נוחה הוא ייפול פעם אחת.

כעת נערוך שינוי קל ביד של המשיב

♠ Q
♥ K962
♦ 76532
♣ KQ4

בדרך כלל מלכה סינגלטון הינה קלף פחות חשוב מאשר מלכה בסדרה ארוכה. אולם במקרה זה ה- Q♠ הינה קלף בעל חשיבות אדירה ה"משלים" את השותף.

קל לראות, כי חוזה של ♠4 יבוצע תמיד כאשר חלוקת ה-♠ אינה יותר גרועה מאשר 4-2, והמתנגדים לא יכולים להשיג חיתוך בסדרות הצדדיות.
מכיוון שסיכויי ההצלחה הם מעל 50%, ♠4 הוא החוזה הסופי המועדף.
הסיבה שמבצעים משחק מלא עם 22 נקודות גבוהות בלבד וללא התאמה, היא שכל קלף של המשיב "משלים" את הפותח, ואף נקודה לא "מבוזבזת".

את ההשלמה אי אפשר ללמד. גם המומחים מפספסים אותה לעתים קרובות וזו הסיבה ששיעור הדיוק שלהם בהכרזה אף פעם לא יכול להגיע ל-100%.